כמו שאמרתי בפעמים קודמות הדברים המובאים לעיל הם בראש ובראשונה אלי והם לא מכוונים לאף אדם פרטי באשר הוא.
אני לא יודע איך להתחיל.
טוב נזרום.......
לכל אדם בחיים יש נפילות.אסור לחשוב שאנחנו לבד. גם אם חושבים אנו שאבדה התקוה ונפלנו למצולות.
צריך לדעת ולחזור על זה(בפה ממש)לא משנה איפה אהיה ה' יהיה איתי.שנאמר "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך.
אז טעות בידינו.
משל למה הדבר דומה:לאבא שאמר לבנו:אל תסתובב במקום פלוני.שמקום זה מסוכן ועלול אתה לפול לבורות עמוקים ומלוכלכים שנמצאים שם.
הבן הלך ולצערינו הרב נפל לבור.
מה עשיתי?איך המריתי את פי אבי בצורה גסה שכזאת?והוא מתחיל לבכות על מר גורלו ומאבד תקוה.
ואז הוא רואה את אביו יורד לתוך הבור.
א..א...אבא?הוא מתרפק עליו.
בני דע לך!הוא מסתכל עליו במבט אוהב.
אמנם אני כועס עליך אבל עדין הנך בני.באתי להוציא אותך מכאן.
אבל תראה איפה אני נמצא.
ששששש.
הוא מרגיע אותו.
לא משנה איפה תהיה עדין אהיה אביך.והנך בני.
צריך לדעת שלחזור בתשובה זה לא מסובך.
נאמר בזוה הקדוש:אשריהם לבעלי תשובה שביום אחד,בשעה אחת, ברגע אחד הם קרבים להקב"ה.מה שלא כן אפילו צדיקים גמורים שהם נתקרבו במהלך כמה שנים........אבל בעל תשובה נכנס מיד ומתדבק בקב"ה.
"
ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו" .
וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: "כי אחרי שובי נחמתי" (רמבם הלכות תשובה ב' ב')
צריך להכניס את זה טוב טוב לראש.
ברגע אחד של חרטה ועזיבת החטא באמת אני נקי.פתחתי דף חדש.דבר שא ני עושה דה מתחיל לשיר"מה שהיה הי העיקר זה להתחיל מההתחלה..........
תנסו את זה.
אפשר לחשוב לרגע.אם ה' רוצה שאני אעבוד אותו אז למה הוא עושה לי כ"כ הרבה נסיונות?למה פשוט הוא לא יכל לשים אותי על מי מנוחות"ושבתי בבית ה' על ימי חיי".
למה ? כי אתה לוחם!
אם הקב"ה שם אותנו בצלחמה עם הבעיות,סימן שאנחנו לוחמים!ולא סתם לוחמים,אלא בסיירת הכי מובחרת שיש.
אם הקב"ה העיר אותי ליום נוסף הוא יודע שאני יכול להלחם בכל הכח.כי אני בסיירת שלו.
לסיום רציתי להוסיף סיפור קטן.
אותו ערב אומלל חזרתי מהמשחק עייף ומיוזע.
התיישבתי על הספסל השבור.
פתאום, משהו בוער בי, מפעפע וגועש.
או שמא זה סתם שליבי גואה.
הרגשתי שאני ריק מתוכן.סתם עוד נער חסר מעש.
אבל באמת אני רוצה לחזור למקורות.
מחפש מקום להתחבר לקדושה, לשכוח מהבושה.
לפתע ניגש אלי גבר מזוקן:צדיק! חסר מניין. אתה בא?
עניתי לו:כן! ולרגע הרגשתי שנשמתי זועקת:אבא! משכני.
די! נמאס מחיי הבל ושטות.רוצה להתפלל אליו. להתרפק עליו.
נכנסתי לבית הכנסת, ואותו בחור נתן לי כיפה לבנה שהייתה לי סמל לדף לבן,
נקי.
עצמתי עיני.
פתאום הוא צף מולי לוחש לי בראש: איך אתה מעז להיכנס לכאן?!
אחרי מה שעשית, אחרי שלעגת לאותו רב בציבור? רשע אחד! והוא ממשיך להכניס בי רעל.
"עילוי" כמוך נפל להדיוטא תחתונה! הרסת את הוריך.
ועוד קולות נשמעים בראשי, מתקיפים אותי מכל הצדדים, תוחבים בי חיצים מורעלים.
מזכירים את עברי.
ואני מתפרק, נשבר לרסיסים, מפוזר על הסטנדר. התחלתי לבכות כמו ילד קטן.
בליבי עולה תפילה שתקרע הגזירה.שיפתח הפתח, שאוכל לעבור בו.
ואז הרגשתי מעין רטט. משהו שמתפשט בגוף, חודר לעצמות.
והדמעות הפכו לדמעות של אושר. אני בטוח שנפרץ השער, נסללה הדרך.
השביל המוביל אליו מואר באור אין קץ.
בסוף התפילה ניגש אלי הבחור ההוא ואומר לי:
רוצה להיכנס לישיבה?
כן!!
זהו.עכשיו אני יודע בברור.
אבא אני חוזר אליך.
תן לי כח להעפיל מעלה מעלה בדרגות הקדושה.
אבא,אני חוזר אליך. לתמיד.
שנזכה לרוות בטובך ולשבת בהיכל קדשך תמיד. שנזכה.
שנזכה לשוב בתשובה שלמה באמת ונראה את בנינו בתפארתו.
.