ב"ה בגלל שככה חינכו כבר היה לי את הבסיס ועכשיו זה כי אני מאמינה בזה.

אבל בחודשים האחרונים הרגשתי שהבית לא מספיק וזה צריך לבוא ממני.....(לא מפרטת יותר מדי..)

ופשוט ניסיתי להבין קצת שאלתי חקרתי בדקתי קראתי....וב"ה היום אני מאמינה מעצמי...

הבית מביא בסיס אבל הרוב צריך לבוא ממך...

 

אפעם ההורים לא אמרו לי על זה כלום..

השם עזר לי למצוא אותו ולאמין בו :]

אז לא הייתי דתי... אולי היתי חוזר בתשובה...

קודם כל, למי שאין כח לקרוא, אז התשובה שלי לשאלה היא שאני מאמין באמת.

רוב בני גילך (ולא רק) שתשאל אותם את השאלה הזאת, אם הם יהיו אמיתיים איתך הם יגידו שזה כי ככה חינכו, ואין להם באמת מה להכחיש, כי זה נכון, וכשתלמד קצת מחשבת ישראל אתה תלמד שהצורה האמיתית ביותר לאמונה היא פשוט להתבסס על זה וזהו. הבעיה היא שבדורנו זה לא מספיק. אנשים כבר לא מאמינים רק מעצם זה שככה חינכו אותם, הם מחפשים יותר, הם מחפשים הגיון, הם מחפשים שכל, הם מחפשים אולי רגש. אז אין זה המקום להרחיב בהוכחות שכליות, אבל מה שחשוב לי לומר כאן זה שאם מישהו מרגיש שהדתיוּת שלו היא מכח חינוך ולא מכח אמונה אמיתית, אז הוא צריך לדעת שזה לא דבר לא נורמלי. ככה זה כולם, ורק צריך ללמוד. איך אפשר ללמוד? הולכים לרב, או כל אדם אחר שאפשר לשאול אותו על זה ושואלים. לא צריך להתבייש, כי מי שמתבייש, אחר כך ימצא את עצמו במקומות פחות רצויים...

דרך אגב, העברתי לשבט שלי פעם פעולה בנושא, בהתבסס על שיעורים של הרב שלי, אם יהיה ביקוש אני אעלה אותה לכאן. זה באמת חשוב.

 

כי נולדתי (ברוך השם!) דתי למשפחה דתיה..

(קשה לאו דווקא פיזית)

היחידה שזה היה לה מכפייה ונהפך לרצון..סתם באמת בזמן האחרון אני עוברת שינוי כל שהוא-לא בא לי לפרט..אבל זה מתקשר מאוד לקטע הזה,ובאמת אני עכשיו דתייה מרצון!

אתם לא נורמאלים!!

ופירוט מאוחר יותר..

גרר... 

אתם מתפללות?? בשביל מה אתם מקימות מצוות??

 

בס"ד

ואני לא יודעת...כאילו...די חשבתי על זה...אם לא הייתי גדלה בבית דתי, אני לא יודעת אם הייתי מגיעה לזה כל כך מהר...אז פשוט...לא יודעת...ניראה לי כי אני באמת מאמינה...

עד לפני שנתיים כי ככה חינכו אותי,

ואז עשיתי בירור עמוק אם עצמי..

והיום אני מאמינה בלב שלם בדרך שלי ובקב"ה.

ונראה לי שבאמת הכי חשוב לעשות הכל מרצון ומאהבה ולא מכפייה.

ואולי בגלל זה יש גם בגיל הזה יש המון חיכוחים עם ההורים..[?!]

 

איך אפשר לדעת שאני מאמין באמת ושהאמונה שלי היא לא רק בגלל ככה חינכו אותי?

 

ואתה לבד, אף אחד לא רואה אותך.. רק אתה.. הייתה ממשיך לשמור על הדת?.

אם התשובה היא לא.. אז אתה דתי בגלל שחינכו אותך.

ואם התשובה היא כן, אז אתה דתי בגלל שאתה מאמין..

מובן?=]

אז זה בגלל שאני מאמינה..

זה גם בגלל שככה חינכו אותי/גם בגלל יראת העונש/גם בגלל שהיהדות מגינה מפני ניהליזם ואימת המוות/גם בגלל שאני לא רוצה להחליט החלטה משמעותית כ"כ בגיל צעיר מידי.

דבר ראשון מאמינים אמונה תמימה,פשוטה,ברור לנו שזה נכון.

דבר שני:כאשר גדלים אז יכולים לברר למה זה נכון,לשאול שאלות(זה ממש חשוב)למצוא תשובות,ולהבין.

גם השאלות הן שאלות שבאות מתוך בסיס של אמונה וענווה ולא של זלזול:ז"א אנחנו מאמינים אבל רוצים להאמין חזק יותר.

 

בכל אופן-בהצלחה!!

 

אבל ישמצב שאם לא הייתי גדלה ככה הייתי מגיעה לזה מתישהו..

שילוב של שניהם...

מתחילה לעבור מ"שככה חינכו אותכם" ל"כי אתם מאמינים בזה"

בזה.

אז הבסיס ממש זה בטוח כי ככה גדלתי אבל מרגע שהראש שלי התחיל לעבוד היה לי ברור שאני מאמינה בזה..

כבר כתבתי פעם שבגיל שנתיים בערך הסברתי לאמא שלי למה אני יודעת שה' קיים אפילו שאני לא רואה אותו..

 

אני מקווה שאני ישאר ככה תמיד עם האמונה הזאת...

אני דתיה קודם כל כי ככה חינכו אותו אבל גם כי אני מאמינה בזה!

 ברור שאם אני אהיה באי בודד אני עדיין יקיים מצוות.

כי אני לא מקיים מצוות רק בגלל ההורים שלי אלא בגלל שלזה חונכתי.

עכשיו אני מקיימת מצוות בכל מצב, לא משנה מי רואה אותי.

אבל האם זה בכלל שווה  אם אני עושה את זה מתוך אמונה שנובעת מחינוך ולא מתוך ברור יסודי אישי שלי אלא מתוך קבלה וחקירה מינימלית בלבד.

חשוב חשוב חשוב לברר!!

תשאלו, תחקרו, תחיו על בסיס איתן,

זה עצום לחיות באמונה תמימה,

אבל עצום עוד יותר לחיות בידיעה ברורה שה' הוא הבורא.

תחשבו שיש לכם משבר באמונה, ריגשי. כשיש את הידיעה החזקה, השיכלית והמבוססת, אז אין לאן לברוח. גם במשבר - נישענים על אבא!!

 

 בעיקרון בגלל שאני מאמינה.

אבל לפי האי בודד - אני מאמינה שכן הייתי עושה עברות.

(לא קיבלתי חינוך כזה בבית) 

החינוך... וואלה היום-- מאמינה כי רוצה להאמין, כי מאמינה שזה מה שנכון להאמין בו, כי מאמינה באמת שכל השאר זה סתם בולשיט.

זה לא אומר שאני צדיקה,מתפללת כל בוקר וצהריים, הולכת סגור וארוך וכל זה. זה רק אומר שאני מאמינה באמונה שלמה בקב"ה, ושהכל לטובה, ושלפעמים יש דברים שאמורים לייאש אותנו, אבל אנחנו לא צריכים להתייאש אלא לקום.