אני באמת שמחה בשבילה,
רואה שהיא מאושרת, חושבת...
החברה הכי טובה שלי, זאת שגדלתי איתה מאז גיל אפס.
למה פתאום הכל צריך להשתנות?
אוקי... אהלן, אני לא מוכרת פה בפורום, ורציתי לשתף במשהו שקצת מטריד אותי, ואני באמת לא מוצאת דרך להתמודד, אולי חלק יבינו, חלק לא...
יש לי חברה, הכי טובה בעולם, באמת. תמיד השמות שלנו נאמרים ביחד וכו
היא הכירהI בצורה משונהI בחור כלשהוא.
ומאז שום דבר כבר לא אותו דבר.
כל שיחה שלנו מסתכמת אך ורק בו.
כל נסיעה משותפת מסתובבת סביבו וסביב ה" מתי אני אראה אותו פעם הבאה".
אני רוצה להתעכב פה על עוד נ'ק, מילא זה היה קשר רציני, אבל לפי איך שזה נראלי זה סינוור מובהק..
גם בדיבור רציני איתה היא מתחמקת מתשובה מספקת לגבי רמת הרצינות.
זה לא שאני קנאית, אני גם לא רוצה שום קשר עכשיו...
אני רואה אייך זה משפיעה עליה, ולצערי ממש לא לטובה!!
מגיעה לה הרבה יותר!!!
אני באמת רוצה לעזור לה. היא אטומה ולא מוכנה לשמוע!!!
איפה אותה חברה שלי???? איפה האידיאלים והשאיפות??!!
כואב לי עליה.
בשבילה.
-מגלה סימני יאוש-
