בע"ה
ראשית, אציין שעברתי על הרבה שאלות רבנים (דרך חיפוש השו"ת המעולה של אתר "שורש"). אציין, שרוב הרבנים אמרו שאין איסור הלכתי, אולם לא מצאתי רב שימליץ על זה.
כמו כן, עברתי גם באתרים רפואיים וכן של חילונים בעניין.
שנית, אציין שלא ראיתי את זה מקובל בקרב בנות דתיות, בטח לא במוסדות החינוך. יותר מכך: מצאתי מס' מוסדות חינוך חילונים שבתקנון שלהם נאסר נזם. אם כן, אתעסק מכאן ואילך בצד הרפואי ולא הרוחני שבעניין. (אם כי, בהמשך ההודעה הוספתי ציטוטים + קישורים לשו"תים)
סיפרו קטן: קרוב משפחתי הנ"ל, רופא אף אוזן גרון, ככה שהוא מדבר ישירות על עגילים ופריסנג בפה ובאף, וסיפור כזה הוא מספר: כל מי שמגיעה אליו למרפאה עם פריסינג, למעט עגילים, הוא אומר לה- תורידי את הפריסנג (בטבור, בעין, באף וכו') - ותחזרי לכאן. אם לא, לכי לחפש רופא אחר.
הסיפור הוא מבן דודו של אבי, רופא אף-אוזן גרון חילוני. אאל"ט, הוא נולד למשפחה דתית (והתפקר- במידה מסויימת - בדור שזה היה מקובל, ולא נדון אותו כאן) למעט העניין הזה הוא ואשתו מוחזקים אצלנו לאנשים ישרים, והלוואי עלינו לגמול חסד כמוהם - שניהם רופאים והועילו רבות-רבות לעמ"י בתפקידם). יש לו הבנה במכלול תחומי הרופאה, ואשתו רופאת משפחה. בטבור, ב"ה, קצת פחות רלוונטי לבנות דתיות. גם בגבה- ב"ה זה לא מקובל, והי"ת יעזרנו שלא יקרה כן.
חיפשתי בפורמים של הורים למתבגרים ושל מתבגרים חילונים אודות הנזם. היה מגעיל, אבל שווה (ותודות לרימון שסינן מה שצריך ולא מה שלא צריך.צל"ש!)
מי שכבר כן עושה, מספר הוראות:
א. לעשות בדיקת אלרגיות, בעיקר למתכות אבל לא רק. ישנם היום חומרים נוספים.
ב. תמצאו מקום שבו אתן לא מסייעות לדבר עברה.למרות שעבר בכנסת חוק בעניין "למי מותר לעשות פריסניג?" בתשס"ה , עדיין יש חאפרים בתחום. מלבד זאת, המקומות אוחדו יחד עם המקומות שעושים קעקועים, ועל בטוח שאף אחד מהאבות של הבנות פה לא יכול להכנס לשם - ואם כן הוא יחטוף זעזוע. לפרנס אותם, זה סיוע לדבר עברה באופן ישיר. כמעט כמו לעשות שם קעקוע.
ג. כן, לעשות בתיאום עם ההורים ורופא המשפחה, יש בקופות החולים חומר בעניין שמסביר הרבה. כמו כן, בלי רשות ההורים זה אסור כי זה לא כיבוד הורים (אאל"ט נכתב ככה באחת השאלות. אם לא, מן הראוי שיכתב. זה מאוד-מאוד מפריע לחלק ניכר מההורים).
ד. ישנן הרבה מאוד מתכות בעייתות שעושות אלרגיה לרוב האנשים. בינהן זהב, ניקל וכו', בהתאם למקום בגוף. כאמור- אפשר לפתור את חלקן בבדיקת אלרגיות פשוטה. כנראה, שכדאי לעשות אחת כזו גם לפני עגילים.
ה. זה משאיר צלקות אם הטיפול לא הצליח, וגם אם היה נזם מס' חודשים והוא הורד לאחר מכן. חלק מהבנות שיש להן צלקת עושות קעקועים על זה (לדברי אחד הרופאים) - מה שלא רלוונט אצלכן כלל.
חזרה לחלק הרעיוני - מקבץ שו"ת:
(ציטטתי מה שנראה לי לצטט. תקראו בפנים ותראו אם אכן ציטטתי את רוח השאלות)
|| הרבנים לא הובאו לפי סדר חשיבותם, ח"ו. אין לנו דתומטר ||
תושבה יפה מחברים מקשיבים על נזם - למה זה לא צנוע היום?
הרב יובל שרלו "הפירסינג אינו קישוט סתם אלא בעל מסר תרבותי מובהק. בשל כך נראה לי שהדבר אסור לבנים ולבנות"
| הרחבת תשובתו של הרב שרלו + קישורים נוספים. | עוד מהרב שרלו
| הרחבת תשובתו של הרב שרלו + קישורים נוספים. | עוד מהרב שרלו
הרב יניב חניא: "מבחינה הדרכתית, אני חושב שזה לא נכון."
הרב דוד לאו, רב העיר מודיעין: "איסור, אין אם כך נהגו ישראל מקדמת דנא, זו שאלה אחרת. "
תשובות של הרב זלמן מלמד, המרא-דאתרא כאן:
תשובה לאשה נשואה:
http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=18245
תשובה שלו לרווקה:
תשובה לאשה נשואה:
http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=18245
תשובה שלו לרווקה:
עגילים לבנים - האם זה יוצא מאוזן, מהאף, או שמא ממקומות אחרים??
עוד שאלות יש בחיפוש השו"ת של שורש, ממש בתחילת ההודעה הזו. רוב הרופאים שרואיינו באתרים חילונים, מתירים לעשות פריסנג, במגבלות מאוד חמורות (שחלק מהן פרטתי למעלה. חלק לא זכרתי..).
הנזם מושך מזיקים גשמיים, והרבה! בעולם שלנו יש המון-המון חיידקים ורעלים כאלה תוצרת האדם, וגם בלעדיו לא חסר. זה מפתח זיהום, ובמיוחד באף מכניס אותו פנימה לתוך הגוף. לא סתם בן דוד של אבא שלי לא מכניס למרפאה שלו (א)נשים עם נזמים ופריסינג.
תשקלו היטב לפני שאתן עושות.
מספר ציטוטים:
כלום האשה מתקשטת, אלא לבעלה". (מדרש שיר השירים)
"לא נתנו תכשיטים לאשה אלא שתהא מתקשטת בהם לתוך ביתה". (תנחומא וישלח פ"ה)
כתב החכם (ספר חכמה ומוסר): "אשה צנועה אינה מתקשטת כי אם דוקא בביתה לפני בעלה, אבל כשיוצאת לרשות הרבים פושטת התכשיטים מעליה ויוצאת… ואל זה כיון דוד המלך באומרו "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה", אבל בצאתה לרשות הרבים לא תלבש 'משבצות זהב'. ולא נתנו תכשיטים לאשה אלא שתהא מתקשטת בתוך ביתה בפני בעלה, כדי שתמצא חן בעיניו ולא תתגנה עליו. אבל הנשים הפרוצות כל בתר איפכא אזלי, כשיוצאות לרשות הרבים או ללכת ממקום למקום אצל חברותיהן לובשות בגדי חמודות וכל מיני תכשיטים שלהם, וכשבאים לעת ערב לביתם פושטות התכשיטים שלהם ולובשות שחורים ומתעטפות שחורים בפני בעליהן"
"לא נתנו תכשיטים לאשה אלא שתהא מתקשטת בהם לתוך ביתה". (תנחומא וישלח פ"ה)
כתב החכם (ספר חכמה ומוסר): "אשה צנועה אינה מתקשטת כי אם דוקא בביתה לפני בעלה, אבל כשיוצאת לרשות הרבים פושטת התכשיטים מעליה ויוצאת… ואל זה כיון דוד המלך באומרו "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה", אבל בצאתה לרשות הרבים לא תלבש 'משבצות זהב'. ולא נתנו תכשיטים לאשה אלא שתהא מתקשטת בתוך ביתה בפני בעלה, כדי שתמצא חן בעיניו ולא תתגנה עליו. אבל הנשים הפרוצות כל בתר איפכא אזלי, כשיוצאות לרשות הרבים או ללכת ממקום למקום אצל חברותיהן לובשות בגדי חמודות וכל מיני תכשיטים שלהם, וכשבאים לעת ערב לביתם פושטות התכשיטים שלהם ולובשות שחורים ומתעטפות שחורים בפני בעליהן"
אמר ר' יוחנן (סוטה מז,א): 'חן אשה על בעלה'. והובא במדרש: 'חן' זה הוא מתנת חנם מאת הבורא, מתנת חסד כדי שתמצא חן בעיניו (ראה מהרש"א), ואם הקב"ה לא יחפוץ לתת לה מתנה זו, לא יועילו לה רוב יופיה וקישוטיה. ומעתה נבואה חשבון: אם האשה מקיימת רצון ה' ומתקשטת רק בביתה, בודאי יחון אותה בוראה במתנת חנם זו. אולם אם היא מתקשטת לעיני זרים ומכשילתם ומרבה טומאה בעולם, בודאי ימדדו לה מידה כנגד מידה להפר את שלום ביתה שלה ולהפוך את חייה מסם החיים לסם המוות , ובכל חייה תסבול מרירות כעס וצער. ועל כן ברור שהצנועה בלבושה ובמעשיה, שרבות זכויותיה — ירבה חינה בעיני בעלה עשרות מונים מהראות יופיה בחוצות, ובכל ימיה תרווח שמחה אושר ושלוה. (מדברי חכמים).
