ד"ר מרטין לותר קינג היה כומר אפרו-אמריקאי לוחם למען זכויות של השחורים בארצות הברית וזוכה פרס נובל לשלום.

קינג הוא מגדולי הדוגלים במאבק לא אלים. לזכרו נחגג יום מרטין לותר קינג שהוא חג לאומי על פי חקיקה פדרלית בארצות הברית. נרצח על ידי מתנקש, ג'יימס ארל ריי, ב-4 באפריל 1968.

למרות החוקה האמריקאית הקוראת בין היתר להענקת זכויות שוות לכל אזרחי ארצות הברית ללא קשר לדת, גזע ומין, עדיין היו נהוגים בארצות הברית חוקים מפלים כלפי השחורים. מתקנים ציבוריים כמו ברזי מים, ספסלים ציבוריים ועוד היו שמורים ל"לבנים" בלבד. בנוסף נותני שירות פרטיים כמו מסעדות, אוטובוסים וכו' לא היו חייבים לשרת "שחורים".

צבע עורו של אדם, המדינה ממנה היגר, מינו ודתו היו עילה למניעת כניסתו לאוניברסיטאות, חוגים, מקצועות, פירמות או משרות ציבוריות.

הפליה זו הייתה לעתים רשמית (כמו אוניברסיטאות ללבנים פרוטסטנטים בלבד) ולעתים בלתי רשמית (מוסכמה לפיה מי שמועסק בדרגי הניהול הוא פרוטסטנטי ולבן). בנוסף, הייתה הפליה במקומות המגורים - שכונות מגורים רבות היו שכונות ללבנים בלבד, כאשר אם שחורים היו עוברים לגור בשכונה זו, הם היו עלולים להתקל בגילויי אלימות, שריפת הבית או רצח.

במדינות דרום ארצות הברית, שחורים אף נתלו או נשרפו על ידי הקו קלוקס קלאן. במקרים רבים אלימות כנגד שחורים קיבלה עידוד, חצי קריצה או התעלמות מצד שופטים, מחוקקים ובעיקר המשטרה המקומית, ואילו במקרים אחרים, היו משפטים מוטים כנגד שחורים שהואשמו בעברות כמו אונס או רצח על סמך ראיות מפוברקות, כאשר ההרשעות ניתנות על ידי חבר מושבעים לבן.

הפרדה גזעית באוטובוסים ציבוריים הייתה לסמל הגזענות כלפי השחורים בארצות הברית, בעיקר במדינות הדרום. בשנת 1955 התעוררה סערה ציבורית לאחר שאישה שחורה בשם רוזה פארקס סירבה לוותר על כסאה באוטובוס ציבורי לטובת אדם לבן, כפי שנדרש לפי החוק. ד"ר מרטין לותר קינג החליט לעשות מעשה, והנהיג את חרם האוטובוסים של מונטגומרי שבו החרימו השחורים את האוטובוסים. הוא אף סייע בארגון אוטובוס שחצה את העיר מונטוגומרי והוביל רק נוסעים שחורים, כשללבנים נאסרה אליו הכניסה. פעולה זו זכתה לתשומת לב ברמה לאומית והייתה אחד מהזרזים שהובילו להקמת התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית. החרם נמשך 362 יום, ובמהלכם פוצץ ביתו של לותר. השביתה הסתיימה כאשר בית המשפט העליון פסק שההפרדה הגזעית באוטובוסים תיפסק.

נאומו "יש לי חלום", אותו נשא ב-28 באוגוסט 1963 מעל מדרגות אנדרטת לינקולן בוושיגנטון, הוא אחד הנאומים המפורסמים מאז ומעולם.

הפִסקה המפורסמת ביותר בנאום היא:

"יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: "אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים". יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם."

שתהיה חופשה שמחה ומנוצלת!