הוא לקח את המשפחה למשחק הליגה החשוב.

הוא גרם לי לצחוק, ולפעמים לבכות. הזר לא הפסיק לדבר,

אבל נראה שלאבא זה לא היה אכפת.

לפעמים הייתה אמא קמה לה בשקט, כאשר כולנו משתיקים זה את זה,

כדי שנוכל לשמוע את מה שהזר אומר, והיא הייתה פורשת למטבח,

בשביל השקט. (אני תוהה, עכשיו, האם לא התפללה שהזר ייעלם).

אבא הנהיג את ביתנו בעזרת כללים מוסריים,

אבל הזר מעולם לא חש מחויב לכבד כללים אלה.

ניבול פה, למשל, היה אסור בביתנו... והכלל הזה חל עלינו,

על ידידינו ועל כל מי שביקר בביתנו. אך לא על האורח הוותיק שלנו.

לעתים קרובות, היה פולט מלים גסות,

אשר צרבו את אוזני ואשר גרמו לאבי להתפתל ולאמי להסמיק.

אבי לא הרשה לנו שימוש חופשי באלכוהול.

אבל הזר עודד אותנו לנסות זאת על בסיס קבוע.

הוא הציג את הסיגריות כמשהו "סבבה", סיגרים כגבריים ומקטרות כמכובדות.

הוא דיבר בחופשיות (יותר מדי בחופשיות) אודות מין.

הערותיו היו לעתים בוטות, לעתים מציעות, ובדרך כלל מביכות.

אני יודע עכשיו כי תפישותיי המוקדמות לגבי יחסי ידידות

היו מושפעות במידה רבה על ידי הזר.

פעם אחר פעם הוא התנגד לערכים של הורי, אך מעולם לא ננזף...

ומעולם לא נתבקש לעזוב.

40 שנה חלפו מאז התמקם הזר אצלנו.

הוא התמזג עמנו והוא כבר מזמן לא מקסים כפי שהיה בהתחלה.

ברם, אם הייתם יכולים להיכנס למאורה של הורי היום,

אתם ודאי תמצאו שם גם את הזר כשהוא יושב לו בפינתו,

מחכה שמישהו יאזין לדבריו ויראה את מה שיש לו להציג.

השם שלו?

אנו קוראים לו - " טלוויזיה ".

הערה : טוב שסיפור זה ייקרא בכל בית אב בארצנו...

היום יש לזר גם אישה... אנו קוראים לה -" מחשב ".