שלום לכולם!
אני די חדש בפורום... והייתי רוצה להתייעץ אם אפשר....
אני כבר יותר מחצי שנה בקשר אם מישי שזה התחיל ממש משטות כזאתי והמשיך לקשר הרבה יותר רגשי ועמוק,
האמת היא שכל הזמן חשבתי (עם עצמי) האם זה טוב? זה תורם לי? או להיפך, הורס?? תמיד היה לי בראש שמתישהו צריך להפסיק, השאלה- מתי?? המשכתי, כי היה לי טוב, כי אני אוהב אותה וכיף לי איתה, לפעמים היה לי רצון ודחף כזה לבוא ולומר לה "די" וכבר הייתי מוכן והתחלנו לדבר ולאט לאט זה בורח מהראש ואני כבר לא חושב על דבר כזה עד לפעם הבאה.... רציתי להתייעץ עם מישהו שמכיר אותי ויודע מה טוב לי, אחד שני יכול לסמוך עליו (אז כמובן שיש את אבאמא,שיודעים על זה ומכירים אותי הכי טוב בעולם!! אבל העדפתי מישהו אחר...) אז הלכתי למדריך שלי בישיבה ודיברנו על זה, הוא הסביר לי (או יותר נכון הזכיר, כי את הכל כבר ידעתי... כמה שניסיתי להדחיק את זה...), שקשר כזה זה לא נכון בגיל הזה (כשהתחלנו הייתי בן 16.5 והיא 16, היום כבר גדלנו בחצי שנה...), כי אם אנחנו לא רואים את עצמינו נשואים אחד לשניה עוד כמה שנים אז הקשר שלי איתה הורס ופוגע בקשר שיהיה לי עם אישתי, ואם אני כן חושב אולי להתחתן אז אני לא מחזק יותר את הקשר שלנו אלא רק פוגע בו, כי כל קשר בין אנשים (ובעיקר קשר בין בן לבת) עובד על רמות, שלאט לאט אתה מעלה רמה ומתקדם, למשל זוג שמחליט להתארס, מצד אחד הם לא התקדמו כל כך, כי הרבה דברים עדיין נשארו כמו קודם- הם עדיין אסורים אחד לשני ועדיין לא גרים וחיים ביחד אבל יש כאן עליה בדרגה, שבאנו והכרזנו שאנחנו מתחתנים וכמובן שההחלטה בראש היא העליה האמיתית, כך כל קשר מתקדם ועולה לאט לאט ופסגת הקשר כמובן זה החתונה והחיים ביחד. במקרה שלנו אין כל כך לאן להתקדם (אני לא חושב שנכון להתארס בגיל 17.....) ולכן העצירה הזו היא רק דוחפת אותנו אחורה ולא מקדמת, כך שאם אני רוצה להתחתן איתה אני צריך להפסיק עכשו, ולחזור אליה עו שנתיים ולהמשיך לבנות את הקשר שלנו,
לפני חודש בערך דיברנו על זה אבל לא הגענו להחלטה, לפני כמה ימים נפגשנו ודיברנו על זה והחלטנו שדי, צריך להפסיק להתעלם מהעובדה הזאת ולהפרד.
אבל איך לעזאזל עושים את זה???!!!!
חשבנו שאנחנו לא מסוגלים להפסיק ברגע אחד כי אין מצב שנשמור על זה יותר משבוע, ולכן החלטנו ללכת בהדרגה, לנסות תקופה מסויימת ולאט לאט להגדיל את התקופה, סגרנו על תקופה של שבועיים שבסופם אנחנו יכולים לדבר רבע שעה,כדי שבשיחה הזו לא נהרוס את כל מה שבנינו בשבועיים האלו, שיחה קצרה של מה שלומך? איך עברו השבועיים האלה? מה המסקנה? כמה זמן שומרים עכשו?
ההחלטה התקבלה, זהו, כאן נגמרה החצי שנה הכל כך טובה שהייתה לי, היא חיכתה לחברה שלה על הספסל ואני הייתי אמור לקום וללכת, פשוט קפאתי ולא הצלחתי לזוז! לא הייתי מסוגל ללכת ולהשאיר את כל זה מאחורי, נשמתי עמוק, קמתי, אמרתי לה "אני אוהב אותך, לילה טוב! ולהיתראות! והלכתי...
זהו, כמה שזה מצחיק עכשו אני מרגיש לבד למרות שיש לי מלא מלא חברים! מהישיבה, מהשכונה, בסניף, אבל זה לא אותו דבר,
המחשבה היחידה שמחזיקה אותי כל פעם שאני רוצה להתקשר זה לחשוב על עצמי עוד כמה שנים עם האישה שמתאימה לי ואני אוהב אותה הכי בעולם, לחשוב איזה חיים מאושרים אני רוצה שיהיו לי ואני לא רוצה לפגוע בהם עכשו, וכמובן שאני חושב גם עליה, שאני לא יכול להתקשר אליה כדי לא להרוס לה את מה שהיא בונה עכשו, ברור שהרבה יותר קשה לה ממני ואני חושב שמה שיחזיק אותה זה המחשבה שאני חזק וכשהיא תראה פתאום את השם שלי על הצג של הטלפון היא תגיד לעצמה, אופס, גם הוא נשבר... ואני פשוט לא יכול לעשות לה את זה!!
אני יודע שזה נראה מוזר כי אני עונה לעצמי על כל השאלות שעולות לי, אבל אני פשוט די מתוסכל, חושב עליה כל היום ולא מרוכז... אולי כתבתי את זה רק כדי לפרוק מהלב שלי....
אשמח לשמוע מה אתה אומרים!
תודה רבה!!!!
דניאלה.
לא הגיוני???