אני חיה ומחכה.
מוקפת שכבות של הגנה
כדי לא להתרגש, לא להפגע.
אך אי שם בתוך הלב
חבוי עוד רצון להחשף.
להיות פגיעה וחלשה,
לדעת שוב מה היא אהבה.
בסוד בסתר בלי שאיש ידע
מצפה אני לרגעי תקווה.
כשסדק קטן בחומה יופיע
וכהרף עין אתה תגיע.
הוזה הזיות, חולמת חלומות
הרי בלי מפה, לעולם לא תבוא..
ומי ידע לסמן דרך לא סלולה
כשאף איש עוד לא שרד אותה?
ממשיכה לשבת, לבד בין החומות
עדיין מחכה ליום שתבוא
ובעולם בלי ניסים ובלי הטבות
אטצרך אני את החומה לסדוק.
והחומה תסדק ותיפול.
|מקפיץ באלגנטיות|






