הפחד הכי גדול שלנו הוא מהפחד עצמו.

[אל תפחד להיות מפוחד.]

זה מלחיץ. זה מבהיל, ואוו כמה שזה כואב, אבל תסתכל לכאב הזה בעיניים, אל תברח ממנו.

כשהאויב מוגדר קל יותר להתמודד מולו.

עם דבר מוחשי, קל יתרלהתמודד מאשר עם ידיעה בלבד, עם קבר, כמה שזה נורא, כמה שזה כואב ומכאיב ולא מפסיק...יותר קל לפרוק, יתר קל להסתכל ולהבין.

ואחרי ההנבה ולא רק הידיעה הכל קל יותר..

מה רע, להבנה לוקח זמן.

והמון...

צרות יש, כאב יש..זה עבר. חבל לנסות לחפור בהם.

ואם הם חוזרים, לנסות להרחיק. או להתמודד, להבין.

זה המפתח, לנסות כמה שאפשר- להבין.

למרות שקשה.

כל הברכות,

טוב ושמחה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....