זה ארוך ובבקשה תקראו!
היום הלכתי עם כמה חברות ברחוב ועצר אותנו מישהו שביקש כסף לנסיעה כי הוא נתקע בלי כסף.
הוא באמת לא היה נראה כ"כ "צדיק" ולא יודעת מה דחף אותי לתת לו, שאלתי אותו כמה, הוא אמר "ארבע" אח"כ החליף לחמש, לא חשוב. נתתי לו.
אח"כ כשהמשכתי עם חברות שלי אחת אמרה "הוא היה נראה מסומם ובכלל גוי - רוסי."
והשניה אמרה "איך נתת לו? אולי זה לדבר עברה?.."
הם היו ממש חמודות ובאמת השתדלו להיות עדינות ולהעיר כחברות..
אבל זה ממש חדר בי..
חשבתי לעצמי כמה דברים.
שלא הייתי צריכה לתת לו, כי:
א. באמת זה נראה שהכסף הזה הולך לסמים או משהו בסגנון והסיכוי שזה באמת לנסיעה קלוש.
ב. זה הכסף של אבא שלי ואין לי עליו בעלות. אבא שלי נותן צדקה כמה שצריך וכמה שהוא רוצה.
שכן הייתי צריכה לתת לו, כי:
א. אני לא הולכת לבדוק אם אנשים שקרנים, יש לי אמון בחברה, כל עוד זה לא עלול לפגוע בי..
ב. שאבא שלי מפקיד אצלי כסף ומרשה לי לעשות בו מה שנראה לי..
המסקנות שלי מהסיפור היו: (ולמרות שזה ביני לבין עצמי אני משתפת כי אני חוששת שאולי הסקתי מידי בפזיזות..)
א. לא לתת יותר צדקה סתם כך לאף אחד ברחוב, גם לא ברסלבר וכד' כי זה לא הכסף שלי. כמובן להגיב יפה ובאדיבות!
ב. לא לעזור לכל אדם ברחוב. לפעול בשכל ולא ברגש.
והשאלה שעדיין עומדת לי בראש -
איך זה שנתתי למישהו מרצון טוב, באמת! ויצאתי מזה עם הרגשה כ"כ כ"כ רעה?!!!
אלוקים יודע כמה ההרגשה שלי באמת פשוט גרועה.
אני חושבת שחצי מהתשובה אני יודעת..
זאת לא הייתה הרגשה רעה על עצם הנתינה, זאת הייתה הרגשה רעה בגלל מה שחברות שלי אמרו ומה שהן חושבות בעניין..
אבל זה לא מספק אותי, כי גם לפני שהן דיברו הרגשתי עם זה מאד רע.
תודה לכל העוזרים והמנסים לעזור..
אתם מדהימים!
יוהו!!!!! איזה אושר!! יש לך יומולדת היום!!!!
אריק
ציון
גבי
