לפני שבועיים ישבתי וחשבתי: מה זה אומר בכלל, "חברות"? כולנו מתנהגים במערכות היחסים הבין אישיים שלנו עפ"י כללים מוסכמים שהחברה הכתיבה. הנה תמליל מצוי של פגישה אקראית:
"אהלן!" "היי" "מה הולך" "אחלה, מה אתך?" "ברוך ה'" "יופי" "כן" "סבבה" "ביי" "נראה אותך" "כן, נדבר"
א נ ש י ם !!! חברות היא המונח הצבוע ביותר שיצרה האנושות. אין לה תקדים בטבע, מהסיבה הפשוטה: היא נבנית על מערכת אינטרסים ואקסיומות שרק האדם יכול ליצור.
כמה חברים יש לכם, אה? רשמו את המספר על דף. יופי. עכשיו תגידו לי: כלפי כמה מהם הייתם מרגישים בנוח להתקשר באמצע הלילה ולבקש עזרה עם פנצ'ר או בעייה אקראית אחרת???
עכשיו תחשבו שוב: כמה חברים יש לכם??? לא יותר משניים-שלושה.
קשה לי למצוא משמעות אמיתית בכל המתרחש סביבי. מה רוצים מאיתנו? מה הטעם בכל העמדת הפנים המגוחכת הזו?
