כולם צועדים, כמו צאן לטבח.
אוחזים בידים אלונקה עטופה בבד כחול.
ממלמלים פסוקים, ובוכים. אויי כמה שבוכים.
מנסים להתחמק ולשכוח שרגע האמת מתקרב.
הרגע שבו הכל יהיה סופי, מוחלט, שלא יהיה עליו עוררין.
רגע ההטמנה.
בית העלמין כה מלא, אינו מסוגל להכיל כמות כה רבה של אנשים.
כמו שהאנשים לא מסוגלים להכיל את כמות הכאב.
לשמוע את האב ממלמל דברי כאב וצער עמוקים וחדים, אך עם זאת דברי שבח לקב''ה.
"אנחנו מאמינים שכל דבר הוא טוב ולטובה. וטוב לא יכול להיות רע." לתהות מאיפה הכוח.
לראות את הילד הקטן בוכה, מתחנן לצאת מהתהלוכה, ללכת לישון. להבין שהוא לא מבין, לא באמת.
להבחין בבעל הכואב. שכל כך רוצה להתעורר מחלום הבלהות הזה.
בן רגע היא עלתה למעלה. בשנייה נשמה את האוויר האחרון והחזירה את נשמתה לבורא.
אך לא כך תהליך הפרידה מן האדם. או לא.. תהליך הפרידה הוא כואב, ארוך, ניתן להגיד אין סופי.
השפתיים אומרות תפילה, עשה שלא נשכח.
אך "גזרה על המת שישתכח מן הלב"
ישתכח- זהו פועל. ניתן להגיד שהמת והקב''ה גורמים לכך.
מכיוון שזה לא נכון לזכור, זה לא טבעי, זה כואב מידי. והם יודעים זאת.
היא הייתה, היא איננה.
למה היא נשמעה אישה מדהימה, למה לא נשמעת? שתישמע עכשיו, בהווה.
מצד אחד הלב זועק "אין לי את הכוח להתמודד",
אך מנגד זה, "תן לי את הכוח להתמודד". אני מבין שאין לי, אז עזור לי!
המוות מתרחש, כל הזמן, זהו טבע הדברים. צורת המוות היא המשפיעה, הדרך שבה האדם הולך הוא הדבר שמשאיר עלינו את הרושם ונותן לנו התראה. אנחנו נמצאים בימי פורענות, צריך להיזהר בכבישים, צריך להיזהר בדברים שלנו, צריך להרבות אהבה ונתינה בעמ''י.
"עקביא בן מהללא-ל אומר,
הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה.
דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.
מאין באת, מטפה סרוחה.
ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה.
ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא."
דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.
מאין באת, מטפה סרוחה.
ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה.
ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא."
החיים שלנו באמת קצרים, רק כשאנחנו נפגשים עם מוות אנחנו שמים לב. הקב''ה הוא לעולם ועד, אנחנו לא.
שנזכה לנצל כל רגע ורגע של החיים, ולעשות את רצון השם בפשטות, בשמחה ובטוב לבב.
לעילוי נשמת תהילה בלהה בת חיה.
