ואני מתכנן לכתוב על כמה מהדברים שכתבתם לי בשרשור ההוא..תודה!נוף ילדות
יושב שם רגעים מספר שמתארכים לשעות.
ריחות של עבר עולים בי מאיימים לשטוף את הדף הרטוב משעות של בכי.
מרים מבטי ואוסף את דפיי, לא משאיר לי זמן לטעות.
וכשזיכרון מצטרף לקודם לו, סערה נוצרת בתוכי.
יושב במושב הרעוע, וליבי יציב אל מול כיוון התנועה.
מציץ אל מעבר לחלון ההווה, ורכבת הזמן ממשיכה לדהור.
וכשהלב והרגש נפגשים בדרכם, לועגים הם לנפש הכנועה.
ואני ניזכר בכל רגעי העבר, איך היה לנו טוב ונותן לרוחי דרור.
דמעה שזולגת.
לחישה שנזעקת.
ואני נזכר ברגעי העבר הטובים.
איך הרוע היה נדמה כמין דבר שחולף,
איך בכל רגע נתון בדמיוני מעופף.
משחקים, צעצועים, חברים דמיוניים,
שירים פשוטים שנכתבים בכתב עגול ומסודר,
לחזור הביתה מן הגשם אל החום הביתי המוכר.
ואני רואה אותם שבים מביה"ס עם פנים נטולות דאגות,
בסנדלים מרחפים מעל כל רחובות העיר, מחייכים בחיוך תמידי.
מבעד לחלון זכוכית מבהיק מביט בהם משחקים ברוגע,וכל מהותי היא צעקות.
וילד בהיר פנים ויפה עיניים מביט בפניי חרושות הקמטים ומחייך אליי חיוך אמיתי.
ובעודי רוצח וגם יורש, משקר ומחניף לעולם,
צופה ורואה פעוט רץ להחזיר לאמו את העודף שנשאר.
ובשעה שאני מבכה את המצב הקשה, שלעולם לא יהיה מושלם,
ילד יחף רגליים שותה לו מחצי הכוס המלאה והעצב כבר נעקר.
דמעה שזולגת.
לחישה שנזעקת.
ואני נזכר ברגעי העבר הטובים.
איך הרוע היה נדמה כמין דבר שחולף,
איך בכל רגע נתון בדמיוני מעופף.
משחקים, צעצועים, חברים דמיוניים,
שירים פשוטים שנכתבים בכתב עגול ומסודר,
לחזור הביתה מן הגשם אל החום הביתי המוכר.
עכשיו חוזר את כל הדרך, חולף ביעף על פני הזיכרונות.
ליבי נחמץ כשאני רואה אותם חיים בלי תלונות.
משחקים להם בחדוות ילדות כה מפליאה, משחקים בלי עצבות.
מעיף מבט אחרון ורואה הכול. נוף ילדות .
)