והיה עקב תשמעון..." – רש"י כותב "אם המצוות קלות שאדם דש בעקביו
תשמעון". מה ראה רש"י, מפרש הפשט ללכת בכיוון מדרשי? מדוע בחר רש"י להסביר
את המילה "עקב" במשמעות של עקב הרגל ולא להסביר את המילה "עקב" כמשמעה כמו
במקומות אחרים (כמו: עקב אשר שמע אברהם בקולי ...).
בפשטות ניתן לומר כי אם נאמר כאן רק על שמיעת המשפטים ושמירתם ועשייתם (עקב תשמעון ... ושמרתם ועשיתם אותם), מדוע אח"כ יש כל כך הרבה שכר; "ושמר ה' א-לוקיך לך את הברית ואת החסד .... ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך תירושך ויצהרך .... ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך. והסיר ה' ממך כל חולי וכו'". מה מצדיק את השכר האדיר שמובטח כאן? לכן רש"י בחר להסביר ענין מיוחד שהוא מעבר לשמירת המצוות והוא – התייחסות מיוחדת של האדם גם למצוות היומיומיות, השגרתיות, אותם שהוא דש בעקביו ולא מקפיד עליהם כל כך. ההקפדה היתרה – למרות הקושי – מצדיקה שכר מרובה.
בדומה אנו מוצאים זאת בפרשת בחוקותי: "אם בחוקותי תלכו" – רש"י מבאר – שתהיו עמלים בתורה. גם כאן רצה רש"י למצוא הצדקה לשכר המרובה המופיע מיד לאחר מכן: "ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה...והשיג לכם דיש את בציר ... ואכלתם לחמכם לשובע וכו'..."
מכיוון שונה, ניתן להסביר זאת ע"י הסתכלות על הפרשה כולה, משום שהפרשה נקראת "עקב", על שם אותה מילה. המוטיב העיקרי בפרשה הוא "ארץ ישראל". הוא מופיע במספר מקומות לאורך הפרשה ובשתיים מהם באופן בולט ביותר.
א. "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה ..." (ח', ז-י)
ב. "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא ... למטר השמים תשתה מים .... ארץ אשר ה' א-לוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' א-לוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה" (י"א, י-יב)
המיוחד בארץ ישראל שהיא מחייבת את עם ישראל היושב בה להתפלל אל ה' כדי לקבל את הגשמים הנחוצים. " ... לאהבה את ה' א-לוקיכם ולעובדו בכל לבבכם ... ונתתי מטר ארצכם בעיתו..." (י"א, יג-יד) ידוע שחז"ל אומרים על פסוק זה: "איזוהי עבודה שבלב – זוהי תפילה! כלומר חייבים להתפלל ואז נענים לגשם. וגם רש"י מבאר כך: על הפסוק "והיה אם שמוע תשמעו" רש"י מבאר: "והיה, מוסב על האמור למעלה, 'למטר השמים תשתה מים' ".
העולם מתחלק ל-3: העולם הרגיל – במרכז. ישראל שהם מקודשים מן האומות (כי עם קדוש אתה לה' א-לוקיך), ויש את אותם עמים שהם מתנגדים למהות של עם ישראל כמו עמלק ושבעת העממים שהיה צורך להשמידם.
ארץ ישראל מחייבת את ישראל לצאת מהשגרה. ישראל אינם יכולים להיות כמו כל העולם הרגיל אלא הם חיים במקום כזה שהם חייבים להתפלל כדי לקבל את הגשם. התפילה מקרבת אותם להקב"ה וכך הם מתקדשים יותר.
רש"י מרמז על כך בפסוק הראשון בפרשה שעם ישראל שונה מכל העולם הוא חייב להיות מקודש יותר, להכניס משמעות גם לדברים השגרתיים של חיי היומיום – אותם דברים שאדם דש אותם בעקביו – וכך עם ישראל מקדש את עצמו להיות עם סגולה. על זה מגיע השכר המיוחד המובטח בפרשה.
בפשטות ניתן לומר כי אם נאמר כאן רק על שמיעת המשפטים ושמירתם ועשייתם (עקב תשמעון ... ושמרתם ועשיתם אותם), מדוע אח"כ יש כל כך הרבה שכר; "ושמר ה' א-לוקיך לך את הברית ואת החסד .... ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך תירושך ויצהרך .... ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך. והסיר ה' ממך כל חולי וכו'". מה מצדיק את השכר האדיר שמובטח כאן? לכן רש"י בחר להסביר ענין מיוחד שהוא מעבר לשמירת המצוות והוא – התייחסות מיוחדת של האדם גם למצוות היומיומיות, השגרתיות, אותם שהוא דש בעקביו ולא מקפיד עליהם כל כך. ההקפדה היתרה – למרות הקושי – מצדיקה שכר מרובה.
בדומה אנו מוצאים זאת בפרשת בחוקותי: "אם בחוקותי תלכו" – רש"י מבאר – שתהיו עמלים בתורה. גם כאן רצה רש"י למצוא הצדקה לשכר המרובה המופיע מיד לאחר מכן: "ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה...והשיג לכם דיש את בציר ... ואכלתם לחמכם לשובע וכו'..."
מכיוון שונה, ניתן להסביר זאת ע"י הסתכלות על הפרשה כולה, משום שהפרשה נקראת "עקב", על שם אותה מילה. המוטיב העיקרי בפרשה הוא "ארץ ישראל". הוא מופיע במספר מקומות לאורך הפרשה ובשתיים מהם באופן בולט ביותר.
א. "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה ..." (ח', ז-י)
ב. "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא ... למטר השמים תשתה מים .... ארץ אשר ה' א-לוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' א-לוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה" (י"א, י-יב)
המיוחד בארץ ישראל שהיא מחייבת את עם ישראל היושב בה להתפלל אל ה' כדי לקבל את הגשמים הנחוצים. " ... לאהבה את ה' א-לוקיכם ולעובדו בכל לבבכם ... ונתתי מטר ארצכם בעיתו..." (י"א, יג-יד) ידוע שחז"ל אומרים על פסוק זה: "איזוהי עבודה שבלב – זוהי תפילה! כלומר חייבים להתפלל ואז נענים לגשם. וגם רש"י מבאר כך: על הפסוק "והיה אם שמוע תשמעו" רש"י מבאר: "והיה, מוסב על האמור למעלה, 'למטר השמים תשתה מים' ".
העולם מתחלק ל-3: העולם הרגיל – במרכז. ישראל שהם מקודשים מן האומות (כי עם קדוש אתה לה' א-לוקיך), ויש את אותם עמים שהם מתנגדים למהות של עם ישראל כמו עמלק ושבעת העממים שהיה צורך להשמידם.
ארץ ישראל מחייבת את ישראל לצאת מהשגרה. ישראל אינם יכולים להיות כמו כל העולם הרגיל אלא הם חיים במקום כזה שהם חייבים להתפלל כדי לקבל את הגשם. התפילה מקרבת אותם להקב"ה וכך הם מתקדשים יותר.
רש"י מרמז על כך בפסוק הראשון בפרשה שעם ישראל שונה מכל העולם הוא חייב להיות מקודש יותר, להכניס משמעות גם לדברים השגרתיים של חיי היומיום – אותם דברים שאדם דש אותם בעקביו – וכך עם ישראל מקדש את עצמו להיות עם סגולה. על זה מגיע השכר המיוחד המובטח בפרשה.
