היה אדם אחד מאוד מאוד מוכשר, הוא למד לצייר ולנגן ולשיר ולסרוג ולתפור ולבשל ולאפות והוא טיפח לעצמו איזה וילה יפה עם גינה מהממת.
עם הזמן הוא למד עוד ועוד דברים.
יום אחד הוא חשב לעצמו "רגע אחד! למה שאחרים יראו את הגינה היפה שלי ויהנו ממנה זה רק שלי וזהו, אני אסגור את הגינה עם גדר גבוהה".
וכך עשה.
לאחר זמן מה שמע אנשים עוברים מתחת לביתו ומריחים את ריח המטעמים שהכין ואומרים
" איזה ריח נעים".
ואז אותו אדם אמר "למה שיריחו מהמטעמים שהכנתי? זה שלי ורק שלי! לכן אתקין משאבות שהריח ישאר כאן בלבד".
וכך עשה.
לאחר זמן מה המשיך ובנה עוד גדרות וכבר החל להיות בודד.
אנשים לא באו לבקרו ואף אחד כבר לא זכר אותו.
יום אחד לאחר כמה שנים רצה האדם לשתות מים.
"אחחח... כואב לי הברכיים וקשה לי ללכת מי יעזור לי?"
ואף קול לא נשמע.
אותו אדם שהזדקן הבין שלבד הוא עוד לא יוכל לחיות.
הוא פתח חזרה את הגדרות ואיורר את ביתו.
פתח את החלונות והוציא את המשאבות.
ואז הכיר אנשים והיו כאלו שהתחילו לאהוב אותו ולעזור לו.
אותו אדם למד לחיות! כי עד עכשיו לא חלק עם אף אדם אחר שום דבר.
אנחנו צריכים ללמוד מסוף הסיפור הזה לקח חשוב מאוד!
אם אתה נותן אתה גם מקבל, תן שלא על מנת לקבל תקבל שלא על מנת לתת.
אדם שנותן מביא אהבה לעולם בינו לבין הבריות.
שנזכה כולנו לתת...
