בעולם המושגים המקובל, לימודים נועדו למטרה כלשהי. מי שלומד רפואה רוצה להיות רופא, והלומד משפטים מעוניין בהסמכה לעריכת דין. בני-אדם לומדים לצורך קבלת תואר, להשגת גמולים, לרכישת מקצוע. ויש שנרשמים ללימודים כדי שיוכלו לעשות את מלאכתם בצורה טובה ויעילה יותר. המשותף לכולם, שהלימודים הם אמצעי להשגת מטרה.
מעטים בעולם של ימינו לומדים כדי לקנות דעת וחכמה. אלה אינם זקוקים לתואר ולנקודות גמול, אלא הם אוהבים ללמוד, להשכיל ולהחכים. הם נרשמים לקורסים בנושאים המעניינים אותם ולומדים למען עצם הידיעה. אך האמת היא שגם כאן ניתן גמול – רכישת הדעת בתחומי העניין של אותם בני-אדם.
בעם היהודי יש תרבות לימוד שאין לה מקבילה – לימוד כדרך להתחברות עם הבורא. כשיהודי לומד תורה הוא אמנם קונה דעת וחכמה, אך בעיקר הוא מקיים מצווה גדולה ומרכזית, שמאפשרת לו להתחבר עם הקב"ה ולאחד את שכלו עם חכמתו האין-סופית של בורא העולם.
עקרונות טהורים
מי שאינו מבין את מהותו של לימוד התורה יכול לתהות על בני-אדם חכמים ומשכילים שיושבים ולומדים עשרות שנים דברים שלכאורה שייכים למציאות-חיים עתיקה ולא-רלוונטית. יש שאף מלגלגים על מי שמשקיעים את ימיהם ולילותיהם ב'ביצה שנולדה ביום-טוב' וב'שור שנגח את הפרה'.
הלגלוג הזה נובע קודם-כול מבוּרוּת. התורה עוסקת בעקרונות וברעיונות שכליים, שיכולים לבוא לידי ביטוי בדוגמאות מכל מציאות-חיים. המשנה הדנה ב'שור שנגח את הפרה' בוחנת למעשה את הזיקה בין האדם ובין הנזקים שנגרמו על-ידי רכושו. 'וולוו שנגח סובארו' נשמע לנו אקטואלי הרבה יותר, אבל אם הולכים אל הרעיון השכלי הטהור, אין בעצם משמעות לדוגמאות שעל-ידן ממחישים אותו.
עובדה היא שהתורה נותנת תשובות לשאלות המודרניות ביותר, מהשתלות איברים ועד טיסות לחלל, מטכנולוגיה מתקדמת ועד הנדסה גנטית. כאשר התורה נכתבה עדיין לא היו קיימים כל החידושים האלה, אבל העקרונות הטמונים בתורה אינם מוגבלים למציאות כזאת או אחרת. מי שמבין את העקרונות האלה לעומקם, יכול להחיל אותם על כל מציאות-חיים, עתיקה ומתקדמת כאחת.
בכך גדולתם של פוסקי ההלכה, שהם יודעים לתרגם את עקרונות התורה לכל שאלה העולה על שולחנם. ואכן, אחד הדברים המרתקים בעיון בספרי הפסיקה של ימינו הוא לראות כמה צדקו דברי חז"ל : "ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא" (=אין דבר שאיננו רמוז בתורה). מדהים להיווכח כי בתורה כבר טמונות כל התשובות לשאלות הסבוכות והמודרניות ביותר.
חיבור עם האין-סוף
אך חשיבותו של לימוד התורה אינו רק בכך שהיא נותנת לנו תשובות לשאלות החיים. לימוד התורה הוא מטרה לעצמו, ולכן הוא מצווה גדולה. כל יהודי חייב ללמוד תורה לפחות "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית", ומי שאינו טרוד בפרנסת בני-ביתו – חייב להקדיש כל רגע פנוי ללימוד התורה.
על-ידי התורה אנחנו יכולים להתעלות מגדרי העולם החומרי והמוגבל ולהתחבר אל האין-סוף. התורה היא חכמתו של הקב"ה, וכאשר אנחנו לומדים אותה, נוצרת התחברות מופלאה בין השכל שלנו ובין חכמתו של הבורא. יהודי העוסק בלימוד תורה נמצא באותו רגע בעמדת תצפית עליונה, מעל מגבלות העולם, והוא רואה דברים כאילו ממעוף-הציפור.
אנחנו באים מט"ו באב, שבו הימים מתחילים להתקצר והלילות להתארך. היום הזה מציין את הצורך לפנות יותר זמן ללימוד התורה. זה הזמן לקבוע עוד שיעורי תורה, להגביר את תכיפות ההשתתפות בהם, ולשאוב כוחות לשנה עשירה ומרוממת יותר.