יש לי חברה טובה.. מיוחדת, מדהימה, נשמה! אני חולה עליה 
היא הבנאדם היחיד שאני ממש מרגישה פתוחה איתה והכל..
הבעיה היא - שאין לה כ"כ זמן אלי ביום יום שלה.. 
היא בנאדם עסוק בטירוף! בקושי טלפונים וכזה.. ופעם ב-- יוצא לי לראות אותה.
ובגלל שאני רואה אותה לעיתים כ"כ רחוקות ומדברת איתה במרווחים גדולים אז בקושי יוצא לי לדבר איתה, וכל פעם שקורה לי משהו - ישר אני כזה "וואי איך בא לי לדבר איתה", ואח"כ זה כבר לא ממש רלוונטי.
איפה שהוא זה מפריע לי קצת לחיים תקינים, אני חושבת עליה פ-ו-ל..
עד כאן פריקה ראשונה 
עכשיו שאלה -
בעיקרון יש לי אפשרות להחדיר לעצמי לראש שזהו זה, לעשות סוף לקשר הנפשי החזק הזה, להמשיך לדבר וכל זה אבל לא כמו פעם.. ומצד שני יש לי אפשרות להמשיך כמו עכשיו - להתגעגע כ"כ הרבה וכו' אבל לפחות להמשיך לדבר איתה כשבכל זאת יוצא..
ואני לוידת!! 
אני ממש לא מסוגלת לחשוב על להפרד ממנה, או ליצור ריחוק ממנה, כי היא עוזרת לי ממש ממש ממש המון והיא היחידה!
מצד שני - נמאס לי להתגעגע אליה, פשוט נמאס! כל דבר - לא משנה קשור או לא קשור מזכיר לי אותה! כל הזמן אני רוצה לדבר איתה וזה לא ממש אפשרי..
היא מצידה - הכי מותק בעולם, משתדלת לפנות לי זמן ואכפת לה והכל.. אבל פשוט באמת אין לה זמן.
לא נראה לי שיהיה לה אכפת מש אני אעשה בנידון, זתומרת, זה לא יחסר לה..
מה עושים???
