אם חשבת שזו רק את,
אז את מזה טועה. למה זה ממש לא רק את.
יאלה עם האלול הזה. זה מגיע וזו כזו תקופה של חושך.
לא רוצים. תנו לחיות בשקט, להמשיך שנה.
זו ההרגשה. לפחות שאני מרגיש, ומסתבר שגם את.
את, וגם השנייה, השלישית והרביעית. וגם בישיבה המצב לא שונה.
קודם כל שנבין, שזה נובע ממקום טוב מהנשמה.
אנחנו רוצים איפשהו להרגיש יום הדין, משהו משמח,
אבל זה פשוט לא. לכן - תעברו ימים. רוצו הלילות.
אז מה כן עושים?
קודם כל, להתעורר. עכשיו.
מה שאת עשית - וכל הכבוד על זה.
מכאן הדרך סלולה ונותנת תקוה.
כמו ששלושים יום קודם פסח לומדים את הלכות פסח,
אז כך גם שלושים יום קודם אלול - ממש עוד כמה ימים, בואו נלמד את הלכות אלול.
לא, לא שוב ההרצאות ההם ששופטים אותנו בשמיים,
אלא דוקא האלה של -
"המלך בשדה בשדה בשדה, המלך בשדה בשדה"...
וואי, אם לא היית פה עכשיו, הייתי ממשיך לשיר.
די, בואו נתנתק לרגע מכל מה שהכניסו לנו על אלול,
והגיע הזמן שנתחיל להכניס לעצמינו דברים.
אבל דוקא מאהבה. דוקא להדגיש את הקרבה. את הנשמה.
משם, אפשר להתרומם ולהתמלא שמחה.
משם, זו הדרך לתשובה הכי גדולה שיש בעולם.
משם, נרגיש מזה אלול באמת של דבקות.
משם, נדע שהמלך קרוב. משם, נדע שהמלך הוא אבאל'ה.
משם, נתקרב הכי קרוב באהבה.
משם, נחבק את ה' מכל הלב.
משם, נשיר בשמחה ענקית כל יום מחדש:
המלך בשדה בשדה בשדה, המלך בשדה בשדה...
עכשיו. זה הזמן להעמיק את הקשר אל ההוא למעלה.
ללמוד איך מתחברים הכי קרוב אל הנשמה, בשמחה.
לא להגיד עוד יום, אלא ממש מהיום. כבר מעכשיו.
אפשר להתחיל בעוד כמה דקות, על הכרית במיטה,
אולי אולי אולי אפילו תפול איזשהי דמעה של קרבה...
האא, ואל להתייאש. המלך קרוב, גם אם לא נראה ככה.
המלך בשדה. בואו נצא כבר מעכשיו - אל השדה.
שנזכה בעז"ה.
שבת שלום ומבורכת מלאה שמחה!
|צועק בפאנטיות שגובלת בשיגעון|
והשנה אני אחלק את הקטעים] 
