בס"ד

ב"ה זכיתי להורים מדהים!באמת!הורים שמחים ומאושרים, הורים, שגם שאני רבה איתם (וזה לא קורה לי הרבה...ב"ה!) אני יודעת שזה ריב על דעה, והם ממשיכים לאהוב אותי, ואני אותם.

ומזה 5 שנים, גילו לאבא שלי סכרת.אבא שלי בן אדם שמח!אני מוכנה להבטיח לכם!הוא יודע לקחת דבר קשה ולהפוך אותו לדבר משמח.זהו אבא שלי.למרות שחייו לא היו חיים קלים, כמו לרובינו.בגיל 21 איבד אבא, הוא לקחת את זה קשה, אבל התרומם והקים בית נאמן בישראל, והיום יש לו 7 ילדים, אני הבכורה.

ההורים שלי דובקים בדעה שהילדים צריכים להיות פתוחים עם ההורים, ולרוב, הם פתוחים איתנו.ולמרות זאת יש דברים שרק אני הבכורה יודעת, וגם כאלה שלא.

מצבו של אבי מתרדר, בגלל הסכרת, ריאתו מתדרדרת, ותיפקדו, יורד. אני שמתי לב לדברים האלה למרות שאבי לא דיבר על כך או התלונן בפני.עד לשבת האחרונה שתקתי בקשר למצבו של אבי. עד ששמעתי שיחה של הורי, אני יודעת שאסור היה לי להקשיב, אבל הייתי חייבת! לאבא שלי נמאס להלחם עם עצמו!!!ואמא שלי כל כך מנסה, היא משתדלת עוזרת, עושה הכל בשבילו.ועם הזמן זה רק מתדרדר.קשה לי לראות אותו ככה, מצד אחד, מצד שני אני לא יודעת מה לעשות! איך יכול להיות שאבא שלי, החזק, איש ציבור חזק ומוכר, נשבר ככה בקלות? שכחתי לומר שאבא שלי אחד שאם הוא רוצה משהו, הוא יקבל אותו! ולראות אותו נשבר?זה קשה, זה קשה עוד יותר שהוא נשבר לעצמו!!!מה אני אמורה לעשות עם זה?

תודה רבה על ההקשבה...