כי אני מזה מזדהה איתם! החלטתי להעתיק לפה משהו שכתבתי לאחד מיושבי הפורום, על סיבוב שערים, אבל הוא נכון לגבי כל הנושא הזה של בית המקדש וכו'...

 

הנה זה בא (מצטערת שזה ארוך, מקווה שתקראו עד הסוף..):

 

 

אתה מבין, כתבת שזה לא כיף לך להסתתובב סביב שערים. ואני ישר קפצתי על המילה כיף. אני באה לסיבובי שערים כבר שלוש וחצי שנים ברציפות, אני יכולה להגיד לך שלא מעט פעמים זה בא לי על חשבון כל מיני דברים, פעם נופש בצפון שחזרתי מוקדם, פעם מבחן ענק במתמטיקה, פעם חתונה של שכנה. תאמין לי שכל הפעמים שהפסדתי וזה בא לי על חשבון דברים אחרים, זה לא ממש היה לי כיף, ואוהו איך הייתי מבואסת. אבל מה החכמה? ללכת כשזה קל וכיף, ואין שום בעיה? אני הולכת כי זה חשוב, ואני מאמינה שזה החלק הקטן שאני יכולה לעשות כדי להכניס לתודעה שלי כמה חסר לי ביהמ"ק, מה המצב של הר הבית עכשיו, להראות לד' כמה שאני רוצה את בית המקדש, וכמה אני מוכנה להקריב בשביל זה.

 

[פה הוא כתב לי שאולי הוא מוזר אבל זה לא מזיז לתודעה שלו, והוא לא מרגיש משהו מיוחד כשהוא בא לכותל..]

 

ואם זה רק היה מכניס לתודעה שלי משהו אולי הייתי הולך למרות שזה לא כיף אבל זה לא |לא שאני מרוצה מזה| ואני חושב שגם אם תסבירי לי כמה לך זה חשוב וכמה זה משנה לך בתודעה זה לא יעזור לי
אולי תגידי אני מוזר יכול ליהיות שאני אכן כזה אבל ככה אני.
14:28:44<בועת סבון...>מצד אחד אפשר לומר שאתה מוזר, כאילו מה? לא כפת לך שביהמ"ק לא בנוי, או בצורה יותר מדוייקת, אתה די מסתדר עכשיו, ולא לחוץ לך על ביהמ"ק, כאילו איזה מין יהודי אתה? אבל תכלס, אומרים שאם היו שלושה אנשים שבאמת היו רוצים שבית המקדש יבנה, אז הוא כבר היה נבנה, רק שאין שלושה כאלו, כי בעצם כולנו, לא ממש רוצים, כולנו מעדיפים בד"כ אפילו קצת סבל, רק אל תסבכו אותנו עם איזה משהו שאנחנו לא מכירים, אל תשנו את העולם שלנו, כמה פעמים, בעצם, נראלי כמעט כל הפעמים שהייתי בכותל, התפללתי שביהמ"ק יבנה, אבל בלב שלי אמרתי, וואי שיבנה, רק אחרי יום שלישי כי ביום שלישי קבעתי עם חברות ואני לא רוצה להפסיד את זה, או שיבנה אחרי ש.. או ש... אולי עדיף בכלל שלא יבנה, כי תכלס כל העולם ישתנה, הכל יהיה שונה, וזה מפחיד ואפילו מרתיע אותנו, כי זה משהו שאנחנו לא יודעים מה הוא... אבל אתה רואה שאני כמוך, גם אני לא תמיד רוצה את ביהמ"ק ובד"כ אפילו אני מעדיפה שלא יבנה. אבל תמיד, ולא רק בזה, כל החיים שלי, אני מנסה להפריד בין השכל לרגש. ברגש, אני בכלל לא רוצה בית מקדש, אני מעדיפה את המצב הנוכחי למרות שגם בו יש צרות, אבל בשכל, אני יודעת ומאמינה, שכשיבנה המקדש בעזרת ד' בקרוב, זה המצב האידיאלי, דורות רבים שכולם מחכים לזה, זה יהיה משהו שהוא הרבה יותר מטוב! משהו לא מהעולם הזה (פשוטו כמשמעו..). השכל תמיד צודק! כי השכל הוא אובייקטבי.ולכן, אני עושה או לפחות משתתדלת  דברים שלדעתי מקרבים את בניתו, גם אם הרבה פעמים זה לא הכי כיף לי ולא הכי מושלם. ולכן אני הולכת לסיבובי שערים, ולכן אני הולכת למאחזים. לא כי אני נהנהנת מזה (גם אם אני נהננת) 
ולא כי אני מרגישה שוואלה באל לי בית מקדש, פשוט כי בשכל אני מבינה שזה מה שטוב. וזה מה שצריך לעשות.
ביקשתי שאני לא אשכנע אותך, אז באמת אני לא משכנעת אותך, אני רק מנסה להראות לך את הדרך שלי, ושל עוד כמה מאות אנשים כמוני. וכמובן, אני מתפפלת לקב"ה שבעזרת ד' יפתח לך ולי ולכל עמי' את העיניים שבאמת נרצה את הגאולה! כי זה כמו שאומרים שלמה עמי' הסתובב במדבר 40 שנה? כי הם כבר יצאו מהגחלות, אבל הגלות עדיין לא יצאה מהם, לוקח למישהו לצאת מהעבדות שלו, מהראש הקטן והגלותי הרבה מאוד זמן, ורואים את זה כל הזמן כשקוראים ספר במדבר, שעמי' מעדיף את הפשוט את העבדות והסבל במדבר, מאשר הכניסה לארץ שלא ידוע מה יש בה..
אז נפגש בעזרת ד' בביהמ"ק!
 

 

אז שיהיה צומעיל!

בציפייה לישועת הכלל והפרט!