הקרב החל.
האויב פולש.האויב ניצח.
הפסד.
קמתי ב12:00.כמובן שלא התפלתי.כבר הפסדתי.
רבתי עם חברה.
החלטתי להלחם שוב.
הפעם אני ניצחתי.נתתי לזקנה ברחוב 5 שקל.
חזרתי הביתה.אמא ביקשה שאני אלך למכולת לקנות לחם לארוחת ערב.
אני נלחמת שוב.
הפסד.
אמא התקשרה מהמכולת וביקשה שאתלה כביסה.
אני נלחם.הפעם הקרב כבר ממש ממש קשה.
יש כבר פצועים מהקרבות הקודמים.
האויב מנצח.
אבל אוווופ...
יש שינוי.
כן,אני לא מאמינה.
ניצחתי.
יותר מ-10 דק' זה לא לקח לי.
23:30-אם אני לא הולכת לישון עכשיו אני לא יקום בעשה נורמאלית מחר.
אבל אני רוצה על המחשב.
ושוב אני חושבת על כל הפצועים שיש לי כבר היום.
הקרב מתחיל.
הקרב מסתבך.
האויב מנצח.
23:45- אני מחליטה להלחם שוב.
הקרב מסובך.
האויב עוד מעט מנצח.
אני חושבת על כל מה שעשיתי היום.
אני חושבת.
האויב כבר פולש ונכנס לי לפייסבוק.
אני חושבת.
האויב כבר מכניס את הסיסמא.
אני חושבת.
האויב רוצה לקרוא את הסטאטוסים של כולם.
אני חושבת.
אני מנצחת.מכבה את המחשב והולכת לישון.
זאת המלחמה שלנו!
המלחמה היומיומית.
המלחמה השגרתית שלנו!
המלחמה ביצר הרע!
