סוגשל פריקה מוזרה... עצובה..נדנדה כתומה.
נמאס לי!! אני מרגישה צבועה. חיה בשקר. פעם הייתי דוסית. מאד דוסית. ועכשיו?! כלוםםם!!! כלפיי חוץ נשארתי אותה הדוסה, שהולכת עם חצאיות ארוכות.. אבל בפנים אין כלום בעצם. כבר יותר מ3 חודשים שאני לא מתפללת ביומחול. בכלל. ופעם הייתי מתפללת ממש.. בכוונה וכו'.. ועכשיו אפילו לא אומרת ת'מילים בלי כוונה.. פשוט לא פותחת סידור.. בשבת עוד איכשהו.. אבל גם זה לא מו פעם.. וכאילו משדרת שלא אכפת לי.. אבל בפנים זה כואב-כואב.. אבל אני מרגישה כאילו אין לי שליטה על עצמי.. השכל משדר לעשות משהו, אבל כאילו הגוף לא מציית לו.. מרגישה ג'יפה עם עצמי.. כבר מלא זמן שאני בכאסח עם ההורים שלי.. ובלי סיבה מיוחדת.. אני עצבנית על כל העולם, אבל בעצם לא עצבנית על אפאחד.. ואת העצבים והתסכולים שלי אני מוציאה על המשפחה שלי, שצריכים לסבול אותי.. אני בדיכאון מתמשך.. כבר לאידעת כמה זמן.. כמה חודשים.. ורע לי. פשוט רע לי. ואני לא יודעת למה רע לי, כי בת'כלס לא באמת רע לי. אבל ככה אני מרגישה.. אני חברה של כל העולם, אבל אינלי באמת חברה..(וחברה שלי>> אני בקושי פוגשת אותה.. אנחנו חברות אמת, מתי שאנחנו מדברות= בממוצע בערך פעם בחודש..) יש לי טראומה מכתה ה'... מאז קשה לי להתחבר לאנשים..(מי שרוצה יותר פרטים- אפשר באישי, לא מתחייבת לנדב את כל הפרטים..) אני הרבה פעמים לבד.. אבל מצד שני אני כן צריכה ת'קשר הזה עם חברות.. אוףף.. אני לא באמת יודעת מה אני רוצה מעצמי.. בלעע.. זאת סוגשל פריקה.. אני מתגעגעת לכלימני אנשות שאינלי כ"כ אפשרות לפגוש.. אבל מצד שני אני רוצה להיות לבד עכשיו.. אין לי אפשרות להיות לבד.. ישלנו בית קטנטן.. והרבה אנשים שגרים בו..(8 נפשות ב3 חדרי שינה..) והחוצה אני לא יכולה לצאת סתם בלי להסביר בדיוק לאן אני יוצאת, למה, עם מי, לכמה זמן וכו'..(צרות של בכורים..) וגם אינלי כ"כ לאן.. אפילו כשאני במחשב אני לא לבד, כי כולם בערך מסביבי..  
טויב.. זהו בערך.. אני עצובה... וזהו. לא יודעת אם יש כ"כ מה לעשות עם זה...
תנסי למצוא מה כן טוב בך..okey
לא יכול להיות שאין בך איזשהי נקודה טובה.. וכשתמצאי אותה תתעודדדי מזה שאת לא רעה מושלמת... ומזה תעלי ותעלי ותשאפי להיות מה שהיית פעם!!
מקווה שעזרתי..
ב"הצלחה!!
הכל בסדר, הכל בסדר!אוסנת
מבולבל ומוזר וכואב, אבל טבעי ונורמלי!
את הופכת להיות אדם מבוגר, והמעבר הזה כרוך בהרבה כאבים. כאבי נפש וכאבי גוף...
בהתחלה היית ילדה קטנה ותמימה, שכל העולם פשוט לה, ושום דבר לא יותר מדי מסובך.
הקשר עם ההורים היה מעולה, עבודת ה' היתה פשוטה, הכל היה כביכול בשליטה.
כי היית אדם קטן.
 
וכדי לגדול, צריך לעבור טלטלה.
עד עכשיו היית רגילה לעשות דברים מתוך מעין "אילוף".
התפללת - כי לזה הורגלת.
כבדת הורים - כי זה היה ברור (למה לא?).
התנהגת כמו ילדה טובה - כי ב"ה זה מה שאליו חונכת.
 
הגיע הזמן שבו את צריכה לבחור בכל הדברים האלה. לעשות אותם מתוך אמונה והבנה. מתוך רצון.
לחיות את החיים בצורה גדולה יותר, מתוך הבנת מורכבותם.
להתמודד עם המציאות.
ככה עובדים את ה'. ככה הנפש גדלה.
 
נשמי עמוק.
קחי איתך את כל הטוב שאיתו גדלת בילדות, ונסי להבין איפה את נמצאת בתוך כל זה.
עם מה את מסכימה? את מה את רוצה להשאיר? מה לא? מה מתאים לאופי שלך? מי את, בכלל?
זה בירור ארוך ועמוק - אבל שמח! את זוכה להפגש עם עצמך. להכיר את האישיות המיוחדת לך ושלך.
 
יש משפט שאומר - האדם נמדד בבחירות שלו.
שבעז"ה תגיעי לבחירות טובות ונכונות.
 
ואיי.. תודה!נדנדה כתומה.
אוסנת- אבל איך בוחרים?? איך מחליטים מה הבחירה הבאמת נכונה בשבילי??
 
הדריכני- אנחנו נשמות תאומות או מה?? חח.. זה בדיוק אני! נדבר באישי..
 
מיכל- אני לא כ"כ מצליחה.. מרגישה כאילו מדברת לאויר.. סורי..(נשמעת כופרת.. אבל אין מה לעשות..)
בועתסבון- כנ"ל..
בקטנה- רמת לי לחייך!! וזו מחמאה!!
 
אביב שלי- נדבר באישי...
 
תודה!!
את מרגישה שאת מדברת לאויר?אורושקוש
נו..אז מה רע?
דברי לאויר.. ספרי לו הכל..
זה גם טוב, תפרקי...
אופס, לא ראיתי שהגבת לי...אוסנתאחרונה
שאלה חשובה ויפה.
איך אני יודעת מה הבחירה הכי נכונה בשבילי?
אז כמו שאמרתי:
"קחי איתך את כל הטוב שאיתו גדלת בילדות, ונסי להבין איפה את נמצאת בתוך כל זה.
עם מה את מסכימה? את מה את רוצה להשאיר? מה לא? מה מתאים לאופי שלך? מי את, בכלל?"
 
עם כל דבר שאת פוגשת ומטריד אותך (למשל, תפילה) - תתעמתי.
תשאלי את השאלות שלך, תלמדי, תנסי להבין מה המשמעות ולמה יש את הדבר הזה בעולם.
תשאלי את עצמך - אני מסכימה עם זה? עם מה אני לא מסכימה?
ושוב - לשאול בלי להתבייש, לברר בלי חרדות. להתאמץ. מאמץ שנותן הרבה אושר, בטחון, רוגע!
כשתביני, למשל, כמה חשובה התפילה - את תתחילי גם להרגיש כמה את רוצה להתפלל. כמה זה מתאים לך.
תשאלי את עצמך, סתם כדי להכיר את עצמך יותר - מתי אני אוהבת יותר להתפלל? איזה תפילה? מה זה אומר עלי?
...
לאט לאט תראי שאת מתחילה להכיר את עצמך.
כי הרי אם את מאוד מתחברת לתפילה, זה אומר עליך המון.
ואם את מתחברת יותר ללימוד מעמיק, זה גם אומר עליך המון דברים אחרים.
אני לא מגלה מה בדיוק (במיוחד כי כל אחד מגדיר את הדברים אחרת. לא רוצה לגנוב לך את זכות ההגדרה האישית...).
 
קחי את זה בכיף, כי זה באמת - שיא האושר.
את גנבת לי את זה מהמגירה נכון?הדריכני
אין סיכוי.. זה בול אני לפני חצי שנה! וגם עכשיו לפעמים.. אבל תקראי מה שאוסנת כתבה.. ככה אני מרגישה בכל זאת - כשהייתי קטנה שומדבר לא עניין אותי חוץ מלהיות הכי טובה בעולם שאפשר, מה שצריך ואפשר - עושים מייד! איזה תפילות מדהימות, כמה הייתי קוראת סיפרי קודש, עוזרת בבית מליון! מתענגת על השבת.. באמת! ועכשיו - גורנישט! (כלום, למתקשים ). אלא מה? - גדלנו כזה.. לא בקטע של בגרות, אני לא חושבת שזה בוגר בכלל.. אבל זה כאילו מין שלב לפני בגרות.. לעשות את הדברים עם חשיבה, ולפעמים אין חשק, ואין את אותו תמריץ של "להיות הכי טובה שאני מסוגלת ולעשות את הBEST"... כי כבר מתחילים לחשוב.. 'מה, את זה וזה לא חייב! למה שאני אעשה?' ואז כל החשק כזה יורד.. הרגשה ותחושה של 'לעשות מה שצריך ותו לא' וצריך לדעת להתמודד עם זה.
אז תראי, מה שאני רואה על עצמי שעוזר - זה לחשוב שזה חד פעמי, לדוגמא, להתפלל.. יש מין תחושה שאם אני מתחילה להתפלל אז זהו, מעכשיו אני מחוייבת להמשיך להתפלל תמיד שחרית, ואז כבר לא מתפללים בכלל, כי למי יש כוח... אז - לא! זה היצה"ר שמייאש אותנו ומנסה לומר שלא נצליח... תגידי לעצמך, רק היום... היום אני אתפלל שחרית, או עכשיו אני אתפלל מנחה כי יש לי חשק, מי אמר שזה מחייב לשאר הימים? התחושה הזאת של ההתחייבות כ"כ מורידה את החשק! ככה אצלי בכל אופן...
אם בא לך להתקשקש על זה באישי - בכייפשלי!
בהצלחה נשמה!
ואל תשכחי שהכל הולך לאט, ומתקדמים לאט - אל יאוש!!
תבקשי עזרה מהבורא~מיכל~
בס"ד
 
לא רוצה להשמע חננה או דוסה מכל מיני כיוונים אבל באמת אני אישית גם דיי בתקופה כזאת ואני מבקשת מהקב"ה שיעזור לי להיות יותר קרובה עליו(רוחנית כמובן), שיעזור לך להתקדם.
ומה שבאמת הכי עוזר לי- לחפש ת'טוב בדברים זה מתחיל בדברים גדולים ובאיזה שהוא שלב מגיע גם לדברים הקטנים וככה לאט לאט תגלי שהחיים לא כ"כ נוראים כמו את מרגישה.
 
זהו... מקווה שעזרתי!
 
איש אחד שחה שחה שחה שחה שחהבקטנה

הגיע לחוף- טבע.

לא יודעת סתם בדיחה.

סתם, ועכשיו באמת, נכון שלפעמים הכל מתחיל טוב ואיכשו בסוף זה מתפקשש ו'האיש טובע',

אבל יודעת מה?

עובדה שבסוף כולם צוחקים מזה!

ובקצרה-רק טוב ושמחה!

לילה נפלא.

ילדה מתוקה...אביב
אני אוהבת אותך ואכפת לי ממך.. נקרע לי הלב..
את יודעת מה אני חושבת?
את צריכה להתמלא. 
כן, אין לך כבר איך להסביר לעצמך את הכל.
חסר לך אבל איך תוכלי להשלים את החסר אם לא תדעי מהו בדיוק??
נסי לראות מאיפה הכל בא...
וחוץ מזה: 
תקשיבי טוב - אני יודעת שאין חשק, ו"למה בכלל?" וכו'.. אבל: כמו שאמרתי, את צריכה להתמלא.
איך מתמלאים??
קודם כל, לומדים.
בכל דרך. תרשמי לשבוע מדרשה איפשהוא (לומשנה בת כמה את!! צריך לדבר עם אנשים והכל.. ויכניסו אותך..), תחפשי מאמרים באינטרנט ( - למשל ב"חברים מקשיבים"..), תקבעי עם אבא שלך לימוד קבוע בשבת, כל דבר.
ו...
טוב, יודעת מה?
דברי איתי מתישהוא באישי פשוט, אוקיי??
אני מתה לעזור לך, אני מבטיחה לחשוב על זה. אוקיי?
(זיהיתי בך משהו... לומשנה. דבריתי באישי, סב?? )

העם איתך...
בהצלחה...
נשמה!!שואפת למעלה..!
כמו שמיכל אמרה-
דברי עם ד'! ספרי לו ה-כ-ל!!! את זה את יכולה לעשות גם על המיטה שלך בחדר (גם אם הוא צפוף...)
ספרי לו שקשה לך. שכואב לך. שאתה לא מצליחה.
דברי איתו, תבכי לו. במילים שלך. מה שיוצא לך.
מבטיחה לך שתראי ישועות!
ד' לא מאכזב.
הוא יודע בדיוק מה אתה צריכה ואיך.
ד' הוא הכי מבין בעולם. מנסיון.
הוא יבין בדיוק ת'רגשות שלך.
באמת שזה יעזור לך.
אם את רוצה דברי איתי באישי, "יש לי הרבה מה לומר אבל לא בפורום הזה" (אביב שלי...)
בהצלחה!
והכי חשוב שתזכרי- שיש כאלו תקופות בחיים. ומותר לחשוב ככה ולהרגיש ככה. מותר. אל תרגישי שאת חייבת למישהו. "הזמן עושה את שלו" ובעזרת ד' ממצבים כאלו רק קמים ונהיים גדולים וחזקים יותר.
שוב שיהיה בהצלחה!
ותזכרי תמיד שד' איתך שומע אותך ומבין אותך. גם אם את לא מדברת...
אמאאאאאאא!!!!!!אביה =)
את לא יודעת, אמא, זה לא נורמלי...מה שאת כתבת זה באשכרה, מילה במילה בדיוק בדיו ק בדיוק בדיוק אבל בדיוק!!!!!! מה שעובר עליי!!!!!
באמת!
אני בכאסח עם אמא שלי, על כ---ל דבר, מכמה כסף היא נותת לי כשאני הולכת לקניות עד כמה שעות ביום אני במחשב, אם אני יעשה תעבודות חופש שלי או לא, אם אני ילך להתנדבויות, לאיזה פעילויות אני ילך בערבים.... ה-כ-ל!!!!
אני נשארת בבית, בוהה בקירות, חברות שלי לא יכולות להיפגש איתי, אני מדוכאת...
בעע...
 
בכלל, בעניין של התפילה, אני הכי מזדהה איתך... במקרה הכי טוב אני אומרת ברכות השחר...
אבל מה שדוחף אותי כל יום להתפלל, זה שלקחתי על עצמי לפני הרבה זמן תהילים לרפואת מישו (חילקו ספר תהילים לרפואתו, אז רשמתי תצמי) ואם אני שוכחת יום אחד יש לי ייסורי מצפון נוראיים... באמצע הלילה את רואה אותי יושבת ואומרת תתהילים של היום...
 
טוייב, אז ככה-
לדעתי זה בגלל החופש...
כל האווירה הזאת שיש מסביב, של החופש, לזרוק את ההרגלים את המסגרת, וזה לא מה שההורים רוצים, כי הם מצפים שתמלאי תחופש שלך בהתנדבויות (ארג.) ועבודות חופש...
את רוצה להיות עם אנשים כי ככה  היית רגילה כל השנה- לפגוש אנשים וזה, אבל.. חופש, ואיפשר לפגוש את כולם כמו תמיד, ואת בדיכאון, אז בכלל רוצים להיות לבד...
 
אבל מתגברים!!!
וכמו שאמרה פעם מישי "החיים זה עליות וירידות, וכשזה תלוי בנו- אנחנו שואפים שזה יהיה רק עליות" (קרדיט להכתרה של שמיניתש"ע באולפנתינו...)
ממ-
 
"אם קשה לך- סימן שאתה בעלייה"
ב"הצלחה ענקית!!!!!!!
 
מוזמנת לפנות באישי..
 
אוישש !!!נשמה !
מפחיד כמה שזה מוכרר...!
כ"כ מזדהה איתך...
קודם כל את יודעת שאני לא מסוגלת לשמוע על אנשים עצובים אז מהר מהר חיוכון קטן על הפנים =]]
כמה שזה קשה (ואני יודעת כמה..) תתאמצי בשבילי!!!
עכשיו--
טויב לויודעת מאיפה להתחיל...
דבר ראשון את פשוט ילדה מדהימה שבכלל הצלחת לשבת ולכתוב את כל מה שאת מרגישה, צל"ש ע-נ-ק על זה, את פשוט גיבורה ! (הרבה יותר מסופרמן  )
נראלי שכדאי שפשוט תדברי איתי על הכוווול באישי כי אינלך מושג עד כמה דומה המצב שלך למה שעבר עליי...וזה עדיין עובר,רק שברוך ה' הצלחתי איכשהו לצאת מזה ואני בדרך לצאת מזה סופית...אני ממש מקווה שאני יוכל לעזור לך ואם לא אז אני לפחות ישתדל להוציא ממך קצת צחוק וחיוכים כדי שתרגישי יותר טוב =]  (זה גם משו...)
אז ב-ה-צ-ל-ח-ה ענקית חמודה !!!=]
ו...אל תתיאשי, באמת שזה יעבור בסופפ.
אוהבתותך המוווון  3> 3> 3>



תודה נשמותת!!נדנדה כתומה.
אור- קשה לי לדבר לאויר.. מה לעשות.. כזאת אני.. מסוגלת לדבר לעצמי לפעמים, אבל למישו שאני לא יכולה לדעת שהוא מקשיב לי(סורי על הכפירה..) אני לא מסוגלת..
 
נשמולהה!!- אני צכה לדבר איתך דחוף.. ו.. נראלך שזה באמת כל מה שעובר עלי?? בקושי רבע..
וואי לא היה לי כח לקרוא את כל התגובות...כפרעלייך!!=)
הגעתי לפה במקרה....
 
אבל שתדעי שזה בדיוק מה שהייתי פעם!!!! וקראתי ת'תגובות הראשונות... ואוסנת עכשיו אני מבינה את זה.. לפני זה לא הבנתי... עכשיו ב"ה אני יודעת מה הדרך שלי, איך אני רוצה שהחתונה שלי תיראה, שהבעל שלי יראה (לא חיצונית..), איך אני רוצה שהבית שלי יראה..(תמיד אמרו לי שיש לי חשיבה לתווך רחוק..), או בקיצור- איך אני רוצה שהחיים שלי יראו!!!!
שתדעי שאחרי שמחליטים את הכל... וצריך לעשות את זה.... אז מרגישים טוב עם עצמך! כאילו- יש! סופסוף אני יודעת משהו מהחיים שלי!!!!
 
טוב... לא ניראלי עזרתי.. מצטערת
וואי מותק כשמרגישים לא טובדניאלה .ד.
כאילו עוד שניה הנשמה יוצאת מרוב סבל למי פונים? לד'!
אז איך את מתפללת אם את לא מאמינה.. את כן מאמינה האמונה פשוט תפסה רגליים לתקופה אבל מהיות בע"ה היא תעמוד אצלך בפנים- בלב! היכן שהאמת נמצאת!
 
אמונה! לפעמים היא נעלמת כשצריך אותה.! אז צריך לחזק אותה ולתפוס אותה חזק שלא תברח אחרת אנחנו אבודים!!!
 
נו אז מה את אומרת? נלמד קצת אמונה? יאללה..!
 
קודם כל ניגע באהבה כלפי ה'!
 
איך אוהבים מישהו? נותנים- נתינה מביאה לאהבה.
אבא שבשמיים אוהב אותך, את יודעת עד כמה? אין לי ולך מושג עד כמה.
והוא נתן לך המון ועוד נותן לך המון, מה הוא נותן?
 
הוא נתן לנו ת'חיים, הוא נתן בריאות שזה דבר שבכלל לא ברור מאליו.
תתארי לך מה זה לחיות בין 70-80 בגבורות ואפילו עד 120 והגוף מחזיק מעמד שנים על גבי שנים.
ולא רק זה, העיניים שלנו! איך זה ש2 כדורים קטנים שמשוקעים בפנים אז איך אנחנו רואים דרכם? ואיך זה שתוך שניה המבט הופך לממוקד ואז הופך למבט מרחבי, מה שבמצלמה לוקח זמן של שניות.
 
הידיים שללא אצבע אחת לא היינו יכולים לתפקד.
את יודעת מה? תשאלי פסנתרן מה החשיבות של האצבעות...
 
ותחשבי על זה שיש לנו יכולת לנוע- יש אנשים שסובלים מניוון שרירים לא עלינו, ואינם יכולים לזוז.
נו איך עכשיו?! יותר אהבה ככל שמסתכלים על הדברים האלו ועל כל הפרטים הקטנים מגלים עוד ועוד ניסי ניסים של בורא עולם.
 
"מה רבו מעשיך ה'.."
 
ואנחנו איך אנחנו האנשים הקטנים נותנים לבורא עולם? הרי הוא לא צריך דבר- הכל יש לו והכל הוא ברא, אז אנחנו בעצם נותנים לו משלו.
"נותנים" הכוונה שמהנתינה הזאת שכמובן ה' לא צריך אותה אז תיווצר אהבה מאיתנו לבורא, (כי הוא כבר אוהב אותנו עובדה שהוא נותן לנו המון אפילו כשלא מגיע לנו ואנו חוטאים)
לדוג' מצוות מעשר, אנחנו מעשרים חלק מן הפרי שהוא קדושה וזה ניתן לכהנים (בעבר) והקרבנות, זה מראה את האהבה והקרבה שלנו אל ה' וגם מה אנחנו מוכנים להקריב בשבילו!
 
אמונה- עכשיו נדבר על זה!
את יודעת איך אדם מגיע להאמין בה'?
המסלול של החיים שלו מוביל אותו לידיעה ואמונה בה', הקשיים בחיים האלה גורמים לנו לפנות לה' ולבקש עזרה תמידית, ואז ככה נוצרת האמונה שיהיה טוב.. ובזכות התפילות והבקשות אין סיבה שלא יהיה טוב!!!
 
כשאדם מביט על הקשיים שלו, ורואה את ההצלחות הקטנות שלו  כמו לדוג' שקיבלת 100 במבחן- איזה שמח וטוב בלב אהה?!
אז הוא מגיע לאמונה שיש מי שעוזר ונותן, אבל, גם אם לא תמיד נראה את האור והטוב אז נמדדים באמונה.
וזה ניסיון שה' רוצה לבדוק אותנו אם אנחנו עדיין מאמינים בו!
ואם אנחנו עובדים על עצמינו אנחנו נצליח בע"ה.
 
אז הנה הכלים בידייך נשאר לך להדיח אותם!  אחותי שיהיה לך המון ב"הצלחה!
 
 
ויש כאן עוד קטע שהוא חשוב באמונה וגם מחזק אותה מאוד!
 
עדיף 'מאוחר' מאשר אף פעם!
אם משהו לא מובן, ואם את צריכה לשאול שאלות או כל דבר תפני אליי באישי ואשמח לעזור בע"ה.
ב"הצלחה רבה
 
 
 
 
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך