שאלה שממש מטרידה אותי בקשר ל-9 באב.... אשמח לעזרה!כפרעלייך!!=)
פתאום חשבתי.. על מה אנחנו בוכים ומתאבלים בתשעה באב? אה, נכון... על חורבן ביהמ"ק.. אנחנו מתפללים שה' יחזיר לנו את בית המקדש... ואז פתאום חשבתי על זה- תכל'ס, אני לא רוצה שביהמ"ק יבנה... טוב אולי קצת.. אבל פתאום הבנתי שזה ידרוש ממנו כל- כך הרבה!!!!
אני עכשיו סיימתי את כיתה ז'.. ולמדנו על החורבן (בתחילת שנה עוד נכנסתי לשיעורי היסטוריה... )
ולמדנו שהמצב היה ממש גרוע.. כי ביהמ"ק היה המרכז של החיים!!!! אז לחשוב... שפתאום עכשיו אנשים יפסיקו לעבוד... הכהנים יעבדו בביהמ"ק... לא ניראלי נשתמש במוזיקת- זבל (מהסוג שאני שומעת ) ובמחשב... נעלה 3 פעמים בשנה לירושלים... והכי גרוע- יענישו אותנו על כל חטא הכי קטן!!! ניראלי אני כל היום יקריב קורבנות.. למה אני כל שניה עושה עבירה..... בקיצור-
אז הבנתי שאני בכלל לא רוצה את זה! טוב לי עכשיו, עם השגרה של החיים שלי... אין לי "כח" וחשק לזה...
 
אז עכשיו אני בדילמה מה לעשת בצום בתשעה באב.... מצד אחד אני לא יגיד שאני שמחה שאין בימ"ק.. אבל אני שמחה עם המצב העכשווי... אז איך אני יכולה לשבת בביה"כ על הרצפה, ולהעמיד פנים שאני מתאבלת?!??? (-למרות שההתחלה של "איכה" באמת עושה צמרמורת.. הטעמים) אני פשוט מרגישה צועה עם כל המינהגי- אבלות האלה!!!
אנשים תגיבו~מיכל~
נושא?! למה חייבים?!שלבוקית
באמת אנחנו לא יכולים לתאר חיים כאלה, לטהר את הקדושה, את אהבת ה'..
 
הכל כ"כ חלומי ולא נראה שייך למציאות של היום..
 
ואני עכשיו באמת לא יכולה לתאר איך זה יהיה..
וממה אנשים יתפרנסו, ואיך נצליח אחריי חיים כאלה 'חפיפניקים' להכנס לחיי תורה.
עכשיו אנלא יודעת איך זה יהיה.. [בע"ה כבר הערב אני אוכל יותר להבין..]
אבל אני בטוחה שיהיה לנו הכי טוב..
 
אני בטוחה שיש בך איזה חלק קטן כזה ועטוף ככה שבקושי אפשר לראותותו שהוא רק רוצה חיים טהורים, חיי תורה ומקדש..
ברור שיהיה קשה להסתגל..
אבל החלק הקטן הזה שצועק וזועק לנו!!
 
לא ממש עניתי.. אבל אני מקווה שהורדתי קליפה מסביב לנשמה הטהורה שלנו..
 
 
זה לא ממש יהיה ככה, כי -סוסת פרא
אנחנו נהיה במדרגה שמתאימה לזה ולא נצטרך להקריב קורבנות כי לא נחטא כל שניה.
זה כמו שעכשיו אין את עונש הצרעת, מה, זה אומר שאנחנו לא מדברים ל"ש? הלוואי.
לא, זה בגלל שאנחנו חוטאים כ"כ הרבה עד שזה כבר לא אפקטיבי.
אותו דבר עם הקורבנות.
יש לי המון מה לכתוב אבל השעה כבר מאוחרת...עוד חוזר הניגון
בס"ד

בע"ה בלנ"ד אכתוב מחר!
תחשבי שניה..הוד':)
את הסתכלת רק על המצב שכביכול יהיה לנו קשה, המצב של להקריב קורבן על כל חטא.
אז - לא יהיו חטאים ברמה כמו שיש היום.
אז - אנחנו פחות נהיה בספקות לגבי מה שאנחנו עושים, יהיה מי שידריך אותנו.
אז - יהיה לנו אפשרות להיות קרובים יותר לה', את יודעת כמה בילבולים זה מוריד??!
ועוד ועוד...
 
אנחנו נצתרך להקריב קורבן על זה שאנחנו חוטאים, איזה כיף!! סוף סוף נדע בדיוק מה ימחל לנו על החטאים!! ה' בטוח יסלח לנו!!
אני חושבת ש - אז, הכל יהיה הרבה יותר טוב, תחשבי לרגע, אנחנו נהיה עם מאוחד!!! את לא יודעת כמה פילוג יש ביננו, המוווון!
 
קיצר, אם יש לך שאלות, בכיף, אני אוסיף, אבל אם יש תפני אלי באישי כדי שאני אדדע שאת רוצה עוד תשובות.. 
היה איזה חד מהפורום שכתב משהו כזה~מיכל~
בס"ד
 
אם הבנתי נכון שיהיה הבדל בין הטוב לרע ולכן יהיה פחות חוטאים כי בעצם כשאתה יודע מה טוב ומה הרע אז ברור שתבחר בבטוב ומינסתם הטויב יהיה לכיוון התורה ובעצם הקב"ה
 
תקנו אותי אם זה לא ככה תודה
לאא.. אבל אני כן יודעת שזה רע בשביליאביה =)
לעשות כל מיני דברים היום, ובכל זאת אני עושה..
נגיד אני יודעת שזה רע לראות סרטים לא צנועים ושזה רע להות כל היום במחשב ולדבר לשוה"ר ולא לכבד הורים ולא להצפלל- אבל אניעושב את זה! באסה לי, אבל אני עושה את זה אולי יש לי יסורי מצפוןף אבל כבר עשיתי את זה!
אז אני כן יודעת שזה רע, יש הבדל בין טוב לרע. ם היום.לא?
אני אנסה לענות:דוסית גאה!
את פוחדת שכל שניה תצטרכי להקריב קרבן?
גם אני פחדתי, ושאלתי.
התשובה היא שכשבית המקדש יהיה קיים העולם יהיה גלוי, נראה את ההנהגה של אלוקים בצורה ברורה,
ולא מעורפלת כמו היום...
 
היום לפני שאנו חוטאים, אנחנו לא רואים את ההשלכה של כל דיבור/מעשה/מחשבה, אז קל יותר לחטוא,
אבל בימות המשיח יראת החטא תעמוד לךנו כל הזמן מול הפנים, נדע מה ההשלכות,
וכך אנשים יחשבו פעמיים לפני כל דיבור/מעשה/מחשבה,
והתוצאה:עולם טוב ויפה יותר!
 
לא הבנתי איך הגעתץ למסקנה שאנשים יפסיקו לעבוד, כי הרמב"ם כתב ש"עולם כמנהגו נוהג"..
 
צריכים לךהבין, כל המחלות, הפיגועים, הרציחות, הקטל בכבישים הם תוצאה של כל העברות שדור שלנו חוטא בהם ובגלל זה לא בא משיח,
 
 
 
 
ובקשר למוזיקה, כשיבוא המשיח כל המוזיקות המיותרות והסרטים המיותרים וכו' יעלמו, אני מבטיחה לך שתהני משירת הלויים...(אז גם לא יהיה את היצר לראות דברים לא טובים, לדבר, לשמוע וכו'..)
 
 
 
 
בקיצור אני מייחלת לביאת משיח כל יום וכל רגע, מקוה שהוא יבוא כמה שיותר מהר ויגאל אותנו מכל השטויות והרפש בעולם החומרני יותר...
 
 
 
מקוה שעזרתי,ף ואם יש עוד שאלות אני אנסה לענות באישי=)
בשורות טובות,
הודיה.
 
נסיון להבהיר את השאלה-לבן כהה
כמעט כל התגובות פה אומרות משהו בנוסח של "אנחנו כבר לא נחטא הרבה, אז לא נצטרך קרבנות..."
 
אני חושב שהבעיה של השואלת היא לא כספית, כך שיהיה קשה לה לממן הרבה קרבנות.
 
לפי מה שהבנתי, הבעיה היא, איך "אנחנו כבר לא נחטא הרבה, וכו'..."??
 
כן, כמובן שבדור המקדש, אנחנו נהיה ככה, וככה, וכו'.
 
אבל זה לא חכמה לחלום על המקדש, ועל חיי הקדשה החלומיים, ולחכות לביהמ"ק.
 
אנחנו צריכים להשתפר, וזוהי העבודה הקשה.
נסיון לענות-לבן כהה
דבר ראשון, ביהמ"ק לא אומר שנחזור לחיים של פעם.
 
יהיו מחשבים, אבל ככל הנראה נבין יותר את משמעות החיים של תורה, ולא כ"כ נרצה לשבת פה ולבזבז את זמננו.
 
עוד דבר- יש כל מיני משמרות של כהנים ולווים, לכן הכהן יוכל לעבוד, ורק קצת זזמן בשנה, הוא יצטרך ללכת לביהמ"ק.
 
בקיצור- לעיקר השאלה-
 
ברור לנו שעכשיו הרבה יותר קל, אבל אנחנו צריכים להסביר לעצמנו, שבאמת עיקר חיינו זה התורה והמצוות.
בשביל זה נבראנו, גם אם אנחנו עכשיו לא מרגישים ככה.
 
 
שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה, אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה (אבות ד, ו): "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא".
(מסילת ישרים, פרק א'.)
תנסי לדמין...אביהש
קפץ......אביהש
תנסי לדמין מישו הדליק אור בשבת הוא עולה ברגל לבית המקדש ובדרך פוגש אנשים סקרניים...
 
הם עושים לו תגיד לכבוד מה אתה עולה??
 
והוא עושה להם שמעו לא נעים וזה הדלקתי אור בשבת.....
 
וככה הוא עובר הרבה אנשים בדרך נראלי פעם הבאה הוא ממש יזהר ....שיא הפדיחה!
 
ובית המקדש להביא קורבן טוב אני לא מדברת רק על חטאת אבל...
זה ממש כיף ללכת לבית המקדש עם כל הקדושה אתה חוזר עם כוחות לכל השנה!
זה עושה לך מה זה הרגשה טובה של קדושה וקירבה לה'....
במיוחד בשלושת הרגלים כל עמ"י בבית המקדש זה גדול!!!
כל כך הרבה קירבה ואחדות...
אין על זה באמת שאין..!
 
 
ותחשבי כמה צרות גרוש מלחמות חטיפות שחיתויות לא כל כך יהיו יהיה סנדרין שישב בירושלים בעזרת ה' ...
 
תחשבי על הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך הוא בעזרת ה' יקרה...
 
באמת שזה גדול!
 
שניזכה!
שבעזרת ה' נזכה לבנין בית המקדש עוד היום !
אמן!
 
ווואי אחות!!הדריכני
ומה, עכשיו כשאנחנו עושים עבירות אנחנו לא נענשים?
חוזרים בתשובה.. ואם לא.. אז העבירה לא נמחקה..
אז מה עדיף???
קירבת אלוקים ברמה כזאת שבכלל לא תרצי לשמוע מוזיקת זבל,
שבכלל לא תרצי לעשות במחשב דברים לא רצויים,
שבכלל לא תרצי לעבור עבירות!
 
או---
מין מצב כזה של התמודדות מתמדת?
(לא שלא תהייה התמודדות אבל זה ברמות אחרות...)
 
תחשבי איזה כייף זה!!!
אנחנו בעוה"ז על מנת להתקרב לה', לעשות לו נחת רוח...
וכל הנסיונות האלה.. הכל יהיה אחרת!
הכל יהיה ברור.. מה נכון לעשות ומה לא... לא יהיו שאלות של טוב ורע..
 
והחיים ממשיכים נשמה.
את תוכלי להמשיך לשחק במחשב,
ולשמוע שירים, (לא בא לך כבר לשמוע את שירת הלוויים שכ"כ הרבה מדברים עליה??)
וגם לא יהיה לך שלושת השבועות שאסור לשמוע בהם שירים!
ותצאי עם חברות,
ותאכלי גלידה,
ותלמדי היסטוריה..
 
החיים ימשיכו נשמה, רק שקירבת ה' תהייה קרובה ומוחשית כ"כ!!!
וואוווו הלוואי בקרובבב
אמן-אמן-אמן!
 
 
^^מצטרפת לשאלה.^^אביה =)
וואי אנשים תודה רבה!!!! עזרתם לי כ"כ! אתם מדהימים!כפרעלייך!!=)
אוף אבל אני מרגישה שאני עדיין מפחדת מזה.. כי איךכפרעלייך!!=)
אני יכולה לחכות למשהו שאני לא יודעת מה הוא באמת?
אז אני יכולה לנסות לדמיין את הכל.. וכן, זה כן נשמע נשגב ורצוי.. אבל מצד שני- יש בי איזשהו חלק בתוכי שרוצה את המציאות העכשווית. זאת יכולה להיות חוויה מדהימה להיות בתוך כל זה, אבל אני לא יודעת אם אני ירצה את זה לתמיד
אני מסכימה חצי אם עינת לא בהכל...מוריה!
כי מיצד אחד- זה יכול ליהות ממש חביה ליראות את  ההיסטוריה במציאות....
מיצד שני-תחשבו מה זה איך נוכל להיתמודד אם זה איך אתה יכול כל כך לחכות למשהו שאתה לא יודע מה זה ואיך זה יהיה....(לזה עינת היתכוונה...)
 
 
אם אתם רוצים שיבנה בית המקדש אז תתחילו לעשות מעשים טובים ולעזור אחד לשני וכו'...
אופס לא שמתי לב שאני כותבת בפורום הזה אז ביי...מוריה!
עינת, אני כ"כ מזדהה עם מה שכתבת-נאוה-
בס"ד
 
גם לי קשה ממש ממש לרצות את בית המקדש ואת המשיח וכו..
אני מאמינה שזה מה שטוב לנו וזה מה שאנחנו אמורים לרצות, אבל קשה לי.
 
אני מניחה שזה נובע בעיקר מכך שאנחנו לא מכירים ולא יודעים מה זה.
אדם יודע להעריך משהו כאשר זה חסר לו, ואנחנו כבר נולדנו למציאות שאין לנו בית מקדש וכו... אז אנחנו לא יכולים באמת להצטער על  החורבן כמו אנשים שחוו את החורבן ממש וראו את בית המקדש קיים.
 
מה שנשאר לנו, זה ללכת עם האמונה הזו ולחכות שבעז"ה יבנה בית המקדש ואז נבין מה זה ואני מניחה שנגיד לעצמנו בבושה : " על זה רצינו לוותר??!?!?"
 
בעז"ה שנזכה!
 
אני תמיד אומרת:מתו"שאחרונה
בס"ד
 
לא רוצה שהמשיח יבוא, מפחיד אותי הדבר הזה "גאולה" שאין לי שמץ מה הוא... אני מתפללת על הגאולה הפרטית שלי, מכל הצרות והדימיונות והפחדים וכו....הגאולה הפרטית שלי ושל כל עם ישראל...אם זה אומר שיבנה בית המקדש אז לא אכפת לי שיבנה, בכיף..אבל לא מתפללת עליו.
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך