אם זה על שם מישהו מהמשפחה שהייתי מחוברת אליו אז ברור שזה היה מבאס אותי. האמת יש מצב שגם אם לא אז היה מבאס אבל אולי במידה פחותה.

אבל יותר היה מטריד אותי מה עומד מאחורי זה. בנאדם במצב רגיל לא קם בבוקר ומשנה את השם שלו. שם זה חלק מהזהות שלך (והכרתי אנשים עם שמות מוזרים בהחלט), ואם מישהו מרגיש צורך לשנות את הזהות זה היה מטריד אותי כאמא פי אלף מהביטוי המעשי של זה. כל מי שהכרתי ששינה שם היה שם איזה משבר או סיבה. סתם התנגדות למשמעות של השם זה נשמע לי אישית כמו תירוץ.. בסוף שם זה לא רק המשמעות בעברית, מי שקוראים לה רימון היא רימון? אם קוראים לך עדינה את עדינה? יש אמונה ודביר שחוזרים בשאלה ולא ממש מתחברים למשמעות אבל נשארים עם השמות, מקסימום משתמשים בכינוי. לשינוי שם יש בדרך כלל סיבה רגשית, לא פילוסופית.

מבחינתי המטרה בהורות היא להכין את הילדים להתמודד עם החיים הבוגרים שלהם,

מרגע שבגרו זכותם לעשות בחייהם ככל העולה על דעתם.

הייתי רואה בזה מימוש הבגרות שלהם ושזה לא קשור אלי.

זה מבחינת לכבד את מרחב הבחירה שלהם.

מבחינת אם העה לי חרטות או מחשבות אם בחרתי נכון את השמות, לא חושבת שכ"כ היה משנה לי.

שמות ההורים בוחרים עוד לפני שילד מבטא ייחודיות מסויימת ואין איזה מחשבה מבוססת איזה שם מתאים לילד הספציפי הזה, ולכן הגיוני שאנשים ירצו לשנות שמות לפי שינוי השקפה, רצון בשינוי כלשהי או עניין של טעם. הכל טוב..

אוהבת סיטואציות שיש לילד מחשבות עצמאיות

זה מראה לי שהוא פיתח יכולת בחירה ואומץ לעשות שינויים

בעקרון בדר''כ פחות מומלץ לקצר שם

אבל זה החלטה שלה

רני היתי כן מנסה להציע שאפשר גם להתעלם מזה שיש שם שני ולא להשתמש בו בכלל כרגע.. ואז מה מפריע שיש אותו

למקרה 'בעתיד תתחרט ..

לא באופן מהותי אבל שיניתי

ההורים שלי לא עשו מזה סיפור האמת.. לא יודעת מה עובר להם בראש כי הם לא שיתפו, פשוט זרמו,ואני מעריכה אותם על כך מאוד

בסוף זו בחירה אישית שיש מאחוריה סיבה

ילדים יכולים לעשות עוד המון שינויים בחיים שלא קשורים לנה שההורים בחרו, כדאי לקחת את זה בחשבון

חושבים מרגישים מתחברים לבין מתנגדים

מה שההורה מרגיש זה לגיטימי זה יכול להיות מאכזב מוזר עצוב..

מצד שני אדם בוגר אין מה להתנגד לדעתי כדאי להביע מה מרגישים אולי גם להציע להתייעץ עם רב אבל להגיד שתתמכו במה שיחליט

במיוחד אם מדובר בשם שני זה לא משהו שיהיה קשה להתרגל אליו

אני שואלת בתור מי שרוצה לשנות את השם שלי. מנסה לחשוב איך ההורים שלי יגיבו.

אםאת ממילא לא משתמשת בו?

אני הורדתי מוצרי חלב לתקופה מסוימת בגלל רגישות של התינוק.

לא ניסיתי שום דבר חלבי.

באותה תקופה אכלתי שוקולדים וגלידות פרווה.

השתמשתי גם בתחליף של גבינה צהובה לפיצה/ טוסט.

אני לא שותה קפה בכל מקרה, אז לא הייתי צריכה למצוא תחליף.

למרוח על לחם, במקום גבינה אכלתי דברים אחרים.

גבינה צהובה.

משהו למרוח על הלחם.

קוטג ובולגרית לאכול עם הסלט.

קפה אני לא שותה.

ושוקולדים וגלידות לא שאני אוכלת בכמויות, אבל לפעמים מחפשת את הפינוק הזה.

מרחתי בעיקר ממרח חלבה.

לפעמים אבוקדו, או שאכלתי לחם עם שקשוקה.

סלט אני לרוב לא אוכלת עם גבינה.

קרה לי פעם שהסתובבתי לסידורים, וממש התחשק לי ארטיק. לא רציתי לקנות משהו בטעם פירות, אלא וניל/ ריבת חלב וכד'.

הפכתי את כל המקפיא בסופר, ולא מצאתי שום דבר שרציתי. היה רק מארז של טילונים פרווה, אבל לא יכולתי לקנות מארז כי הייתי רחוקה מהבית.

ביקשתי בקופה הראשית שניתנו לי לקנות בודד מתוך המארז, אבל הם לא הסכימו, והייתי ממש מבואסת.

בסוף הלכתי לקצפת וקניתי שם גלידה פרווה.

אחר כך מצאתי מארז כזה גם במכולת שליד הבית, אז קניתי והספיק לי לכמה פעמים.

ממש מדמיינת את הבאסה...

לק"י

וגם תחליף גבנ"צ.

באתר שלהם יש גם גבינה מלוחה וחלומי.

מעדנים- יש משהו משקדים של תנובה. אני אהבתי בטעם אגוזי לוז.

או שבולת שועל אחר

גבינה צהובה להרבה יותר אנשים עובר בקלות כי יש בזה מעט מאוד לקטוז.

אפשר לנסות מוצרי חלב עיזים, יש לאחת החברות יוגורט עיזים (אולי חלב הארץ) שהוא כמעט בטעם של גבינה לבנה.

אבל אנסה את החלב הזה. לקורנפלקס/גרנולה זה יכול לעזור.

וחלב עיזים מעניין אם יהיה טוב. שווה בדיקה.

אני בכלל אוהבת יוגורט עיזים, זה יקר, הייתי קונה רק לעצמי יוגורט תות וכאלו.

לקורנפלקס מציעה לנסות שבולת שועל אגוזי לוז.

מהתחליפים

והאמת גם הכי פחות בריא

אני מעדיפה סויה

לבחירתך

סביב גיל חצי שנה הבטן שלו התחזקה ויכולתי להחזיר

פה הכל עשה לו כאב בטן גם ביס אפילו משוקולד וכאלה

לא אכלתי כלום חלבי וגם לא קטניות

שומעתעל הרבה שחלבי ממש משפיע, נראלי הולך ונהיה יותר ויותר נפוץ...

לי היה קשה שאי אפשר לעשות טוסט מהר כדי לשבוע ולהתפנק.. אפשר לקנות גבנצ טבעונית...

חלב שיבולת שועל של איזה חברה את השתמשת?

איזה תסכול שכל ביס קטן משפיע. אצלנו ב"ה קטניות לא ראיתי שעשו בעיות. וגם חלבי אם אכלתי אז ההשפעה היא רק יום אחרי, אז לפחות זה מקל. אצל הגדולים לפעמים היה לוקח שבוע אחרי הפסקת חלבי כדי לראןת תוצאות.

תכלס זה שלא יכולתי לאכולשוקולד עזר לי לאכול בריא יותר..

אני חושבת שאצלי זה ההפך.

נגיד במקום לאכול יוגרוט (בלי כלום, או להוסיף לו משהו כמו פירות, גרנולה) אני מחפשת משהו זמין אחר. ואז אוכלת עוגה..

או קונה מעדן סויה כדי שיהיה יותר טעים.

או במקום לאכול קוטג על הלחם או גבינה צהובה אוכלת לחם מטוגן או סתם שטויות כדי לשבוע.

אבל את יכולה לנסות גבינה צהובה שזה הכי פחות חלבי, אין בזה לקטוז נראה לי.

אצלנו בן 7 ובן 9 נהנים מאודדד מאותיות לילדים.

לק"י

@אוהבת את השבת אני זוכרת נכון שאת חרדית?

כי אם את מחפשת משהו חרדי, אז הוא לא.

אבל תכלס פורום זה מבלבל...

לק"י

אולי מישהי עם ניק שמזכיר לי אותך.

כי דוקא אותך אני זוכרת יחסית...

יכולה לפרטאם יש לך כוח?

אצלנו מנויים לנפלאות ומאוד נהנים

קראתי בעצמי כשהייתי ילדה וממש אהבתי.

עיתון דת''לי, מגיע פעמיים בחודש, עם תוכן מגוון (פעם בחודש מגיע איתו מגזין טבע).

יכול להיות קשור

מה תפסידי...

הרופא הקבוע שחנו כבר כמה פעמים פיספס לנו דברים

אז זה לקחת לרופא חדש

ואני לא מכירה באיזור ככ

אז זה לקוות שניפול טוב

לא חוויה מדהימה

סחבנו הרבה זמן והרופא אמר הכל בסדר. רק כשעשינו בדיקת צואה התגלה החידק - אנטיביוטיקהמתאימה ונגמר הסיפור

היה מדבק? או שהיה רק לו וזהו?

וניסינו להוריד חלבי, להוריד פירות חומציים

כל מיני

עד שברוך השם עלינו על הסיבה

לבן שלי על פעם אחרי אנטיביוטיקה לוקח הרבה זמן לבטן לחזור למצב נורמלי

אני נותנת לו פרוביוטיקה שלנו עזר להוריד חלבי גם לתקופה

אבל שווה להתיעץ עם רופא

תבקשו בדיקת צואה

היה לכמה מהילדים שלי

היא עם טיטול לוקחים משפ ומהר מסיעים למעבדה? וצריך בשעות שהיא פתוחה…

אפשר גם לשמור במקרר ליום למחרת

בגיל גדול יותר אמנם (שנה וקצת) אבל גם דומה, שלשל בבקרים, לפעמים קצת במהלך היום, וחוץ מזה היה ממש סבבה

הרופא שלנו המליץ להחליף לתמל צמחי ונתן לו פרוביוטיקה באופן יומיומי ועבר לגמרי.

אולי יעזור לכם גם

אני נגעלת מהבקבוקים ואוהבת שמצחצחים שיניים לפני השינה אז הילדות שלי מסיימות איתן מהר😂

תלמדי אותי את הסוד איך להפסיק את הבקבוק😅

אבל הילדות שלי היו קלות בקטע הזה כנראה כי כם מתמל לחלב היה קליל (העברנו לה מתמל לבקבוק עם חצי מים חמים וחצי חלב)

בבית לא ככ

בגן בעיקר

שותה הרבה זה כן

אבל לא יודעת אם מסםיק בשביל לעשות שילשולים

הייתי פונה לרופא.

לבקש בדיקת צואה פשוט

הרבה פעמים הוא בא למסך רגש שאנחנו לא רוצות לפגוש. להבין מה עומד מאחורי זה, ולהתמודד עם הרגש הזה באופן אחר יכול לעזור.

אולי גם לקרוא הרבה על תזונה ובריאות יכול לעזור להבין ולהכניס למודעות כמה זה חשוב. אם יושב ממש חזק בראש שסוכר מזיק לגוף שלנו, זה גם פחות מושך (היתה לי תקופה שהאמנתי שסוכר מאוד יזיק לי - יותר מרק לדעת את זה באופן כללי - ובאורח פלא זה נהיה ממש קל לאכול בריא ומאוזן. ולא הייתי בעודף משקל גם לפני כן כשאכלתי הרבה שטויות, אבל יותר חשוב מהמשקל ויותר מגביר מוטיבציה בעיניי זה הבריאות שלנו.)

עבודה לא קלה אבל חשובה! הצלחה רבה לך (וגם לי)!

אני כל רגע פנוי (וגם שלא) לוקחת ביס מעוגיה, קוביית שוקולד

אני מתחרפנת מעצמי כבר

מבשלת, תוך כדי אוכלת מתוק

מארגנת, תול כדי אוכלת

בכל רגע נתון אני אוכלת

וכמו שאמרתי, גם אם מנסה להחליף את המתוק הזה במשהו בריא אז זה לא במקום, זה בנוסף.. מסיימת את הבריא ועוברת למתוק

אולי זה שיעמום? חוסר בסיפוק והרגשת ערך עצמי?

אולי זה צורך ל"פינה משלך"? כלומר, אולי את עסוקה כל היום בלדאוג לאחרים ואין לך את הזמן והנחת שהם רק שלך, וזה מעין פיצוי או תחליף?

או שזה לחץ? שאין לך פשוט רגע לעצור במירוץ?

ואולי משהו אחר. אבל נשמע לי שיש שם משהו שכדאי להבין אותו.

לפעמים המחסור גורם לזה שנצטרך מתוק, ונצרוך אותו בלי שליטה

כשהסוכר מתחיל לרדת, הגוף מחפש איך לפצות על זה בסוכר נוסף.

הפתרון המוחלט והאמיץ הוא לעשות קאט, ולהוציא לגמרי את המתוק מהבית. זה קשה בטירוף. אבל אחרי שבועיים ההתמכרות נעלמת, ומתוק פשוט לא מגרה אותך. הוא נשאר עדיין טעים כמובן, אבל אין את המשיכה שקשה כל כך להתמודד מולה.

עוד נקודה, המוח שלנו הרבה פעמים מחליף בין תחושת צמא לחיפוש מתוק. לפעמים לשתות 2 כוסות מים מאפשר להתעלם מהרצון למתוק.

אני לא שם היום. לצערי כרגע כמוך. לפני תשעה באב התאמצתי ממש להימנע מממתקים כדי להקל על הצום, ובאמת הכמיהה הזו ירדה משמעותית. אבל לצערי שוב החזרתי הכל אחרי תשעה באב (בעצם לא שמתי לב, אבל כשאני כותבת את זה - החזרתי פחות! אני אוכלת פחות ממתקים. כנראה שזה לא כל כך מהר נעלם בחזרה)

בגלל סכרת הריון

ופה לומר שמתוק עדיין מגרה אותי ממש ואני אחרי שבועיים של הגמילה

וכשיש מתוק לידי,ממש קשה לי למרות שלכאורה נגמלתי

מקווה בשבילך שזה כן יעבוד ויעבור לך. לפחות שהקושי הזה ייחסך ממך 💜

לי קשה וממש לא התרגלתי

כמעט כל ההריון. התחלתי מוקדם

ועדיין קשה לי היום (חודש אחרי לידה)

שכל ההריון פינטזתי על מתוק

במציאות לא יכולתי להכניס לפה שום דבר מתוק אחרי הלידה זה עשה לי רע.

לצערי חזרתי מהר מאוד למתוק בפעם הקודמת. הפעם מאוד רוצה לשמור על התזונה גם אחרי כי עליתי המון בהריונות האחרונים, ולא הצלחתי להוריד וכן גם בגלל הבריאות כי אני מבינה שאני בסיכון לסוכרת סוג 2

כל הריון יותר גרוע מהשני

המציאות שרזיתי בהריון ובהנקה השלמתי הכל עם עודף

זה קשהההה בטירוף!

אחרת אני אוכלת שטויות בלי הפסקה

ומצד שני לקנות קטניות, פירות וירקות בכמות גדולה

מה שעוזר לי זה להכניס הביתה רק אוכל בריא ובמקביל למלא את הצורך במתוק במאכלים בריאים כמו פירות, גרנולה עם יוגורט , שייקים בריאים וכו

כי זו הקנויה - מוצפת בסוכר, אפילו עד 25% סוכר. תלוי בחברה.

פשוט מעולם לא קניתי גרנולה

מכינה בבית קלי קלות- שיבולת שועל עבה, שמן קוקוס, דבש מערבבת , משטחת בתנור ואופה עד שקצת משתזף

מה שכתבתי זה הבסיס, אפשר להוסיף קקאו/קינמון, אגוזים, שקדים, שוקולד מריר, מה שאוהבים

עצמית על אוכל

היא אחת השליטות הכי קשה

המענה הרגשי והפיזי שאוכל נותן

כמעט בלתי ניתן להחלפה

הוא זמין

נותן מענה מהיר

אין תלות במישהו אחר

לכן לוותר עליו/ להחליף במענה אחר

זה באמת מאד קשה

הדרך לעשות את זה עוברת

בחלופות רגשיות ופיזיות לגוף

ובחיזוק היכולת של שליטה עצמית

חלופות זה תעסוקות זמינות מהנות אחרות/ איתור צרכים רגשיים ומענה להם

חיזוק שליטה עצמית ע"י אימון שכולל מודעות יישום והתמדה

ככל שמתאמנים על עשייה נכונה

הגוף רוכש אותו כהרגל

והשליטה נהית יותר קלה

לגבי הילדים

ילדים לומדים בעיקר מדוגמא עצמית וחוויה אישית

אין איך לעבוד עליהם

הם רואים ומרגישים הכל

בעיניי אין מה לעשות ספציפית עם הילדים אלא רק לעבוד על העשייה העצמית

להוציא מהבית לגמרי לא רלוונטי כי אני לא רוצה שלילדים יהיה חסך אחרי שכבר רגילים שיש (העוגיות אצלנו ביתיות בלבד אבל עדיין מלאות סוכר)

רוצה שילמדו לאכול במינון

אני זוכרת בתור ילדה שאמא שלי יום אחד העילה את כל הממתקים מהבית בשם הבריאות וזה לא היה כייף ולא זכור לטובה

ועכשיו כשכותבת על זה, אולי על זה זה יושב? לא יודעת

אני מנסה לשלוט בעצמי אבל זה באמת לפעמים מרגיש מעל ומעבר ליכולותיי

וגם אם מצליחה יום שלם, יום למחרת ממשיכה כרגיל

זה שהצלחת יום אחד להתגבר זה כבר שאפו עצום ועל זה תתמקדי🙏 גם אם יום למחרת שוב נפלת למתוק- אז לא נורא כל רגע אפשר לחזור לתוכנית שלך .

וכמעט כל עוגיה ביתית אפשר להמיר לעוגיה בריאה.

מה שמשמין בעיקר זה הקמח והסוכר- אז במקום קמח לבן תנסי קמח כוסמין מלא או קמח שקדים, במקום סוכר תנסי דבש, מייפל טבעי או סילאן.

מאמינה שבסוף תמצאי את התחליף שאת הכי מתחברת

לעשות בהדרגה

לא יום שלם בלי

אלא להפחית

אבל בלי דברים חילופים ובלי עבודה רגשית

זה לא יכול להחזיק מעמד

וגם חלק מהעבודה זה להתמודד עם ההלוך ושוב הזה

עם הצלחות וכשלונות

עד שמגיעים למצב משביע רצון

ארוחת בוקר/ צהריים/ ערב? ישנה טוב? שותה מספיק מים?

מציעה לא להתחיל את היום עם מתוק. תוסיפי חלבונים ושומנים לארוחות שלך

ועייפות גם כן גורמת לרצות מתוק כי זו אנרגיה זמינה. חוץ מהעובדה שזו התמכרות כמובן.. לא הייתימסתכלת על זה כהתנזרות כי זה רק גורם לאפקט בומרנג שאחריו אוכלים יותר.

מצד שני מסייע לא לצאת מאיזון ומאפשר שמירה על שגרה נטולת מתוקים

אפשר להעיף חצי מהסוכר פלוס לעבור לקמח מלא ולבחור מתכונים פחות מזיקים.

אנחנו מכינים לשבת ואם נשאר הם מסיימים וזהו. לא חובה שתמיד יהיה זמין אני לא חושבת שזה יוצר חסכים. אם אין בכלל בבית ואז יוצאים ומתנפלים זה נכון.

הילדים שלי מקבלים במסגרות וגם אצל אמא שלי לפעמים זבל של סוכריות וגומי. אבל הם יודעים שאני לא אקנה את זה לבית. זה מספיק חשיפה בעיני למשל. והלוואי שגם זה לא היה.

גם לי היו תקופות כאלה,שמה שניסיתי בסוף הכל נכנס לבטן בלי אבחנה.

קודם כל אל תשפטי את עצמך ואל תנסי ביום אחד להפסיק.

תתחילי בקטן,היום פעם אחת מתגברת על עצמי לא לאכול מתוק אחרי ארוחה אחת בעוד שלושה ימים תפסיקי אחרי 2 ארוחות .

דבר נוסף אל תמנעי מעצמך לגמרי פשוט תגבילי את הכמות.

או לחלופין תפרסי כמות מסוימת לזמן מסוים.

אפילו לא מאד מוגדר.

ואם יום אחד אכלת יותר מתוק לא נןרא לא קרה כלום זה גם בסדר כי בכללי כבר יש הרבה פחות סוכר.

על הספר "מהפכת הגלוקוז", לי ממש עזר בסיטואציה בול כמו שלך, ועשה שינוי חשיבה בכל בנוגע לאוכל, שזה הכי משמעותי בסופו של דבר.

אני לא שם עכשיו כבר לצערי. אבל בגדול הפסקה דרמטית לשבועיים ממש ממש עוזרת. זה קשה בטירוף ממש כמו כל גמילה. אבל אח''כ מאוד מאזן ואפשר להחזיר מתוק יחסית סביר (עוגיות כוסמין עם שיבולת שועל ושוקולד 70 אחוז עם מות סבירה של סוכר או משהו מתוק אחר, יש מתכונים ברשת) במידה ונגיד פעם ביום.

חוץ מזה צריך לוודא שאוכלים מספיק חלבון ושותים מספיק מים, אחרת הגוף מחפש מלאי אנרגיה ושובע מידיים ולא יודע לאותת שזה בא לפצות על דברים אחרים שהוא זקוק להם. פחמימות כמה שיותר מלאות ומורכבות. סוכר אפילו גם של פרי לאכול יחד עם חלבון או שומן בריא כמו יוגורט או אגוזים. כי ככה זה נספג באופן יותר מאוזן מבחינת הסוכר ואיטי בגוף.

לאכול מסודר. כולל ארוחות ביניים לפי הצורך. אבל לא להיכנס לרצף נשנוש.

אמרת סלט נגיד, זה באמת לא משביע. תוסיפי חלבון טוב ופחממה מלאה. אם אח''כ עולה לך החשק למתוק תשתי תה מהחליטות בלי קפאין, תסיחי את הדעת, תאכלי קרח. כאלה.

גם להוציא אויבים מהבית. אנחנו לא עשויות מברזל.

וגם פעילות גופנית לגמרי מאזנת את כל המרדף אחרי מתוק. וחשובה בטירוף לבריאות ולטווח הרחוק.

זה כמובן שינוי גדול ואורח חיים. אפשר לקחת לכל שבוע משימה. או להרשם למסגרת תומכת בתשלום, תשלום זה עובד לבני אנוש מה נעשה... ולדעתי שזה קשה. אבל אפשרי! היום אני לא מצליחה אבל עשיתי את זה וירדתי מלא ב''ה. צריכה שוב... צריך להחליט מכל הלב. לא להיבהל מנפילות. לא לומר נפלתי אז כבר לא משנה ולהמשיך ליפול עוד ועוד. נפלתי, בסדר, ממשיכה הלאה.

אני אכלתי בעבר מלא סוכר.

כשהילדים התחילו לאכול היה לי חשוב שלא יאכלו כמוני, התחלנו לאכול הרבה יותר בריא בבית.

כרגע אוכלת כל יום אחרי שישנים פינוק מתוק..

ולמרוץ שהורדתי מלא, כשאני חושבת על המלחמה האחרונה שהיתה - קושי הגדול הראשון היה כמובן לרדת למקלט עם כל התראה (אחרת לא היינו מספיקים) והשני שלא היה תמיד את השקט שלי למתוק בלילה.

הוא בצבע? או שקוף?

לא הצלחתי לראות כל מה מדובר בתמונה שהעלאת.

היה לי הריון שהיה פס חלש ממש ממש

אבל כשהיה שלילי לא היה כלום

אני האמת לא רואה שום פס

אבל גם אם את רואה משהו אפור או בלי צבע זה בכל מקרה לא חיובי

בעז''ה מקווה בשבילך שבקרוב

בכלל? יש דמות רבנית ו/רפואית שמקובלת על שניכם ותוכלו להתייעץ איתה?

לא תכונן בכלל אני בת40 לא צפיתי כייש לי שרירן בדופן הרחם הרופאה אמרה לי שהיו קשים להכנס להריון

היה לי מחזור סדיר פתאום איחור של כמה ימים התחלתי לחשוד ועשיתי את הבדיקה שיצא חיובי

אם אתם רוצים תמיכה ועזרה בנושא אז אני יודעת שאגודת אפרת עוזרים ומסייעים.

אני מבלבלת מאוד

לחץ ממנו וגם אמאשלי לוחצת להפיל

אני מרגישה ריקנות לא יודעת איך להסביר

נשמע ששניכם המומים.

בהחלטות כאלה כדאי לקחת כמה ימים להירגע ולעכל ואח"כ לקבל החלטות.

אם שניכם רוצים ילדים, צריך לקחת בחשבון את הגיל והמצב הרפואי..

היריון לא מתוכנן הוא הלם גדול אבל גם יכול להיות ברכה גדולה.

תנשמו רגע, תעשי גם בדיקת דם אם לא עשית ואז תחשבו מה הלאה🩷

בהחלט המומים ואני רואה שאף אחדלא בעד להביא המשפחה שלי שלו והוא בעצמו

אנחנו במצב כלכלי ממש גרוע

המשפחות מסרבות לעזור

לא יודעת מה לעשות.

בגלל לחץ של הורים/ בן זוג.

בסוף ההחלטה צריכה להיות*שלך*. אל תמהרי לעשות צעד שתחרטי עליו.

תתייעצי עם גורם חיצוני שהוא גם מקצועי, אני שמעתי הרבה על אגודת אפרת. בהצלחה

מצטרפת להמלצה לפנות לגורם מקצועי לפני קבלת החלטה.

בע"ה רק טוב🙏

תראי. את בעצמך אומרת שיש שרירן וסיבוכים. ואת כבר בת 40 שזה גיל שלא בהכרח קל להיכנס להריון. אז אם את רוצה ילד, והוא כבר שם, אז זה ממש הזמן. בחיים לא הייתי מפילה במצב הזה... כי אח''כ אם תרצי בגילך ועם הסיבוכים זה יכול גם להגיע לטיפולים והרבה מאוד כסף ולא בטוח להצליח.

אז כן הייתי מנסה לשפר את המצב הכלכלי, מתייעצת עם מקימי או פעמונים, עמותות שמסייעות להתארגן כלכלית, פונה לאגןדת אפרת שמסייעת במקרים של לחץ כלכלי והתלבטות על הפלות ועושה כל מה שאפשר!

אם את לי רוצה בכלל זה משהו אחר.

רק את תחליטי.

זה לאהזמן עכשיו אני מרגישה גם שזה לא יחזיק מעמד אני מרגישה כאבים בבטן התכווצויות כאבי גב מרגישה שזה מסתיים עוד מעט

התפללתי כל הלילה שאלוקים יעזור לי

היא לא אם זה הזמן או לא. אם את רוצה ילדים זה הזמן... ובכל היתר כמובן צריך לטפל בהדרגה ובאחריות. הרכבת של הפוריות לא מחכה לאף אחת, עם כמה שזה כואב.

ברור שאם היית בת עשרים או שלושים זו היתה סיטואציה אחרת לגמרי.

אגודת "אפרת" וגם בהידברות יש את מחלקת "אמא"-הם מסייעים כלכלית באופן משמעותי לנשים בהריון ששוקלות להפיל בגלל מצב כלכלי. תפני אליהם- חבל!!

אני אישית חושבת שאת צריכה לנקות את כל רעשי הרקע- עם כל הכבוד למשפחה מסביב, העובר הזה בתוכך.אל תתני לאף אחדל ללחוץ עלייך להפיל.מי שאח"כ עלולה להיות עם יסורי מצפון כל החיים זאת לא אמא שלך, ועם כל הכבוד- גם לא בעלך- רק את חלילה.

אני גם מאמינה שמי שנותן חיים (בורא עולם)נותן גם פרנסה לקיים אותם-ושכל תינוק בא עם הברכה שלו.

בן זוג שלי כולו בחובות גר ביחידת דיור

אני ללא עבודה כעת

אני שלמה עם להפיל

אני לא רוצה להביא לעולם של סבל ילד/ה

מגיע להם הכל בחיים ולא ככה

אני מרגישה שהירון הזה גם לא יחזיק מעמד

שהוא יפול לבד שאלוקיםיעזור לי ויסלחלי

הראיה שלנו כבני אדם שהתרגלו לתרבות המערב הפוכה מהאמת. את כותבת שאת לא רוצה להביא אותם לחיים של סבל ושמגיע להם הכל בחיים".

אבל שום דבר שתתני להם לא ישווה לעצם נתינת החיים עצמם!

רווחה כלכלית או קושי כלכלי הם לא חזות הכל.

התרגלנו כ"כ לראיה המערבית ואנחנו שוכחים שהדברים הכי חשובים בחיים הם לא חומריים- את נותנת להם חיים, אהבה, משפחה, ערכים. מצב כלכלי הוא דבר שמשתנה במהלך החיים. את הרי תעבדי מתישהו בהמשך.

אני לא יודעת האם את דתיה ,אבל נשמע שאת יהודיה מאמינה. בבקשה תפני לאגודת "אפרת" או למחלקת "אמא" בארגון "הדברות". המצב שאת מתארת הוא המומחיות שלהם -אל תעשי צעד בלתי הפיך לפני שאת מדברת איתם. יש הרבה נשים שהיו במצב שלך ושקלו להפיל בגלל מצב כלכלי ופנו אליהם והם דאגו להם לטווח ארוך באופן משמעותי.

זה לא שאת מתלבטת כרגע האם כדאי לך להכנס להריון, את כבר בהריון -זה מצב נתון ולכן השיקולים צריכים להיות אחרים לגמרי.

היא אמרה שהיא נגד הפלות היא לוחצת עליי להפיל

שזה ידפוק להם את חיים ולי שאיי לא צריכה להיות עם הגבר הזה גם דאגה להפריד אותנו

עבר עריכה על ידי מהות בתאריך כ"ב באב תשפ"ו 19:54

עבר עריכה על ידי מהות בתאריך כ"ב באב תשפ"ו 19:53

עבר עריכה על ידי מהות בתאריך כ"ב באב תשפ"ו 19:52

כדי להביא את התינוק הזה לעולם.

בבקשה תתיעצי עם האגודות שהזכרתי- צרפתי למטה קישורים לשתי אגודות שמסייעות מאוד- גם כלכלית, גם יעוצית, רפואית ,משפטית...

הם מאוד מקצועיים-בבקשה, מבקשת ממך שלפני שאת עושה צעד פזיז- דברי איתם.

נשמע שיש לך הרבה קשיים

את כותבת בפורום דתי

ויש פה הטיה ברורה לכיוון שלא להפיל

זה לא אומר שזה הדבר הנכון

ילד אכן צריך להגיע לעולם עם איזשהו מינימום של יציבות נפשית וכלכלית

ולפעמים הדבר הנכון הוא להפיל

אבל החלטה לפה או לשם צריכה להגיע בצורה כמה שיותר נקייה מלחצים של אנשים אחרים

כי בסוף זה בעיקר שלך

הגוף שלך

והתינוק שהוא לרוב בעיקר של האמא

עמותה לא דתית, ירושלמית אבל עוזרת לנשים מכל הארץ. הייתי קשורה ב2 פניות אליהן, והן לחלוטין הולכות עם הרצון של האישה. באחת הפניות האישה התעקשה להפיל והיא היתה צריכה עזרה והם סייעו לה מאוד (שבוע 6, לא להיבהל)

בפניה אחרת האישה התלבטה והן ממש לא דחפו לכיוון הפלה, אלא ממש ניסו להבין איתה מה טוב וכדאי לה (יש ילדה מתוקה)

יש להן ווצאפ. אחפש את המספר אם תרצי.

טוב שהבאת למודעות . תודה!

למעוניינות

ממש ממליצה לעיין, או להכיר

להבהרה- לא קשורה אליהם אישית

אגודת אפרת כותבים שהם מוכנים לתת:

תמיכה כלכלית

ציוד לתינוק

לאחר לידת התינוק,  מקבלת האם לפי הצורך,  מיטה, אמבטיה לתינוק ועגלה (ובלידת תאומים עגלת תאומים( כל הציוד חדש ואיכותי.

סיוע זה מוענק בכפוף להחלטת וועדת הסיוע של אפרת.

ערכת אפרת לתינוק

ערכה חיונית המעניקה שקט נפשי לגבי צרכיו המידיים של התינוק לאחר הלידה.

ערכת אפרת מכילה סט מצעים ושמיכות, ביגוד, חיתולים, מגבונים, מוצצים, בקבוקים, סינרים ועוד.

סל חודשי לתינוק

בשנתיים הראשונות של חיי התינוק מקבלת האם, מידי חודש, חבילה של מוצרי תינוקות בסיסיים: חיתולים, מגבונים, מזון לתינוקות.

 סל מזון משפחתי

אפרת מבינה שתמיכה במצבה הכלכלי של המשפחה, היא דרך להבטיח שהתינוק יוולד למשפחה בריאה, לכן אפרת מעניקה סל מזון הכולל מוצרים בסיסיים כגון: אורז, סוכר, פסטה, שימורים ופריטי מזווה מגוונים, אשר מגיעה ישירות עד הבית.

מספר הטלפון שלהם ליעוץ הוא 3042*

הם גם נותנים תמיכה נפשית, יעוץ רפואי,מציעים ביתת חם לתינוק וליולדת- כנסי לאתר שלהם ותראי את הפירוט שם.

ויש גם את ארגון הידברות -מחלקת "אמא"- מעתיקה לך קישור:

מחלקת אמא מעניקה סיוע, ייעוץ רפואי והלכתי ותמיכה לנשים בהריון, ניתן להתקשר לטלפון הנייד 052-9551591 או למוקד בטלפון 073-2221333. פרטים נוספים זמינים גם באתר אמא - הידברות.

הייתי מחפשת פסיכולוג/ית לשיחה אחת-שתיים גם לבד וגם שניכם (אולי פסיכולוג שהוא גם יועץ זוגי?) לנסות להבין איפה את עונדת ואיפה אתם כזוג. מה המשמעויות מכל הבחינות ולאן נכון לך לקחת את זה.

בהצלחה רבה 🧡

בכל החלטה שתקחי לכאן או לכאן תצטרכי ליווי טיפולי טוב כדי לעבד את הדברים.

ממליצה לך להתנתק מכל רעשי הרקע,מבן זוג מהשפחה מהצב הכלכלי מהכל,ולחשוב עם עצמך בלבד מה את מרגישה כלפי זה,

בלי לנסות להתחשב באף אחד,איך את מרגישה כלפי זה.

ברגע שהרצון שלך יהיה ברור יהיה לך יותר קל להתנהל ללא רגשית אשם על שום דבר.

כשאת תהיי בטוחה עם עצמך מה את באמת רוצה יהיה לך יותר קל מול עצמך ומול הסביבה.

בסופו של דבר את תשאי בתוצאות של זה לטווח הקרוב לא אף אחד אחר.

וגם לטווח הרחוק הרוב המוחלט של התמודדות(מה שלא תחליטי) יהיה עליך בסופו של דבר.

גם אם מישהו אחר מעורב בסיפור או שותף לו.

אני בטוחה שאת בשוק מוחלט.

והבעל וההורים מסביב כל אחד בשוק שלו ורק מכניסים אותך המערבולת עוד יותר קשה.

הייתי ממליצה לך קודם כל לקחת לעצמך פסק זמן. לשבת בשקט בלי טלפון.

לכתוב כל מה שעולה לך בראש.

ממה את מפחדת? מה את כן רוצה?

תנסי קודם להוציא הכל הכל הכל, כי נשמע כאן שאת בהלם טוטאלי, וזה לא מצב טוב לקבלת החלטות.

רק אחרי שיהיה לך קצת סדר בראש, אפשר לחשוב מה עושים (אפילו ברמת עם מי מתייעצים).

אני שוקלת שכן להפסיק הריון

באמצעות כדורים.

זה לא הזמן עכשיו

זה לחלוטין לא התפקיד שלי.

וגם אף אחת כאן לא תתמודד עם ההשלכות- לא לכאן ולא לכאן. וגם לא ההורים (ואפילו בן הזוג יתמודד רק עם חלק קטן מההשלכות).

הבחירה היא שלך. רק שלך.

מצורת הכתיבה שלך ברור שכרגע את מוצפת.

וזה כל כך הגיוני וטבעי שתהיי מוצפת בסיטואציה שלך. נפל עלייך משהו שלא חשבת שייתכן בכלל. אירוע משנה חיים שלא ציפית לו בשום דרך.

פשוט חשוב לשים לב, שבזמן שאת בתוך באלגן רגשי- זה לא זמן טוב לקבל החלטות הרות גורל. ולהחליט על ההריון הזה- זו החלטה כבדת משקל, לא משנה מה תחליטי.

שלחתי לך מספר טלפון שלי, אם תרצי כתובת לדבר עם מישהי.

מבטיחה להקשיב בלי לשפוט. אשתדל לעזור לך לעשות לעצמך סדר בראש.

לק"י

מחילה מהפותחת, אבל להזהר תמיד צריך.

זה כמובן אם תחליטי להפיל.

לא לבד בבית. מסוכן

אני בהלם בכלל שקלט הירון בתקופה כלכךבעייתי אמא שלו יודעת אמרתי לה שהיא לא כלכך מאושרת בידיעה הזו היא רק אומרת לי ורומזת במילים אחרות להפיל הולכת לטובת הבן שלה אני והיא לא מסתדרת שפעם היינו "חברות "

כל עוד אין כלום עם הבן שלה אהבה אותי

היום הכל השתנה

למה הם קשורים במחילה

יש לפה 2 עניינים נפרדים,או 3 לדעתי

1. הבן זוג/ המשפחה/ שלו שלך וואטאבר - הם לא קשורים

   זה החלטה שלך. רק שלך. הוא יכול להגיד עד מחר. את שלמה עם לא להשאיר את ההריון?

2. את כבר בת 40. מתי את כן חושבת שיהיה זמן לילדים? השעון הביולוגי הוא גם אישיו פה בעיניי אם אין לך ילדים בכלל

3. כלכלית וכו - יש מענה לזה

   את צריכה להחליט, ורצוי בליווי מקצועי שרואה את טובתך ולא כדי לרצות את אמא שלך או שלו, או אותו. רק מה שלך יהיה טוב. ממליצה כנל על שיחה עם גורם סיוע מקצועי

לק"י

גם הפותחת- יכולים לפנות אלייך כל מיני אנשים בפרטי בעקבות הנושא. ולא כולם תמימים.

לפעמים זה עדין ולא בולט

אבל מגרד עד שהוא נרגע מתחדש עובר..

אז לא חושבת שיכול להיות שנשרפתי

מצלצל לי משהו שיכול להיות קשור לתפקודי כבד.. כדאי להתייעץ עם אחות.

(ויכול להיות גם לא כמובן..(

עם מניעה ובדיוק קיבלתי מחזור...

או סכין לא על עור רטוב?

לפעמים הגירוד נגרם מיובש.

בידיים ובהמשך גם ברגליים אחרי שהות בחום השמש גם אם לא ישירה.

הייתי אצל רופאי עור ומה לא.

בסוף גיליתי שספריי הגנה (השקוף של סקין גארד) פשוט מרגיע לי את הגרד לגמרי. התחלתי לרסס כל פעם שגירד לי וכמובן לפני יציאה. הקלה של החיים.