ב"ה
-אם למישהו נמאס מההודעות דיכאון שלי אז שלא יקרא. ו..סליחה. באמת שאני מצטערת.-
שמעו. בשבת הכל חזר אלי.
לא תפקדתי כמו פעם.
אבל זה בא אלי בצורה שונה.
יש לו דרכים מעניינות, ללב שלי.
ללב שלי, לא ליצר שלי.
כי אנחנו הרי אותו אחד.
באותו גוף.
סה"כ, מה שהוא רוצה זה איפשהו מה שגם אני רוצה.
כמובן, יש בי גם רצונות אחרים
ואני מנסה לגרום לכם שהם יהיו הרצונות המרכזיים והדומיננטים בי
אבל עדיין, בכל הסיפור הזה.
זו אני. כל כולי.
זה כ"כ טיפשי ההפרדה הזאת שכולם עושים
בין הגוף לרוח.
זה אותו אחד.
זה אדם.
זה מה שמרכיב אותו.
וזה בא ביחד בסופו של דבר.
כמו שבעוגה אחרי שהיא מוכנה אתם לא באים ועושים הפרדה בין הביצים לקמח.
כי זו עוגה אחת.
אז זו אני שמפילה את עצמי
ומספיק להאשים את היצר.
בכ"מ, יש לי באמת דרכים מעניינות לחזור לשם שוב.
לא רציתי.
גם לא נפלתי.
בסה"כ רק רציתי לעשות טוב.
אבל מכל טוב תמיד יבוא לי רע.
אין מצב שלא.
אז מה עושים אם כבר אין אמון???
לא וסמכת יותר על האנשים.
לא סומכת על עצמי.
לא סומכת על הקב"ה.
אין לי על מי לסמוך.
אני מרגישה תלושה.
ניסיתי! באמץ שניסתי לסמוך!!
אבל אין.. כולם הלכו בסוף.
נמאס לי ליפול בעצב
נמאס לי לשקוע בפחדים
נמאס לי לא להירדם בלילות
נמאס לי לחשוב ציני
נמאס לי לשתוק
אבל אני לא רוצה לצעוק
זה יעיר את השכנים.
אז זו הצרחה האילמת שלי, של הלב שלי שמדמם לו...
אוף, המועקה עוד לא עברה לי.
שיהיה שבוע טוב.
-אם למישהו נמאס מההודעות דיכאון שלי אז שלא יקרא. ו..סליחה. באמת שאני מצטערת.-
שמעו. בשבת הכל חזר אלי.
לא תפקדתי כמו פעם.
אבל זה בא אלי בצורה שונה.
יש לו דרכים מעניינות, ללב שלי.
ללב שלי, לא ליצר שלי.
כי אנחנו הרי אותו אחד.
באותו גוף.
סה"כ, מה שהוא רוצה זה איפשהו מה שגם אני רוצה.
כמובן, יש בי גם רצונות אחרים
ואני מנסה לגרום לכם שהם יהיו הרצונות המרכזיים והדומיננטים בי
אבל עדיין, בכל הסיפור הזה.
זו אני. כל כולי.
זה כ"כ טיפשי ההפרדה הזאת שכולם עושים
בין הגוף לרוח.
זה אותו אחד.
זה אדם.
זה מה שמרכיב אותו.
וזה בא ביחד בסופו של דבר.
כמו שבעוגה אחרי שהיא מוכנה אתם לא באים ועושים הפרדה בין הביצים לקמח.
כי זו עוגה אחת.
אז זו אני שמפילה את עצמי
ומספיק להאשים את היצר.
בכ"מ, יש לי באמת דרכים מעניינות לחזור לשם שוב.
לא רציתי.
גם לא נפלתי.
בסה"כ רק רציתי לעשות טוב.
אבל מכל טוב תמיד יבוא לי רע.
אין מצב שלא.
אז מה עושים אם כבר אין אמון???
לא וסמכת יותר על האנשים.
לא סומכת על עצמי.
לא סומכת על הקב"ה.
אין לי על מי לסמוך.
אני מרגישה תלושה.
ניסיתי! באמץ שניסתי לסמוך!!
אבל אין.. כולם הלכו בסוף.
נמאס לי ליפול בעצב
נמאס לי לשקוע בפחדים
נמאס לי לא להירדם בלילות
נמאס לי לחשוב ציני
נמאס לי לשתוק
אבל אני לא רוצה לצעוק
זה יעיר את השכנים.
אז זו הצרחה האילמת שלי, של הלב שלי שמדמם לו...
אוף, המועקה עוד לא עברה לי.
שיהיה שבוע טוב.
]
