)ערגה
בשובי אל אדמתך, אל גבולותייך
אל הפלאות שברגבי החול הרך
ובנופלי שבוי בין דיונותייך
אשאלך איכה נפלו בנייך, היאך.
וכשליבי נפצע מכאב הכיסופים והכמיהה
אלייך ארץ יפה ונושנה,
אחכה לך ואזעק אלייך ארץ אהובה.
ובעודי פוסע את דרכי אלייך אשא כפיי בתחינה.
ארצי יפתי, אמשיך לי בדרכי עד שבזרועותייך אפול,
עד שאשוב ואגשים חלומות רחוקים ונשגבים.
האם יוסיפו ליפול חללים בדרכם עד יומם הגדול?
מתי כבר יבוא לו יום של שמחה טהורה, של רגשות נעלים,
האם עוד אמשיך לערוג לך עוד שנים, ארצי יפתי?
בקשיים ותקופות של רוע אנושי, את נגלת לנו מבין הזמנים
מאירה לנו באור גדול את דרכנו הפתלתלה.
ובימים של אור שנגנז בין דפי ההיסטוריה הקשים,
את מובילה אותנו אלייך, ואת זמרותינו אל המרומים את מעלה.
ארצי יפתי, אמשיך לי בדרכי עד שבזרועותייך אפול,
עד שאשוב ואגשים חלומות רחוקים ונשגבים.
האם יוסיפו ליפול חללים בדרכם עד יומם הגדול?
מתי כבר יבוא לו יום של שמחה טהורה, של רגשות נעלים,
האם עוד אמשיך לערוג לך עוד שנים, ארצי יפתי?
והנה שעון החול מאבד עשתונות והגיע זמננו לשוב, לחזור
ואני כמו ציפור עם כנף קטועה מנסה לשוב לפרוח
ואת עוד מביטה בי, לוחשת מילים, ונשארת לעמוד שם מאחור.
ואני זועק לך שמות של בנים שהתרחקו להם אי שם עם הרוח
והנה את מביטה ובמבטך שתיקה שזועקת
שובו אליי בניי, אוהביי רגבי אדמתי,
ואני נושא את מבטי אל מעבר לתקופות שחלפו, נוטל את יד בני ומתחיל ללכת.
ארצי יפתי, אמשיך לי בדרכי עד שבזרועותייך אפול,
עד שאשוב ואגשים חלומות רחוקים ונשגבים.
האם יוסיפו ליפול חללים בדרכם עד יומם הגדול?
מתי כבר יבוא לו יום של שמחה טהורה, של רגשות נעלים,
האם עוד אמשיך לערוג לך עוד שנים, ארצי יפתי?
