בס"ד!
המורה שלי לנגינה (חליל צד) מאד מתחשב בנו.
לכן, לדוגמא, הוא הפריד בין הקונצרטים של הבנים ושל הבנות (אנחנו יישוב דתי).
השנה, התעוררה בעיה:
לצערי, למורה שלי אין הרבה תלמידות ביישוב, ולמען האמת- גם אין הרבה תלמידים. בכל זאת, הוא תיכנן השנה לעשות קונצרט נפרד. אבל אין לו מקום לעשות את של הבנות (עושים בבית של מישהו, ואפאחת מהבנות לא יכולה). גם התאריכים לקונצרט הבנות לא ממש מתאימים לו, והוא לא יכול אחרי יז בתמוד- קיצור, בלאגן קטן.
ואז הועלה הרעיון- לצרף את הקונצרטים (לבנים יש מקום ויום נוחים). אנחנו רק 3 בנות שמנגנות (היינו 4, אבל אחת התחילה יישור שיניים), ולשתיים האחרות לא איכפת, ולהפך- אחת מהן כנראה לא יכולה להגיע בתאריך של הקונצרט שלנו.
עכשיו, המורה שלי שאל אותי על זה בעדינות- כמה זה בסדר אצלי.
אני לא יודעת מה להגיד.
מצד אחד, מפריע לי לנגן "עם" בנים- קונצרט משותף. מצד שני, גם ככה בנים שומעים אותי גם בקונצרט של הבנות (האבות כן באים, חוצמזה שהמורה שלי שומע אותי פעם בשבוע). אבל זה לנגן בקונצרט משותף...!
והוא לא לוחץ עלי. ממש לא.
מה כדאי לעשות?
זה כן מפריע לי שבנים (שמבינים בנגינה, ושיושבים קרוב אלי, יחסית |כמובן לא לידי| ושאולי יסתכלו עלי במבט מקצועי יותר)יסתכלו עלי, ומצד שני- לא רוצה לתקוע את אחת מהבנות שמנגנות, את המורה.
אז מה לעשות?
