וואו אחד הספרים הכי טובים שקראתי לאחרונה..   שלא לדבר על הספר הקודם שלה "שמחה גדולה בשמיים" .

לדעתי 2 ספרי חובה..

אבל יש לי כמה דברים קשים להגיד

על 'שמחה גדולה בשמים'...

אשמח לדון עליו.

לא קראתי.

קראתי, אשמח לדון עליו, ויש לי הרבה הרבה קושיות חסרות מענה לגביו...

ואני בדרך כלל לא קוראת ספרות ישראלית. מישהי שכנעה אותי [כלומר קנתה לי במתנה את הספר] והוא ספר נפלא עם ניחוח של פעם. נקרא בשקיקה . לא עוזבים עד שמסיימים.

מה שכן, ההתחלה לא מובנת כל כך. אבל אלו רק כמה דפים ראשונים.

מומלץ מאוד!

הספר עדיין ממשיך ללוות אותי לפעמים, הוא מעביר תחושות מאד חזקות.

את "שמחה גדולה בשמיים" (יותר נכון קראתי שליש ממנו ועצרתי שם).

מה שהכי הכי הפריע לי בספר.

הספר גדוש רגשי נחיתות עד מעל האזניים.

בראש ובראשונה - רגשי נחיתות פוליטיים.

מה הקשר בין העלילה לרצח רבין? מה זה התפירה הגסה הזו?

אין לעובדה הזו שום קשר לעלילה מלבד הרצון למצוא חן

בעיני קהל קוראים לא מגזרי.

רגשי נחיתות דתיים - החל מהכנסת קטעים לא צנועים לעלילה

שלא היתה חסרה כלום בלעדיהם, וכלה בהתמרמרות

חסרת תקדים על הממסד הרבני שהרס לה את החיים.

וכאן אני לא יודע אם זה מרצון למצוא חן, או חמור מכך -

השקפת עולם כפרנית כמעט.

רגשי נחיתות פמיניסטיים כמובן, ובמיוחד פמיניסטיים-דתיים,

שהיום הם חובה אצל כל סופרת מודרנית המכבדת את עצמה,

ולא עולה לי עכשיו דוגמה, איזה באסה...

על כל פנים, הייתי מצפה מסופרת דתיה/מתנחלת בעלת בשורה כלשהי,

שתפנה לציבור שלה בכתיבתה ולא תרמוס אותו כך.

הספר עצמו כתוב יפה מאוד, ובדיוק בגלל זה הוא כ"כ עצבן אותי!

אגב, המלצה:

אחת מאלף של מירה קדר.

נגעה בדיוק באותם נקודות כואבות - דת ושוביניזם -

ובצורה מדהימה!

ממקום הרבה יותר שלם ומאמין.

ממש המחשה לאמונה אלון - את רואה? ככה צריך לכתוב! 

אביב - קבוצת קריאה או לא - אם יש לך משהו לכתוב -

תכתוב!

אין טעם לזרוק לאויר קבוצות קריאה כדי שיפלו ארצה

בחבטה מקהת חושים ומדכדכת עד מצולות הנפש!

ניצלו"ש התפייטות...

גם אני מאסתי בכל הנחיתות מחד וריקוד ה'מה יפית' מאידך... כל התהיות שהמחברת מעלה לגבי ההתיישבות לגבי עתיד ההתיישבות לגבי מוסריות ההתיישבות, כשהיא עצמה מתיימרת לבוא מתוך המחנה, פשוט מאוס בעיני.

זה נראה שהמחברת רצתה שספרה יכנס 'לברנג'ה' בכל מחיר והחליטה לעשות זאת על גב הציבור ממנו היא באה.

ממש לא נעים ודוחה!

הכתיבה נחמדה קלילה וזורמת. אבל בעיני לא יותר מזה.

העלילה לוקה בחסר כשהיא מתעקשת שלא להמשיך את חיי הדמויות אלא להשאירן עמוק בעברן מבחינה רגשית. ואני מתכוונת  ליאיר(?) שהכותבת מגלה לאחר כעשרים שנה שהוא עדיין מאהב בה, ולא באשת נעוריו, לאהל'ה. שגם היא מאהובת בגבר אחר.

כ"כ קלישאתי! כ"כ מנוגד לחיים עצמם, לכוח החיים לשטף החיים לעוצמה שיש בחיים אמיתיים משותפים, לגבור על אהבת נעורים אם רק פותחים להם פתח קטנטן לעשות כן...

בקיצור, ההרגשה הכללית שליוותה אותי לאחר קריאת הספר, הלנו היא או לצרנו?

קשר לביקורת ששמת, ולא מצאתי.

השאיר אותי עם הרגשה ממש מעצבנת!!

חבל, בזבוז של כתיבה יפה ונעימה לקריאה.

כשקראתי אותו בפעם הראשונה בכיתי.

גם בפעם השניה.

הוא תפס אותי כ"כ חזק,

בנקודות שאף אחד שבא "מבפנים" לא העז להעלות אותן לפני אמונה אלון.

לדעתי עיקר העניין בו לא היה קריאה פמיניסטית

העיקר היה דין וחשבון שאלון נתנה לדור שגדל סביב "מרכז"- הישיבה, החברה, התופעה,

דין וחשבון על אידאליסטיות(כללית וקולקטיבית) שלפעמים באה על חשבון הצדדים האישיים, הנפשיים של הדור שבחר בה.

הדמות הראשית שלומציון היתה כביכול נורא קיצונית, וגם הבחירות שלה היו קיצוניות,

אבל מצאתי את עצמי וגם את חברות שלי בה,

אפילו שזה בכלל לא אנחנו, רק ההורים שלנו,

זה אנחנו. כשהספר יצא נורא התווכחתי עליו עם אנשים. הם בחרו לבקר אותו על שטויות,

והתעלמו מהשאלות האמיתיות שם.

עין הקורא- "אחד מאלף" נכתב ע"י אומנית, מירה קידר יודעת את המלאכה, היא משוררת.

ובכל זאת, דווקא את הכתיבה של אלון אהבתי יותר, במקרה הזה.

ב"]אחד מאלף" הכתיבה קפוצה, לאקונית, נורא מהודקת ונוקשה. דווקא אצל אלון היה משהו משוחרר יותר, זורם-

בכתיבה. הדמות של רחלק'ה אצל מירה קידר היא מושלמת מדי, נו באמת,

תעשה לי טובה, כמה נשים כאלה קיימות?!גם סופר-הלכתית, גם רומנטיקנית מהסרטים, גם אומנית מופלאה(תאטרון!) גם רגישה ובעלת מידות נעלות, גם רכה, גם פמיניסטית וגם לא מתלהמת.נו שוין.זה לא יצא אמין במיוחד.

דווקא הכתיבה ב"ותכתבו אהובתנו" תפלה בעיניי, והתאכזבתי.

זה כמו לקרוא עיתון ברפרוף, יותר מדי עובדות, כתיבה קצתפופולרית ולא ספרות טובה.

מה שכתבתי.

זה יעזור אם אני אכתוב שוב?

שמחה גדולה בשמים כתוב מדהים.

בגלל זה בדיוק הוא כ"כ מעצבן, דורך ומתנשא

על הציבור שעליו הוא כותב ואליו הוא מכוון.

אחת מאלף, לדעתי גם כתוב יפה מאוד,

אבל גם אם לא - הוא לפחות לא שוויצר, מתחנפן וגס רוח.

מה לנו ולך אמונה אלון כי באת אלינו לכתוב את כל רצונותייך הכמוסים

ע"מ להיות מקובלת בציבור החילוני?

'ותכתבו אהובתנו' לא קראתי, אבל אין ספק ש'שמחה גדולה בשמים'

מוצף פופוליזם זול.

אגב, לדעתי גם מיכאל שיינפלד חוטא בזה, לפחות ב'אבדות' -

גיבור אנמי והתרחשויות לא מחייבות ע"מ לא להשתייך באופן מובהק

לציבור זה או אחר.

ומענין לענין באותו ענין -

האם שמתם לב, שגיבורת 'אחת מאלף', לאחר חיפושים כה רבים

אחר בעל תלמיד חכם ורחב אופקים,

בחרה לבסוף במוזיקאי בעל קול חם ועיניים ירוקות?

האמנם מה שכבש אותה באותו תלמיד נכסף של אביה,

היה דוקא קולו וצבע עיניו, ולא כפי שפורסם?

נקודה למחשבה.

אשמח לדון על שמחה גדולה בשמים.

יודעים מה? אולי נעשה עליו את הקבוצת קריאה שאנא-קל ניסה להרים? נראה לי שזה מין ספר שיש בו הכל, קונפליקט וכתיבה ברמה מאוד גבוהה.. מה אתם אומרים??.. .

למה במקום?

היה פה נסיון לפני כמה חודשים לפתוח קבוצת קריאה

בכמה ז'אנרים. אפשר פשוט להוסיף.

לא אהבתי בכלל. הכתיבה שלה מאוד הפריעה לי.

עוד רלוונטי?

מוזמנת

אבל כן סדרה ועוד חלק מסדרה שעסקה בזה

וגם הרצאה בנושא

זה נושא שחשוב לי להעמיק בו לשמוע אנשים שחוו וחווים

סיטואציה של ספרים שמורה אצלי לפאן ולא לדברים מורכבים

אז פחות

אבל כן דו"חות מפורטים.

בסופו־של־ּדבר גיבשתי דעה מוצקה ביחס לעניין ואינני רואה כיצד החוויה הסובייקטיבית יכולה לתרום לי.

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר