פחחחח נשארתי לבדי=]שרון.
זה ממש מצחיק
פתאום כולם נהיו ממש נחמדים ודואגים לי
אז הם לא רוצים לדבר איתי כדי לא לגרום לי רע
אז נשארתי לבדי
ואני לגמרי לבד כרגע
ואם אני חייבת עזרה דחופה
או חייבת לבכות על הכתף של מישהו
אין לי אחד כזה
ואנ שונאת לבכות לבד 
ואל תגידו שאתם איתי
כי בסוף כולכם הולכים
הייתי כ"כ טיפשה ועכשיו אני עוד יותר לבד
אל תגידו שאתם איתי כי אתם לא באמת מבינים מה זה להיות לבד כשכל כך צריך חברה
 
באמת מצחיק.
 
 
וואי.. מכירה תהרגשה..רחליOס
אבל אני בטוחה שגם אם את חושבת שלא.. יש שם הרבה שמחכים פשוט שתפני אליהם! פשוט תלכי ותבקשי ואני בטוחה שיעזרו בשמחה. או לפחות ינסו לעזור!
אל תתיאשי!!
ואם את רוצה! את מוזמנת לפנות אלי..
בבקשה, זה שלך.אח..
פססט, עכשיו השאלה היא -
הבנו שזה לא טוב, אבל ת'כלס אצל מי נוכל לפרוק? אנחנו חייבים אוזן קשבת!...
 
יודעת, עכשיו אני אומר את מה שאני אומר ת'כלס דוגרי. תקשיבי טוב ותתקרבי אל המילים עם הלב כי יש בהם הרבה מאוד בשבילך.

שאלת אצל מי עכשיו אפשר לפרוק. די - את אומרת, אני לא רוצה להמשיך עם איפה שאני כי אני יודעת שזה לא טוב לי, אבל אני לא מסוגלת. יש לי כ"כ אבנים גדולות על הלב לפעמים שאני חייב אוזן קשבת, לב שומע ומבין. מה אני אעשה עכשיו? את שואלת. ות'כלס, בצדק. להגיד לך סוד שהוא ממש גלוי - אצל בנים הבעיה לפעמים יותר עמוקה. למה? כי יש בנים שחייבים אוזן קשבת, אבל החבר'ה הבנים האחרים, הם פשוט לא כאלה. חברות בין בנים זה יותר חברות "קרה", "יבשה" ולא כמו חברות אצל בנות שהיא מלאה אהבה חמה, סודות ופנימיות של הלב. אז יודע מה קורה איתי? יש לי כ"כ הרבה דברים על הלב לפרוק, כבר הרבה זמן. התחלתי להרגיש שזה מכביד עלי. עכשיו למי אני אפרוק? לחברים שאני מכיר? זה לא אותו הדבר בכלל. מבינה? כולם (הרבה מאוד מהם, גם אם נראה ש"א עמוקה, זה לא להרבה זמן ובכלל לא קורה הרבה) "בוק". ככה זה הבנים, החברות בניהם. חברות יותר 'יבשה', יענו - צחוקים, דחקות וכדו'. אבל אין משהו פנימי עמוק מלא אהבה והקשבה בניהם. לעשות שחנ"ש עם חבר, זה לא דבר "שפוט". אז כל שכן שאם אני רוצה לפרוק, זה --- זה פשוט לא. זה כ"כ לא. אני לא יודע אם את מבינה למה אני מתכוון. בכל מקרה, את עוד יש לך חברות באולפנה או בסביבה ש - כן, גם אם בחור, את מרגישה שהוא מבין אותך יותר, אבל לפחות איתן את גם יכולה לפתוח את הלב ממש. בנקודה הזו אני מקנא בכן, הבנות. איזה חברות יש בניכן, כמה פתיחות. אז את מבינה מה לעזאזל אני אמור לעשות אחרי שאני הולך להפרק עם המסע שיש לי על הלב?! להשיג חברה? זה שיא הפשוט. בשנייה אפשר לעשות את זה, יש סביבה, יש פייס', יש שיחות אישות וכו' - קיצור, וואלה. מה יותר טוב מלתחיל עם מישהי חמודה בת 16 או 17 שנדבר אני והיא בשעות הקטנות של הלילה. שבחוץ קר ונקשיב בהדדיות. נחמם את הלב במילים טובות ונקל על החיים. תגידי, יש משהו יותר טובות בשבילי עכשיו שיתן לי הנאה בחיים מאשר בחורה נחמדה שבאמת תהי איתי ואני איתה באהבת עולם? יש דבר יותר טוב מזה?! לא חושב. ומי שיגיד לך שהוא לא מעניין אותו בנות ומשעמם אותו, אז תדעי או שהוא משקר, או שהוא מסכן או שלא יודע מה עבר עליו. בת, זה חיבור של בן. אז מה ראבק? יש משהו יותר טובות בשבילי עכשיו לדבר עם מוריה (שם בדוי) ונתחבר לאשיות אחת, יש משהו יותר טוב?!...
אבל שזה עולה לראשי אני נזכר באשתי. נזכר בילדים במתוקים שבעז"ה יהיו לי ופשוט חותך עם השכל. קשה, אבל שווה. יודעת מה? מעדיף לסבול את המטען הקשה עכשיו על הגב לבד למשך עוד כמה שנים בודדות שאז תבוא המשלימה האמיתית שלי ותעזור לי להיות אחד ביחד איתה, והעיקר לא אחרי הנישואין לסחוב מטען למשך כל החיים, מטען כבד ומעצבן שלא ירד ויזיק ברגעים הכי קשים. ותאמיני לי שעם הראש שלי שלא מפסיק לחשוב יש בי הרבה מאוד מחשבות לשתף בהם אחת שתתחבר אלי, מזה מלא? זו לא מילה. אבל בכל זאת, סטוף! אני אומר לעצמי. תחשוב ותשתלט על עצמך, על הרגשות הטבעיים שבך. רק כך אתה תצליח להנות כי טוב בחיים עם הכי הרבה אהבה ואמונה.

אז, תשאלי - מילא את יכולה לשתף את חברות שלך ולקחת אפילו מישהי אחת שאת והיא תספרו אחת לשנייה כמו שרק בנות יודעות לעשות - אבל אתה, תשאלי, איך אתה מצליח לסחוב את כל המטען הכבד הזה - כן, למרות שאמרת שאתה מעדיף לסחוב מאשר לפרוק ולא בריא, אבל בכל זאת, איך אתה מצליח?!...
וכן, בדיוק כאן מתחילה התשובה שלי, וקחי יסוד אדיר בחיים. את יודעת, אהיה גלוי עד הסוף - גם אני לא סוחב את כל הכובד הזה. אני לא מסוגל. זה יותר מידי קשה בשבילי. אהה, אז יש לך חברה - תגידי בחצי חיוך - ידעתי, אני שומע אותך אומרת...

לא, ב"ה אין חברה ואני עדיין בגדר "יש ראשונה" ב"ה. אגב, מה שאת יכולה לעשות את עצמך ע"י הנוסחא של "מחיקת הסטוריית מחיקת רגש". אבל כן, יש לי אבאל'ה. שמעת? אצלו אני פורק הכל. הוא הכי יודע להקשיב בעולם. כן, גם סיפרתי לו שאני חייב מישהי שתהיה לידי בכדי שאוכל להיות אחד איתה. הוא הקשיב, אפילו ראיתי אותו נותן את הכתף שלו בכדי שאוכל להניח שם את ראשי. בזמן מסוים כבר קלטתי שאת כל הדמעות הוא אוסף בכלי מיוחד ושומר אותם. על הכלי כתובה המילה "אמונה". זה משהו מדהים. סיפרתי לו מה אני חושב על מה שהרב עשה היום בכיתה ושכ"כ רציתי להגיב. על זה שאני הולך ליד הקניון אני רוצה להזיל דמעות ולחבק את אחיות שלי מכל הלב ולהגיד להן שיש משהו אחר. סיפרתי לו על זה (אגב, הדמעות אצלי עכשיו התעוררו לתחייה...) ושמעתי אותו מגיב, בתוך ליבי. הוא מקשיב לעולם, יש לו זמן לכל דבר שבעולם, הוא אף פעם לא תוקף ולא עושה טעויות. הוא פשוט אבאל'ה אוהב שרק מקשיב ורק שומע את לחישות ליבי. האא, אפילו פעם אחת אמרתי לו שאני כ"כ אוהב אותו והרגשתי איך הלב שלי נמס. אין אחד שמקשיב כמוהו. את יכולה לספר לו כל מה שאת רוצה, באיזה שעה שאת רוצה, עם הכי אהבה שאת רוצה. הוא מקשיב, חושב, ובסופו של דבר גם עונה תשובה. והתשובה שלו היא תשובה מהלב. שנכנסת ללב חזק. שם אני פורק את כל הכאבים, את כל הקשיים, את כל השמחה, את כל האתגרים ואת כל המחשבות. הכי כיף ומרגיע לדעת שתמיד יש מישהו שאיתך ששומר עלייך ואת נמצאת בחיקו לעולמים. הוא עוטף אותך בחיבוק חם ואוהב ונושק על ראשך כאומר, בתי אהובתי, אני שומע. דברי, הוציאי, אני שמח לשמוע את קולך הערב. "כי קולך ערב", את תשמעי אותו מהר.

שם, רק שם אני פורק, ועל הכל בעולם. את המחשבות הכי אישיות, את הקשיים הכי גדולים, את הנפילות הכי הורסות, הכל אני משחנ"ש איתו. והוא מצידו, באמת אוהב אותי. כל כולו אלי, אין לו עכשיו אף אחד על בש"א בכרטיס השני. ברגע שאני איתו, לעולם, הוא רק שלי ואני רק שלו בלי עוד כאלה שמחוברים אליו ונראה שהוא מחולק גם אליהם. אין כזה דבר אצלו. כל כולו אלי תמיד. באהבה, בחום, ברגש, בהקשבה והכי חשוב, באמונה.

כמה שזה נשמע כמו איזה שיחה של ראש האולפנה, מדבר איתך כאן בחור בסביבות הגיל שלך ממש. מלב אל לב אני אומר לך - תפתחי את הלב. תשמרי על עצמך, בבקשה. תסגרי עכשיו הכל ותפתחי. תפתחי נתיב יחיד שיובל אותך אל תוך הנשמה, ומשם תוכלי לדלות ולקחת את המחשבות הכי פרטיות, את ההרגשות הכי מתוקות, את הכאבים הכי חזקים, את האתגרים שנראים חסומים, את האהבה במלא עוצמתה, את האמונה הכי תמימה ומתוקה, את הלך שלך, תוכלי לחבר אל הנשמה, אל מקור החיות, אל האבא הכי טוב שבעולם, שהוא שלך עכשיו, מחכה לך לשיחה אישית איתו, ממש עכשיו.
 
 
אני מנסה!שרון.
אבל קצת קשה כשאין תשובה וניחומים המצד השני ברגעים כשקשה לי.
 
חברות שלי לא ידעו מה לומר אין להם מושג איך להכיל את הקשיים שלי.
 
 
יודעים מה הכי חבל? הכי חבל על הכינרת, שגם ככה בקנטים ואני סתם בוכה ומבזבזת עוד מים כשאין, פשוט אין לנו מים לבזבז.
תיכנס לשיחה אישית..לא כהניסטיתאחרונה
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך