ביום ראשון הקרוב, כ"ח אב יש אזכרה 3 שנים לאח שלי.
כתבתי לו משהו לפני קצת פחות מחודש.
ורציתי לשתף.
יהודה,אני כבר כמה ימים מנסה לכתוב מש'ו ,אני לא יודעת מאיפה הדחף הזה, לכתוב..
לכתוב.. לכתוב..
ות'אמת שאני גם לא יודעת בדיוק מה לכתוב.
אבל הלב,הלב מרגיש כ"כ הרבה.
יהודה, 3 שנים שאתה כבר לא איתנו,
3 שנים שבהם עברתי כ"כ הרבה, כ"כ הרבה!!
אני לא יודעת אם זה בגלל הגיל או בגלל ההתמודדות,
אבל מה שבטוח ,אתה כל השנים האלה חיית בתוכי ,הרבה פעמים אתה היית זה שעודד אותי,
לחיות..להמשיך..לחייך..נו תפארת למה הפנים למטה?!
קדימה ,למעלה ,למעלה ,אל תתייאשי...
אני חושבת שבסכ"ה אני בסדר ,כי לכל אחד יש נפילות אבל משתדלת לקחת
את מה שהשארת לנו - החיוך וללכת איתו הלאה..
יהודה ,לפעמים אני מסתכלת בסרטים שלך ,בתמונות שלך,
מעלה חיוך ומוחה דמעה ,לפעמים מרגישה איזה פספוס ,איך לא שמתי לב אז לכל הדברים האלה,
איך לא הסכמתי לבחון אותך על משניות?!
איך לא שמתי לב למחברות שלך? לחיוך... כאילו שזה היה לי טבעי - שבנים הם צדיקים.
אז בהחלט בנים הם צדיקים - אבל בגילך זה מיוחד לסיים ש"ס משניות.
לחייך ולהבדיל בין עיקר לטפל.
הסבלנות ,הצניעות ,הענווה ,השמחה
ואיזו זכות - פשוט זכות גדולה שאני אחותך ,ולא סתם אחות
זכיתי 12 שנה לחגוג איתכם יום הולדת באותו יום.
הדמעות והזכרונות מציפים ועולים.
תודה רבה על הזכות
ובע"ה שנזכה לראות בבניין בית המקדש,תחיית המים ואותך! במהרה בימינו,אמן!
אני.
הכל נכתב בלי יותר מדי חשיבה פשוט פריקה על הדף.
וזהו. יום ראשון. שיהיה לזכרו.
ובע"ה,רק שמחות.
בהצלחה אחותי!
