ופתאום השמיים נצבעו בהמון גוונים, היה שם אדום, וסגול וכתום וקצת תכלת וצהוב...
ופתאום-באמצע הקיץ- רעמים. וברקים.
ופתאום אני שומעת שופרות.
ושם, בהר הבית- להבות צבעוניות. שורפות. לוהטות.
המסגד שהיה שם- נשרף.
אבל לא היה שם ריח של עשן ופחמים. היה שם ריח נפלא. משכר. מישהו לחש: "קטורת הסמים...".
ופתאום. לבנה, ועוד אחת. ועוד. ופתאום הוא עמד שם בתפארתו.
ומכל מקום בעולם אפשר לראות אותו. מרשים בצורה שלא תאמן. 
ואנשים, נשים וטף. לכולם דמעות התרגשות בעיניים. כמה ייחלנו ליום הזה...
וברגע אחד, כולם נכנסים איש איש לרכבו. אנשים מהגולה מגיעים במטוס לארץ.
וברגע אחד כל העם נמצא שם, בירושלים.
ולא, אין פקקים ולא בלאגן. כולם מגיעים, ורצים ישר בכמיהה להר הבית.
וזה לא היה בדמיון, הוא אכן עמד שם...
בית המקדש השלישי.
ושוב כולם בוכים מהתרגשות.
ובשניה אחת כל העם מסתדר בשני מעגלים.
ובמעגל הבנים- גלעד שליט ויהונתן פולארד נמצאים, רוקדים עם כולם. עטופים בטליתות ומפזזים לפני ה' יתברך.
ואנחנו, הבנות. לבושות כולן בשמלות לבנות חגיגיות. מחובקות. כולנו יחד. ואין התפלגויות, וכעסים, ומריבות.
והנה- הנכים קמים מכסאותיהם ומצטרפים למעגלים.
והלווים מנגנים. ושופרות רועמים.
וקול גדול קורא מן השמים:
"הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא..."

...ברגע הזה התעוררתי.
אז כן, זה היה חלום. וחלמתי אותו לפני שנתיים בערב תשעה באב.
ואתם הראשונים ששומעים אותו.
כי אני מאמינה שאנחנו, בני הנוער, מסוגלים לגרום לזה שהוא ייבנה בקרוב.
עם אמונה, תפילה, והרבה הרבה אהבת חינם.

בשורות טובות, ישועות ונחמות!

הסיבה שכמעט ריק בחצי מהפורומים פה זה כי הייתי בתקופת הקורונה שפשוט היה פה מפוצץ ועכשיו זה רגיל? 

כעעען כען