אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופה הנקראת "שבעתא דנחמתא". זוהי תקופה של שבעה שבועות של נחמה ובהם קוראים בהפטרה בכל שבת פרשיה של תנחומים לציון. זוהי תקופה שמחברת בין תשעה באב לראש השנה. מטרתם של שבועות אלו היא על מנת שנוכל להתכונן לקראת השנה הקרבה ואתגריה כראוי, אדם צריך תחילה למצוא נחמה בחזון שצפויים לנו ימים טובים יותר ובאמונה ביכולתו להתגבר על האתגרים שצצים בכל תחומי החיים. באחת מן הפרשיות ציון פותחת בטענה כלפי הקב"ה "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני" אך מייד לאחר מכן הקב"ה עונה לה כי "התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך. הן על כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד". בימים אלו ארץ ישראל נבנית ומתיישבת, ואנו חיים בתקופה של אתחלתא דגאולה, ואעפ"כ יש עדיין מלחמות וחבלי משיח, ונדמה כאילו אנו עזובים ונשכחים חלילה, אבל אסור לנו לשכוח, שאנו בשלב של גאולה ועל אף שיש הסתר פנים מצידו יתברך, הוא לא שוכח אותנו ולא את ירושלים 'החקוקה על כפותיו', וחומותיה לנגדיו תמיד.

כאשר יוצאים למסע כזה ישנן כמה אפשרויות כיצד הוא ישפיע עלינו (אם בכלל..). אני מקווה שהמסע הזה לא יפיל אתכן ברוחכן, אלא להיפך, יקנה לכן חוסן נפשי ויחבר אתכן יותר חזק לעם ישראל וארץ ישראל (ותורת ישראל =) ).