אז לך לספר?
אז ככה:
לפני כמה שבתות הייתי במקום מסוים. פתאום מגיעה איזה ילדה קטנה רחוקת משפחה שהייתה שם.
אני באמצע לברך ברכת המזון. לא מכיר אותה בגרוש, פיצית, ואגב, גם כשתגדל לא תהיה כזו פצצה...
באה לידי. מתקרבת. ו - נמרחת עלי.
לא-מכיר-אותה-בגרוש.
עכשיו בסבתא של מישהו פה - זאתי תעשה לי הרהורים?! פחח.
הצחקתם אותי. כאילו ראבק, מה הבעיה לנגוע באחת כזו?!...
טוב, להמשך הסיפור.
היא נמרחה עלי, עכשיו היא פיצית. אבל פעם שמעתי שאסור לנגוע במישהי מעל גיל שש.
יש כאלה אומרים שלוש, יש חמש, לא יודע בדיוק. אבל 6 נראה לי זה המק'.
בת כמה היא? וואלה, אני מזה לא טוב בניחושים.
הייתי בטוח בת 4 ככה. סיימתי את ברכת המזון (כולי מפודח, במיוחד שהסתכלו עלי...
תארי לך איזה פאדיחה שמישהי כזו נמרחת על בחורגדול ממנה בהרבה מאוד שהיא לא מכירה אותו בגרוש,
את מבינה איזה פאדיחה זה?!...) ואמרתי לה -
פססט (סתם, לא באמת ככה) בת כמה את חמודה?
בת 6.
בת...
יווווווווווו 6?! אם היא בת שש כבר אסור לי לגעת בה.
אבל ראבק, בינינו - זו, אין מצב בעולם שעושה לי הרהורים, מזה ההלכה הזו?!...
הא? חושבת שחשבתי נכון? באמת. ת'כלס, אם כל העניין של נגיעה זה בשביל שלא תהיה קרבה,
אז מה רוצים ממני? בדודה שלי בת 119 שלא יכולה לזוז, אסור לי לגעת? תגידו - אתם נורמליים?!...
יודעת מה אני עושה בכאלה מצבים?
מקפל ת'ראש.
יש לנו תורה ולהבדיל מהנוצרים - היא חלק ת'כלס מעשי וממשי מהחיים שלנו.
היא אמת, אני בטוח.
הלאה. יש לנו תורה שבע"פ - שלהבדיל מהנוצרים, בשביל לקיים את התורה שבכתב אנחנו חייבים אותה.
היא אמת = הועברה במסורת ופירוש החכמים הוא ע"פ רצון ה' - בדקתי את הדברים = בטוח =
נ-ק-ו-ד-ה. היא אוסרת לגעת בדודה, דוד, בן דודה ואחיינית מעל גיל מסוים וכדו'?
אז זה אסור.
אסור? אז אני עושה, גם אם אני לא מבין.
זה שאני לא מבין - לא הופך את הדבר למותר. אם הבעיה ב-י, אז בשביל זה יש בית מדרש לשבת וללמוד תורה
ולהבין בדיוק מה ה' רוצה ולמה. וגם אם לא מבינים אחרי הלימוד, אז יש "חוקים" שעושים אותם גם בלי להבין,
אבל בודאי לא להסתכל על איזשהי הלכה - להגיד "וואו, הזוי,לא מבינה מה עובר פה, אין פה הגיון",
אלא - אני לא מבינה. יש הגיון, כי חכמים היו חכמים, אבל בנתיים לא מבינה.
לכן, עושה גם אם זה נראה הזוי. הזוי = שאני אפגע במישהו אחר?!...
תאמיני לחכמים שהיה להם כבוד לזולת, וואחד כבוד יותר מכל האלה שאומרים שזה פגיעה.
ובכל זאת, החליטו - לא נוגעים. נקודה.
לא אמרתי ת'דברים דוקא אלייך. אני מאמין שאת יודעת שמה שחכמים אמרו זה בחכמה רבה, אלא היה
חשוב לי לומר אותם בכללי. האא, לגבי השאלה שלך - הכי הכי טוב - ותאמיני לי כי קצת ניסיתי לברר על העניין הזה -
שתפתחי ספרים ללמוד את הנושא, מההתחלה, עד הסוף של שמירת נגיעה. ע"י שתסגרי מעגל, תביני בדיוק
איפה הכבוד מול ההלכה ומה מעל מה ומתי לא 'מתפשרים'. אני מדגיש, במיוחד בנושא הזה של "אבל הרי זה לא
סותר את מה שההלכה רוצה שלא נגיע אליו", הכי טוב, בשביל להבין לעומק ללמד את כל הנושא, לפתוח ולסגור.
השפת גוף שלך צריכה לומר -
פססט, חביבי, שמע. לא שאני עושה את זה כי יש לי משהו נגדך, אלא כי ההלכה אוסרת שאני אשב לידך.
אם הוא ישאל למה, אז אחרי שתלמדי תגידי לו את הסיבה.
ההלכה מכבדת הכי בעולם = התגובה שלך מול בן דוד שלך היא מתוך כבוד.
הכי טוב זה להסביר בדרכי נועם שאת שומרת נגיעה, לכל הבנים דודים.
אל תחשבי שרק את בסיוט הזה, כולנו שם. עוד לבנות דודות בשבילי זה בסדר להסביר, אבל לדודות?...
אפשרי. קשה, לפעמים עושה לעצמי פאדיחה, אבל אפשרי.
האא, וגם אם לא הצלחנו הפעם, לזכור שההלכה מחכה לנו ואבאל'ה מחכה שנצליח. לקום מחדש.
צדיקה, לסיכום? בואי נכנס לסוגייה הזו בפנים ונלמד אותה. תאמיני לי שאת תביני את זה יותר, הכי באמת ובמתיקות.
מקוה שקצת עזרתי למה ששאלתי ולהבהיר דברים מסביב.
שיהיה בעז"ה הרבה בהצלחה. אם יש משהו להרחיב, בשמחה.
פססט, שבוע מבורך ומלא שמחה!
]
), אני לוחץ ידיים רק לזקנות"... 