אז רציתי לשתף אתכם..
תסם, כאילו פתחתי את "אורות התשובה" וזה מה שה' שלח לי לקרוא...
{זה בפרק ח' סעיף ט"ו למי שמעוניין...}
"היאוש שבא מתוך הלב, הוא בעצמו מורה על מרדות פנימית עדינה, הנובעת מתוך הכרה עליונה של מוסר ושל קדושה. על כן ראוי הוא שהייאוש בעצמו יחזק ליבו של אדם שלא יפחד וישוב מכל חטא בתשובה מלאה שלווה ואומץ רוח."
והפרוש של הרב לונדין:
הייאוש שמתפשט לאחר שהאדם נופל הוא איתות שהנפש מרגישה בפגמים המוסריים שלה- בגללם האדם חש תחושת התפרקות פנימית, כיון שהייאוש הוא סימן לרגישות מוסרית. הוא לא אמור להפיל ולכבות את האדם אלא אדרבה לעודד אותו על כך שנפשו עדינה ולכן חשה עצבות לאחר פעול שלילית שהיא עושה. כך הייאוש הופף לשמחה אם מתבוננים עליו."
אני ממש התלהבתי מזה...
