"אני לא מאמינה!! הרב נעם עובר דירה לרחוב שלי!!" קבעתי לעצמי עובדה.
"אין סיכוי" אמרתי לעצמי, ותוך כדי חשבתי איך הבנות בשבט יגיבו כשישמעו את זה.
כולן יודעות, שאני והרב נעם זה הדבר האחרון שמסתדר.
כל שיעור צעקות, בחנים ובעיקר קשיחות.
פשוט שנאתי את השיעורים איתו!
ועכשיו הוא הולך להיות השכן שלי?!
* * *
זה כבר נהיה מסורת, כשמגיעה משפחה חדשה לרחוב מביאים להם עוגיות.
"מה אני אעשה? אני יביא לרב נעם?" התלבטתי עם עצמי
"אין סיכוי שאני נכנסת אליו הביתה, במיוחד אחרי שצעקתי עליו בסוף שנה." הרהרתי לעצמי.
עברו בשכונה שמועות שיש לו 3 ילדים.
"מי בכלל הסכימה להתחתן אם כזה בן אדם קשוח?"
* * *
ביום שהרב נעם עבר לגור לידינו, החלטתי להכין עוגיות למקרה שאני אאזור אומץ או אתחרט.
אח שלי שלמד אצל אישתו, החליט להקדים אותי, הלך לשכנים החדשים ואמר למורתו:
"שלום המורה יפעת, ברכים הבאים,אחותי תביא לכם עוגיות בקרוב..."
-יהודה חזר בצהלה הביתה,
"מוריה , אמרתי ליפעת שאת מביאה להם עוגיות!" אמר.
"אוי לא! רק זה מה שהיה חסר לי..." חשבתי.
"טוב, כנראה שאני יהיה חייבת ללכת... אולי אני אשלח את יהודה ונדב?
לא, יהודה אמר לה בפירוש שאני הגיע, וגם בטח אני אפגוש אותה מתישהו...אוף!!"
* * *
טוק! טוק!טוק! דפקתי תוך כדי החלפת גוונים של צבע העור.
"שלום" פתחה,אמרה לי יפעת.
"את בטח מוריה, אחות של יהודה, כמה אני שמחה לפגוש אותך.
חבל שהפעם הראשונה זה בבלאגן של ארגזים,אבל בע"ה עוד יצא לנו לשבת על כוס קפה ועוגיות.."
חייכתי. "נחמדה מאוד. בכלל לא תארתי אותה ככה -את אישתו של הרב נעם.
הרב נעם קצת שמן ,גבוה ועצבני והיא חמודה כ"כ -בדיוק ההפך, רזה ,קטנה וחייכנית." חשבתי.
יפעת ראתה שאני מהססת, הסתכלה ואמרה לי: "אל תדאגי הרב נעם לא כאן"
אבן ירדה מליבי. ולאט לאט נפתחתי.
מתוקה כ"כ. והילדים פשוט סוכריות!
חזרתי הביתה. כ"כ שמחתי להכיר אותה, מזל שיהודה אמר לה שאני אבוא.
* * *
באיזשהו שלב התחלתי לבוא אליה כל יום שישי , דיברנו המון.
סיפרתי לה דברים אישיים, אהבתי אותה כ"כ ועדיו אני אוהבת.
היא החברה הכי טובה שלי.
היא מאמינה בי. ואני בה.
היא מחזקת אותי. ואני מחזקת אותה.
ובקשר לרב נעם-גיליתי שהוא בן-אדם טוב,נחמד, צדיק.
עשינו "סולחה ושולם".
ואני לא מבינה איך פעם היו לי עליו כאלו מחשבות רעות.
עד היום אני משתדלת לסלוח לעצמי על ה"שנאה" שלי כלפיו.
והוא כבר שכח מזה. והתרגל שהטלפון תפוס חצי שעה בשבוע לפחות...
*הסיפור אמיתי!!
אני ממש אשמח לתגובות,
ואני זקוקה לכותרת - יענו שם לסיפור.
[ומצטערת על השגיאות כתיב.
]
] תודה.
). את רואה את זה כמו סרט, את יודעת מה יש מסביב, ברור לך מה האווירה.. תנסי לכתוב את זה (מנסיון-זה קשה.... אבל שווה..)
