אני יושבת וחושבת, וכמעט בוכה מול המסך.
המחשבות, ההרגשות, הכל מתחיל להסתרבל לי.
אני באמת מנסה להבין מאיפה דברים נובעים, מאיפה הכל בא.
אבל זה כואב לי. כואב כ"כ.
אתם בטח לא יודעים על מה אני מדברת, או שבוודאי חלקכם ניחשתם..
אני מדברת על המפגש. המפגש שהיה.
אני יודעת שלא בוכים על חלב שנשפך. אבל לפחות שנהיה מודעים שהיה חלב.
וכן, הוא נשפך. ונשפך לכל עבר ולכל כיוון.
פורום בשבע הוא פורום נהדר. ובמיוחד פורום נוג"ה.
יש כאן נוער תוסס, חי בריא, וכן, איכותי גם.
ב"ה, הצלחתם ליצור כאן אווירה כיפית של משפחה ושל בית.
ולכן אני מצדיעה לכם, באמת.
אבל אני עדיין יושבת וכואב לי. באמת שכואב.
המילים לא רוצות לצאת, הן בקושי יוצאות לי על גבי הדף.
ואני שואלת שאלה אחת. "למה?"
למה בעצם זה קורה. איך הגענו למצב כזה שיש מפגש.
מפגש מעורב.
איך הגענו לזה.
בהחלט נוכל להאשים את הקב"ה שברא את העולם מעורב.
בהחלט נוכל להאשים את ההורים שלנו שהכניסו לנו אינטרנט הביתה.
בהחלט נוכל להאשים את הערוץ שבגללו נהיינו ככה.
בהחלט נוכל להאשים את פורומים אחרים שעושים מפגשים.
ולצאת בשאלה "להם מותר ולנו אסור?."
הכי קל זה לזרוק אצבע מאשימה לעבר מישהו ולהגיד בקול "אתה אשם!"
ואז כמובן, המצפון שלנו נקי.
אבל בואו שניה, נעצור הכל ונחשוב.
נעשה את זה ביחד.
ובאמת.
ומאיפה הכל מתחיל?
אנחנו.
אנחנו גורמים לדברים לקרות.
אנחנו גורמים לדברים להתרחש.
אנחנו הם אלה שיוצרים לנו את תווי המציאות.
אנחנו אלה שמשפיעים. אנחנו.
וזה מתבטא המון, אנחנו נוער. הנוער.
יש לנו כ"כ הרבה כח. לעשות. לשנות. לשפר.
האווירה שנוצרה פה היא בהחלט טובה, אבל להגיע למצב שעושים מפגש מעורב?
הרי זה פס גבול. זה צריך להיות לנו בבחינת "תחום שבת".
הלכה. אנחנו דתיים. אל תשכחו.
אווירה טובה תמיד טובה, אבל לא לשכוח שיש גבולות. צריך לדעת לשים פסים.
אחד מהשמות של הקב"ה הוא ש-די. שאמר "די" לעולם.
שהביא לנו גבולות. ששם לנו הלכה. " ועשו סייג לתורה".
אז, איפה ההלכה? יש רבנים שמתירים,
ויש רבנים שאוסרים,
ויש הרבה רבנים שאומרים.
אבל אסור לשכוח שמעורב- אסור. בתכלית האיסור.
במיוחד בגילאים החשובים האלו.
זו הלכה.
בטח חלקכם תגידו שאנחנו באים מסניף מעורב ולכן זה בכ"מ לא משנה,
אבל למה? בשביל מה לעשות את זה?
למה חייבים מעורב, למה?
תהיו דוגרים מול עצמכם.
הסקרנות. "הסקרנות הרגה את הילד" כמו שאומרים.
מעניין אותנו לדעת מי עומד מאחורי ניקים מסוימים,
באמת מעניין.
במיוחד שהוואי ביננו כ"כ טוב וכ"כ נעים..
מי יודע, אולי נכיר אפילו כמה אנשים טובים..
וכן, אני מודה, כולנו נפלנו בזה.
אבל משם עד לעשות מפגש פורום מעורב?
שלא תבינו לא נכון אחים ואחיות שלי, אני לא נגד מפגש.
אני אפילו רציתי לעזור מן הצד לארגן אותו.
אבל שיהיה נפרד.
אני ח"ו לא אומרת שלא לעשות. נחמד להכיר את האחיות שלי שנמצאות פה.
אבל למה אי אפשר להשאיר את זה בגדר אחיות? למה?
אם אתם באמת רוצים לעשות מפגש.
תעשו אותו נפרד. כ"כ קשה?
תחשבו רגע ותשאלו את עצמכם אם אתם רוצים לעשות אותו נפרד.
תכלס, לא אמורה להיות סיבה של התנגדות.
ואם יש, היא באה ממקור של סקרנות.
וממקור קצת לא חיובי.
ובואו נעזוב שניה את המפגש, נדבר על ההשלכות.
אנחנו הורסים את זה, בין הידיים. את הכל.
ההרגשה פה יותר פתוחה.
מעלים תמונות לפורום של בנות ובנים.
מה זה צריך להיות?
האם זה באמת מתאים?
אני יודעת שאני קצת חריפה. אבל באמת כואב לי.
כי למה זה צריך לקרות?
הסכין הקטנה הזאת ממשיכה לחדור ונותנת אפילו לגיטימציה לעשות עוד מפגש.
אבל הפעם משנים לו את השם. ונותנים לו שם של "מפגש מעשי".
שזה אומר? קבוצה של נוער שמתגבשת לפעילות מסוימת.
וואלה. באמת. מאוד חשוב לפעול ולעשות.
הכל ביידים שלנו.
אבל אתם מבינים מה קורה פה?
השורש של המפגש לקוי. הוא אינו טהור מבסיסו.
למה חייבים מעורב למה?
אתם יודעים מה, בואו נעשה את זה נפרד.
שעוד הרבה יוכלו להגיע. ולהשפיע ולתרום.
הסיבה של "להוריד לפסים מעשים ורצינים" ממש נשמע מצחיק.
כאילו, על מי אנחנו עובדים?
מי יודע, אולי בסופו של דבר יצא מזה משהו, ואולי לא.
אבל לפחות לא ניקח משהו שהוא אינו טהור ונעשה ממנו טהור.
כאשר הבסיס רקוב- הכל רקוב.
ולא יעזור כלום כמה נשים זהב וכסף ודברים טובים.
כלום לא יעזור.
ועל זה אני בוכה. ותאמינו לי שגם הנשמות שלנו בוכות, של כולנו.
יחד.
תכלס, זה לא סיפור לעשות את זה נפרד. אפשר לעשות בדיוק את התוכנית
שרצו רק כי אם נפרד.
מקומות נפרדים, שעות נפרדות או ימים נפרדים.
זו לא הבעיה. ואם יש בעיה בלהשיג רבנים, אנשים ציבור, ר"מים,
בשמחה אעזור בזה, באמת.
ואתם יודעים מה, אני מאמינה כ"כ בכל אחת ואחד מפה.
שבאמת אכפת לו מכולם פה, באמת.
אתם הנוער. אנחנו הנוער.
ואנחנו נוער גדול ששואף לגדלות ורק לגדלות.
יש כאן גם נערים קצת קטנים
אבל גם בכם אני מאמינה, אתם לא מבינים עד כמה אפילו.
אתם כ"כ יכולים להשפיע. כ"כ יוכלים תרום ולעשות
ואם,
אם יש לך רצון להשפיע, רצון לעשות, רצון באמת לפעול כמו שהמפגש הבא רוצה להעביר,
יאללה, אני מורידה בפניכם את הכובע. אתם פשוט גדולים מהחיים!
אני אוהבת שאנשים עושים, תורמים ופועלים.
זה כ"כ נכון וכ"כ אמיתי.
אז יאללה, תעשו רק טובה קטנה ותבקשו שזה יהיה נפרד.
בואו נעשה "הרגשה" טובה לאבאלה שבשמיים.
בואו נעשה אותו אבא באמת מאושר..
בואו נעשה דבר בשלמות אמיתית. על בסיס אמיתי וטהור.
אוהבת כל אחד ואחת מפה ב-א-מ-ת. 
אם אני יהיה באיזור ולא יהיו לי תוכניות מקבילות..
