ככה מורה שחינכה אותך. פשוט זהו. פתאום נגמר.
נכון שלא הייתי אותה כמעט בשנתיים האחרונות. אבל היא היתה המורה שלי בשנים כ"כ חשובות. והיא היתה מחנכת כ"כ טובה. ותמיד רציתי להיות מורה ואמרתי שאני רוצה להיות דומה לה.
קשה להכיל.
בסוף כתה ו' היה לנו שבת ביחד והיינו עם הילדים שלה. כאלה מתוקים. ועכשיו כשאני חושבת עליהם אני פשוט בוכה.
די.אין לי כבר כוח לחשוב עליה. אבל איך אפשר שלא???
כשאומרים שיש הרוג באיזה תאונה. כואב לך. אבל כשאתה מגלה שאתה מכיר אותו זה יותר נורא.זה כואב ממש אתה פשוט לא יכול.
בואו נגיד קצת תהילים לעילוי נשמתה של תהילה מלאכי...אולי זה קצת ינחם...
