תרשי לי לומר לך כל הכבוד על המודעות העצמית שלך!
אין הרבה חבר'ה שהיו מסוגלים להסתכל ככה על הדברים בצורה בוגרת ואחראית..
מישו אמר פעם "כשהיית בן 16 הייתי בטוח שההורים שלי לא יודעים כלום, כשהגעתי לגיל 20 גיליתי שהם יכוליםללמוד הרבה מאד ב4 שנים.."
אין מה לעשות, תמיד יהיה פער בין הורים לילדים, הגיל, התקופה, המתח בין ההורה שרוצה לגונן ליל שמחפש עצמאות..
אז מה כן אפשר לעשות?
קודם כל מודעות- שהורים תמיד רוצים את טובת הילד שלהם. שהורים יכולים לטעות, וזה מותר להם. ואנחנו מוייבים לכבד אותם בכל מקרה.
חוצמזה- לנסות לצמצם כמה שיותר את החיכוחים, לבחור מה חשוב, ואני מוכנה לריב עליו ומה פחות חשוב ואני יכולה לוותר.
פתיחות, פתיחות,פתיחות.- כמה שיותר להיות פתוחים איתם, לדבר איתם על דברים (לא חייב על הכל) לתת להם הרגשה שהם עדיין חלק מהחיים שלנו. להתיעץ איתם (תתפלאו כמה הם חכמים..) ולבקש מהם בצורה יפה שיסמכו עליך. שייאמינו שאת כבר בוגרת להחליט החלטות לבד, לקבל קצת עצמאות וכו'.
כשאת פתוחה עם ההורים שלך קל להם יותר להבין ולראות שגדלת והתבגרת, וקל להם יותר לסמוך עליך.
ב"הצלחה!
