הצילווושירהשירה
אני לא יכולה יותר
הרגישות הורגת אותי
הכל כואב לי.כלב עם עיניים עצובות עושה לי דמעות
נהג אוטובוס צועק
אנשים רבים
איש לא מספיק את האוטובוס
ילד זורק אבל על חתולה
וכשקורים דברים כואבים לאנשים מסביבי בכלל אני משתגעת
מה אפשר לעשות????
נמאס לי להיות עצובה אי אפשר לחיות פה ככה
הכל נראה רע וכואב וסיוט
מה עושיםםם????
מנסים להסתכל על הדברים הקטנים האלהבצי.ג
אבל לראות בהם את הטוב- אפילו לא אותם הדברים בעצמם, אלא כל מיני דברים קטנים אחרים- ולהתפעל מהם ולא (רק) מהדברים האלה הקטנים (שצריכים להפריע לנו, ואשרייך שאת לא אדישה- אבל במידה). את יכולה שזה יפריע לך, אבל שזה לא יהרוס לך את היום- יש הבדל בין סתם שזה מפריע לזה שזה מזעזע אותך עד כדי כך שכל דבר כזה משנה לך את ההרגשה. צריך ללמוד איך לשלוט על הרשות שלנו שלא יפריעו.
זו דעתי, יכול להיות שיש כאלו שלא יסכימו איתי.
 
אוהבים את זה!רננה=)
מתחילים להתחבר לזה, לשמוח שאתה רגיש, לדעת שאתה חווה את החיים בצורה הכי מדהימה שיש כי אתה אשכרה חי אותם. המציאות כואבת וקשה? נכון אבל אני מספיק רגיש, ומספיק רוצה לשנות כדי לחוש את זה ולעשות עם זה משו. ותהיי רגישה גם לדברים הטובים, זו ממש לא חוכמה גדולה לראות רק את הרע. תסתכלי מסביבך, תראי כמה טוב יש בעולם הזה.
תעריכי את זהפעימה
בס"ד

יש אנשים שאין להם רגשות.
או שהם קבורים עמוק מדי.הסנה-בוער
במקרים כאלה אני ...okey
נכנס לחדר שלי.. סוגר את הדלת ומפעיל מוזיקה על פוול ווליום ורוקד עד כלות הכוחות..
אבל מה לעשות שעכשיו שלושת השבועות אז אני מנסהokey
למצוא פתרונות אחרים.. יש לי שיעור ששמעתי של האדמו"ר מטולנא (השיעור בעברית..) ושאני עצוב ממש אני חושב על השיעור הזה ונרגע.. אולי פעם אעלה אותו לכאן...
מסכימהבמבלולו
עם פעימה.
כ"כ נכון.
|אינלך מושג עד כמה.|
אתם לא מבינים.שירהשירה
אתם לא מבינים כמה העולם כואב ככה.
כואבבבב
חביבתיאנונימי (פותח)
את חייבת לדבר על התחושות שלך עם מישהו מבוגר - יועצת בבית הספר,
רב/רבנית שיש לך דיבור איתם או מישהו קרוב אליך שיש לו אוזן קשבת.
נראה כאילו העולם כולו עומד על כתפייך ונראה לי שזה כבד מידי...
בהצלחה
[אם היא הגיעה לפה היא כנראה לא רוצה להגיע למבוגר]בקטנה

זה בערך המטרה של הפורום>>להיוועץ עם חבר'ה ב נ י  ג י ל ך..

טוב ושמחה

לכולנו.רננה=)
אבל זה דו צדדי, אני לא יודעת כמה את מאמינה בזה, אבל כל דבר בעולם הוא מאוזן. ואם יש עצב, בוודאי שיש שמחה, זה עניין של בחירה, של לאן את רוצה להסיט את הפרצוף. את יכולה לראות מה שאת רוצה. תתחילי להסתכל על הטוב... זה ייתן לך תחושה הרבה יותר טובה =)
אחותי ל'צרה'!אנונימי (פותח)
בס"ד

כלב עם עיניים עצובות שבוהה בי גורם לי להזיל דמעות.. כשמישהו כורת ענף או גזע זה עושה לי יום שחור משחור..
כשמישהו לא עלינו נפטר אני בוכה על זה חודשים...
אז שתדעי שגם אני כזאתי, ומעל הכל אני רגישה ליחס של אנשים אליי- רגישות קיצונית.
הר' אהרון פרידמן אומר שזה טוב להיות כזה וזה חסד שה' יתברך נתן לנו בעולם.
ברוך השם שאני כזאת, ולא ח"ו קרח..
אוהבת אותך שולי
ו.. עוד משהו- תעריכי את עצמך..אנונימי (פותח)
תחבקי את עצמך ותתני לעצמך קרדיט---אנונימי (פותח)
בס"ד

ותלחשי רק לך: יש לי ר ג י ש ו ת איזה כייף!!! אני רגשנית !!! אני לא בובה ולא קיפאון! ישתבח שמו לעד!!

וואו, את ממש 'איש האמונה' המתואר בבריאה.אח..
אם למדת את זה לבגרות, את יודעת בדיוק על מה אני מדבר.
ואם לא, אז את לא צריכה לדעת - כי זו את.
 
----
 
תגיד לי איך לעצור את הדמעות
תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות
תגיד לי למה אין אמת רק הזיות
אז למה לנסות ולהמשיך עכשיו לבכות

לאורך הים
אין גלים יש עולם
שנשבר לרסיסים על המזח

תגיד לי איך לעצור את הדמעות
תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות
כשאנשים רצים אל תופת כמו אל ים
אני ארוץ אל תוך האש אם יחזרו משם

לאורך הים
אין גלים יש עולם
שנשבר לרסיסים על המזח

תגיד לי איך עם המוות אתה חי
מסתיר הדמעות בכל לילה תגיד לי עד מתי
האש שקוראת לי לא נמצאת שם באמת
וזה שנעלם, האם יחזור או כבר מת?!.

לאורך הים
אין גלים יש עולם
שנשבר לרסיסים על המזח

תגיד לי איך לעצור את הדמעות
תגיד לי איך...
 
 
לא חושב שיש משהו שמתאר את התחושה שלך יותר טוב מזה.
קשה, באמת שקשה.
אתה הולך ברחוב ורואה איזה מישהי משתגעת, ובאמת שבא לך עכשיו ת'כלס לצעוק לה: בואנה, מה את עושה?!...
מתוך הלב, לצעוק ואז לחכות שהיא תשאל 'מה אתה רוצה שאני אעשה?', ואז אתה נתקע עם המילים בפה בלי להוציא הגה, כי אתה לא בדיוק יודע להגדיר את זה. אתה פשוט לא רוצה לראות אותה ככה, אתה רוצה לראות אותה, אממ...איך נגיד את זה? א"א להגיד את זה. יותר פנימית, יותר כזו צנועה. אוו, פנימית, זו המילה. אבל אין, הבחורה בכלל בראבדים אחרים ממה שאנחנו חיים...
 
יודעת? זה החסרון בטבע, אבל מצד שני זה היופי.
הגיוון הזה, שאין אחידות, זו יוצר צבעים.
זה נותן לנו [!] כוחות להתחבר יותר לעצמינו, לפנים שלנו.
להתנתק רגע מהעולם, ולהרגיש ת'תחושה הטובה הזו בלב, האישית הזו.
הזו של - אני, האלה שהפנימיים שכמוני - שאין כאלה הרבה - ו...הקב"ה.
וואו, זו החבורה. לבדוק ולהסתכל לכל דבר לעומק. להשתדל לשמור על העולם הפנימי הזה.
להיות עם אחרים כי אני חייבת כאלה כמוני, מדהימים כאלה, פנימיים כאלה, שיא הפשוטים...
כשיש רגע בחוץ - אז מעריכים את הפנים. כשהעולם כולו מלא ברגש, דוקא מהנקודה הזו את
תוכלי בעז"ה להתחבר הכי קרוב ביותר אלייך. ויודעת מה? לא סתם להיות מחוברת, אלא לבכות מזה.
להרגיש, לנשום את הפנימיות שלך. אתמול בדיוק תפילת ערבית הייתה בשבילי פשוט מדהימה.
תמיד מדברים על דמעות, והנה פתאום, שאני בכלל במקום שדיי זר לי, פתאום אני מתמלא דמעות.
'השבינו אבינו לתורתך', אני אומר ומכוון כל מילה. טועם את הטעם המר של הדימעה, ומרגיש שיש לאן לשאוף.
ההנאה, היא זו שתבוא ממילוי החסרון. ודוקא משום שאת חסרה, דוקא משום שהעולם עוזר לך להיות חסרה,
הוא הוא גם עצמו עוזר לך להיות יותר פנימית וקשובה לעצמך, הוא, אותו עולם עוזר לך להתרגש כל פעם מחדש מהרצון לדבוק באחווה הפנימית הזו. באנשים האלה המדהימים שמסתכלים פנים. הרצון לעזור לאחרים, לתת כמה שיותר מעצמך. הרצון הזה להתכנס בתוך עצמך ולכתוב. מכתב אישי ממך, אל עצמך. אל הקהילה הפנימית, אל ההוא שם למעלה, או יודעת מה? אפילו דרישות מהעולם שיפסיקו כבר עם השטויות שלהם...
 
'איש האמונה', מצד אחד מרגיש ייאוש ועצבות,
אבל דוקא משם הוא מתרומם.
ההרגשה הזו של 'לבד', היא מוכרחת מעצם זה שאת מחוברת בנשמה, להוא שם למעלה.
את רוצה להתנתק מהכל, ולהתחבר רק אליו, לעולם האמת. זה מה שיוצא בדידות.
ובמיוחד בעולם שלנו - החוץ הזה שלא רואה אף אחד פנימה ממטר - בגלל, הבדידות היא חלק ממנו.
לקחת אותה, ולהתרומם בזכותה. אכן, אפשר ליפול לייאוש ועצבות, אבל דוקא משם,
אפשר גם לעלות כ"כ גבוה למעלה, לעולם האמת, לאבאל'ה שם למעלה.
לא צריך בשביל זה לעבור עולם. פשוט צריך להרגיש, לחיות, לנשום,
אמונה. להרגיש מנותק מהעולם, אבל מחובר ממש פה בעולם, למקור הנשמה.
 
קחי את הבדידות הזו, היא לא פתאום תעלם.
ואם כן, אז סתם חבל. קבלת מתנה. את האלה מקבוצה הקהילה של איש האמונה.
זו מתנה מאוד גדולה. קחי ת'בדידות, אל תעלימי אותה.
ומתוכה, תוציאי בעוצמות הכי חזקות, את הפנים בתוכך, אל הפנים שמחכות להקשיב לך.
אל הקהילה הזו - שאמנם היא מעטה, אבל ישנה - שתמיד שם בשביל לצלול איתך למעמקי הנפש.
ואם במקרה לא מצאת אותה עדיין, אז תמיד אבא יהיה אבא חם, פנימי ואוהב.
תדמייני משל. תחבקי אותו כ"כ חזק. תבכי על כתפו ותנשמי,
אמונה.
 
 
(עכשיו כי שלושת השבועות, אבל שיהיה זמן, אפשר ללחוץ על הכתוב ולהפעיל את השיר. כדאי לעקוב ממש כל מילה)
 
אכסוף י-ה ואבוא לראות פניך,
אך לא אדע לפתוח שעריך לא אדע
אכסוף י-ה ואפציר בך לפתוח ואצעק עד יותש בי כל הכוח
אכסוף י-ה אלוקי כה רבו געגועי
אתה הבטחת שאקרא לך מיד תבוא אליי
כי את כל אשר בקשתי נתת בידיי
רק פתח לי את השער אלוקי
אם תקח אותך ממני למה לי חיי
רק פתח לי את השער אלוקי
אכסוף יה ואשרוט את חומותיך
ומידי אנטוף דמי אליך אכסוף יה
אכסוף יה ואפול אל מול שומוריך
ואשלח אהבתי אליך אכסוף יה אלוקי כה רבו געגועי
אתה הבטחתה שאקרא לך מי תבוא אלי
כי את כל אשר....
אבל אם זה כ"כ כןאב לך כשאת רואה דברים רעים,דוסית גאה!
בטח כ"כ שמח לך כשאת רואה דברים משמחים..לא?!
לראות מה אפשר לעזור...כפ"ד בנשמה
כ"כ מוכר, וכואב, ואהוב, כאחד..נפשי ישובבאחרונה
עשית לי בום עלקולי מבפנים עכשו.. אנשי הרגש, חווים את החיים בעוצמה אדירה, שלפעמים אפילו לא מסוגלים להבין מאיפה, למען ה', זה בא להם? למה שיעלו לי דמעות בעיניים ברחוב מאיזו אמירה של מישהי לחברה שלה, או מבט עיניים של ילד?
 
כי אני חיה, וקיימת, ונושמת, ורגישה, ושמחה בזה מאד, עם כל הכאב הצורב לעיתים..
 
וכמו שאמרה דוסית גאה- כמו שחווים לעומק דברים קשים, כך גם השמחות הרבה יותר רגישות, גדולות ומשמחות!
 
תודה רבה אבאלה!!
כי זה מה שנותר לי לומר..
 
 
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך