למה לה יש יותר צעצועים ממני?! למה לו מרשים להישאר עד מאוחר?! איך זה שלהם מרשים לנסוע לכזה מקום כייפי ואנחנו אף פעם לא נוסעים לשום מקום?! נשמע מוכר? קנאה מהווה אתגר מתמיד עבור כל הורה. שכן, כשילדינו רואים מה יש לאחרים - לא משנה מה אנו נותנים להם - זה לעולם לא מספיק.

כמובן שגם אנו המבוגרים איננו שונים בהרבה: איך זה שהבית שלהם גדול יותר משלנו?, למה לה יש כאלה בגדים מהממים (ולי לא)? לקנאה כוח רב - הכוח לפגוע באושרם של ילדינו ובמקרים קיצוניים, אף לגרום לנזק ממשי - גופני, פסיכולוגי ורוחני. כבר לפני אלפי שנים, אמרו חכמינו: הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם (פרקי אבות, ד, כח).

טעות בסיסית

תחושת הקנאה נובעת מטעות בסיסית בצורת החשיבה. מבוגרים וילדים כאחד נוטים לחשוב שהם יכולים וצריכים לקבל תמיד את מה שהם רוצים. אולם, אם הם לא מצליחים לקבל את מבוקשם בשעה שמישהו אחר כן מצליח בכך, הם חושבים: זה פשוט לא הוגן! לדוגמה, כשקרן רואה שאחיה קיבל עוגיה גדולה יותר משלה, היא חושבת לעצמה, זה לא הוגן! אם מרשים לו להישאר מאוחר יותר ממה שמרשים לה - זה לא הוגן!.



הטעות שלה נובעת מהחשיבה שגם היא צריכה לקבל את מה שהוא מקבל. כשזה נוגע לילדינו, אין לנו בעיה להסביר טעות זו: קרן, אחיך מקבל את מה שהוא צריך ואת מקבלת את מה שאת צריכה. וכשאחד מכם מקבל כדור גלידה קצת יותר גדול, אין לך מה לדאוג לגבי זה. השני יקבל כדור קצת יותר גדול בפעם אחרת.



אולם, מה לגבינו?



הדברים הם כפי שעליהם להיות

אותם כללים חלים עלינו, המבוגרים. לפני שנוכל לסייע בכנות לילדינו להתמודד עם חוסר ביטחון, קנאה ורגשות שליליים נוספים, עלינו להתחיל בתהליך של התמודדות עם אותם רגשות אצלנו. היהדות מלמדת שאלוקים נותן לכל אחד בדיוק את מה שדרוש לו. לכל נשמה יש ייעוד - סיבה להיותה כאן. לכן, כל אחד מאתנו מצויד בהתאם למטרה הייחודית שלו.



אם איננו יודעים מהו הייעוד שלנו, הדברים שיש או אין לנו עשויים לספק לנו מספר רמזים. לדוגמה, כשרון מוסיקלי מכוון אותנו לדרך מסוימת; יכולות אינטלקטואליות מכוונות אותנו לדרך אחרת. עוני עשוי להניע אותנו להגיע להישג משמעותי בעולם העסקים; חמלה עשויה לגרום לנו לעזור לאחרים. היכולות והכשרונות שיש לנו, הם הכלים הנחוצים לנו למימוש ייעודנו.



כתוצאה מכך, הדברים שיש לשכן, לבן-דוד או לעמית לעבודה הם לחלוטין לא רלוונטיים לגבינו. אין טעם לערוך השוואות, כיוון שהן כלל לא קשורות למטרת החיים שלנו. האופה אינו מקנא במספריים החדות והמצוינות של החייט.



באופן דומה, אין שום טעם לחשוק בעושרו של מישהו אחר, כיוון שהוא לא יכול לסייע לנו למלא את המשימה שלשמה נשלחנו הנה. יתר על כן, הדברים שחסרים לנו, מייצגים את האתגרים הספציפיים הדרושים לנו, כדי לפתח את הגדוּלה הייחודית שלנו. כשאנו מטמיעים עקרון יהודי בסיסי זה בילדינו ובעצמנו, הקנאה באחרים הופכת להיות מיותרת וחסרת תכלית.



כלים מעשיים להורים

אל תערכו השוואות. כשילדיכם רבים על גודל חתיכת העוגה, אל תיקחו סרגל ותנסו לוודא שכולם קיבלו בדיוק את אותו גודל! במקום זאת, אמרו משהו בסגנון, הפעם החתיכה שלו יצאה קצת יותר גדולה, בפעם אחרת אתה תקבל חתיכה קצת יותר גדולה.




הקפידו להימנע מאפליות. לעתים קרובות קורה שמסיבות רבות, הורה מתייחס יותר לילד אחד מאשר לשני. הקפידו להתייחס ליתרונות של כל ילדיכם, כדי שתוכלו להמטיר אהבה ותשומת לב כנות על כל אחד מהם. גם אם קשה לכם לחבב ילד מסוים, כתוצאה מהאתגרים שאישיותו מציבה בפניכם, התעלו על עצמכם ועשו כל מאמץ כדי להעניק לו תשומת לב חיובית. לעולם אל תשוו בין ילדיכם לבין מישהו אחר למשל, על ידי אמירת: למה אתה לא יכול להיות שקט כמו אחותך? או למה את לא לומדת יותר, כמו חברתך?


נהגו בילדיכם כביחידה אחת. כדי להפחית את התחרותיות והקנאה בין אחים, התייחסו אליהם כקבוצה בכל הזדמנות. לדוגמה, אם יש לכם 3 ילדים בגילאים חצי שנה, שנתיים וארבע שנים, תוכלו לומר דברים כגון, מה שלום החמודים שלי הבוקר? או מה שלום החבר'ה? אמירות כאלה מעודדות הזדהות עם השייכות הקבוצתית ומסייעות לילדים לראות את עצמם כיחידה אחת.


ערכו פגישות משפחתיות. תנו לילדים לעבוד ביחד, כדי להציג את נקודת מבטם, מלבד הנושאים האינדיבידואליים שכל אחד מעלה. שוב, הדבר יסייע לעודד את ההזדהות עם השייכות הקבוצתית של הילדים.


הנהיגו מדיניות של שיתוף. ציינו צעצוע או שניים כרכושו הפרטי של כל ילד, אבל הנהיגו מדיניות לפיה כל שאר הצעצועים הם משותפים ורכושם הכללי של כל הילדים, לא משנה כיצד הושגו. מדיניות כזו מפחיתה את החומרנות, הרכושנות, התחרותיות והנטייה לצבור חפצים והיא מדגישה שיתוף, הדדיות, הזדהות קבוצתית ושיתוף פעולה.


חלקו שבחים קבוצתיים. לדוגמה, הייתם מאוד שקטים כשעבדתי. תודה רבה! אל תשבחו ילד אחד בלבד בנוכחות האחרים. במקום זאת, שבחו ילד אחד באמצעות אחיו, למשל, שרון, איזה אח חכם יש לך! את רואה איך הוא בנה את המגדל הזה? בצורה כזאת, שרון זוכה לתשומת הלב שלכם (אתם פונים אליה, מדברים עמה ושומרים עמה על קשר עין), בשעה שאחיה זוכה למחמאה.

במצב זה כולם מנצחים והתחרותיות מופחתת. מחמאה ישירה לאח (איזה מגדל יפה בנית, גיא!) נוטה לעורר קנאה בילד השני: אימא, תראי את המגדל שלי! גם הוא יפה! זכרו, אתם מפתחים מיומנות וכל שינוי לוקח זמן. לכן, גלו סבלנות לעצמכם. אם אתם מוצאים עצמכם אומרים אוף, למה היא מצליחה ליישם כל כך מהר את הכלים הללו (ואני לא)? לא להתייאש. אולי כדאי לכם פשוט לקרוא שוב את המאמר..