בעז"ה נדאג שתלמד את זה......ולא אכפת לי להיות החברותא שלה....חחחח

ננסה למצוא אישה בייני"שית כמה שיותר......


לפעמים הקצר והקולע מוביל להרבה טעיות ואת זה אני רוצה לחסוך!

זתומרת שאתה גם הפוסק שלה!

תלמד אותה את זה בע"פ, אנחנו לא זקוקות לדף גמרא..

{אנחנו= הכוונה לנשים השפויות שיודעות את מקומן!}

ובעל הוא לא פוסק הלכות!!!

בנדא- מחילה- אבל זה ממש לא!!!!!!!!!!!!!!!!!! המקום שלך לעשות שיפוצים על אשתך- ללמד אותה, לחנך אותה, לתקן אותה...

תקבל אותה כמו שהיא ועם זה תהיה מאושר

ועם זה תלמדו ותעבדו ביחד על להתקדם בעבודת השם ולדייק יותר בפרטים

כל עוד יש לה יראת שמיים ולב טוב ורצון להתקדם-- אז יש לכם מה ללמוד הלכות ביחד

זה מה שמשנה על "עם איזה מטען היא באה" -לא משנה מה מבחינה כמותית היא יודעת או לא

שמעתי מכמה נשים גדולות ולמדניות- שלא תמיד טוב להיות חברותא עם הבעל ללימוד עמוק..

זה גורם שדיונים על הלימוד- הופכים לעלבון אישי בטעות...

אני מקווה שאתה רוצה אישה כמה שיותר נשית -ולא כמה שיותר בינישית למדנית-שנראית כמו הספר ממנו היא לומדת

המשפט "חתן זה לא חברותא" מקורו ברבנים שמלמדים במדרשה שבנות לומדות גם גמרא ברצינות...

ככה שתתאפסו לכם

וזה דווקא בא מכל מיני גברים, ובינהם כמה יקירי הפורום,  

שחושבים שהתורניות של האישה נמדד בכמה דפי שס/ גמרא/תנך/ זוהר וכו' שהיא יודעת.

משפט שרבני המדרשה אמרו לבנות-

חתן זה לא חברותא!!

אבל נכון שלא מודדים איש או אישה לפי הכמותיות של מס' הדפי משו\\\ שהם למדו

בעז"ה מי שתגיע לי מהשמים אני לא אדחה אותה רק בגלל שהיא לא בייני"שית.....כל עוד היא בחורה צנועה בעלת מידות טובות עם הרבה יראת שמים אין עם זה שום בעיה!

לא אמרתי שרבש"ע לא נותן וזן את העולם בטובו בחן בחסד וברחמים

- אבל לא בזכות!

כי צריך לזכור מי בעל הבית

ומה בדיוק המשמעות של:

"הריני משליכה עליך אבי מלכי ואלוקיי

אבל מה עם האימרות של "חייב אדם לומר בכול יום, בשבילי נברא העולם"?

וגם: "אדם עתיד לתת את הדין על כל דבר טוב שראו עיניו ולא נהנה ממנו"?

יש גם עניין של, כן כן. תאמין או לא, להנות בעולם.

רצון ה' - הוא שנתענג עליו בעולם הזה!

דרך מצוות- שזו זכות גדולה לעשות אותן! וחבל לציין את זה כחובה!

וגם דרך הנאות גשמיות!

בכל אופן, מ.שלום- הסכמתי איתך שאין על מה לדון בפמיניזם-שוביניזם!

אין ספק שזו זכות גדולה ואפילו ענקית לעשות מצוות

אבל כאשר בעולם המערבי מדברים על זכויות אדם - זה ממש, אבל ממש לא אותו דבר

מה שצריך להבין זה שה' לא חייב לנו כלום - גם אם רצונו שנתענג עליו

ואני מצטט מספר אורות, אורות ישראל ה, טו:

עד תור הגאולה העתידה השפענו על העולם רק לימודי חובות, מוסר וצדק היוצא מדעת אלהים אמת. וחובות אין העולם חפץ לקבל, ואם הוא מקבל נשאר בלב טינא על המעורר הראשי לידיעת החובה, שאינה נותנת להנפש הברברית להתפשט בכל מאוייה. אבל בבא התור של אור העולם להגלות, יודע לעולם, שדרכי החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם, את אושר החיים הנותן לו את ערכו, אשר מבלעדו הוא שלול כל ערך. ועונג ואושר זהו דבר השוה לכל, עכ"פ לחשוק בו, ואת המקור המשפיע אושר ועונג מכבדים ומחבבים, וע"כ "יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים בכנף איש יהודי".

אז מה זה אומר? שהיהדות היא חובה או עונג?

התשובה פשוטה: גם וגם

אבל מרוב שאנחנו שקועים בתרבות המערבית שמחפשת רק את העונג והכיף

שכחנו את החובה

ולצדיק נסתר - אתה רק מחזק את דברי

שמת לב מה המילה הראשונה בציטוט שהבאת?

נכון, "חייב".

כלומר - לא נכון להגיד "זכותי ליהנות מהעולם"

אלא אמור "חובתי ליהנות מהעולם"

ואידך זיל גמור

איך יש לך כח להתפלספויות ההזויות האלה בימים לוהטים ובוערים שכאלה??

אני אישית לומדת גמרא ובאמת שזה מקדם אותי וחשוב לי..

וכן לפני שהתחלתי ללמוד גמרא סיימתי ללמוד את השולחן ערוך..

כי זה באמת תורם..

וגם למדתי את פניני הלכה של הרב מלמד..

רק שתדעי שהוא ממש לא היחיד שפוסק הלכות..

ושאת לומדת משורש העניין הרבה יותר קל לך ללמוד ולקבל את הלכות.. וגם אם לא לפחות את יודעת מאיפה נובע כל הלכה והלכה..

אני לא מצליחה להבין איך את יכולה להשפיל את עצמך ולהגיד שאין לך מספיק שכל..

למה ללמוד פיזיקה במכון טל את יכולה וללמוד גמרא לא??

ולגבי בנדא מצוי..

אני דווקא ממש מבינה אותך לגבי אישה ביינישית.

אני יכולה להגיד לך שחברות שלי  נשואות (ממגדל עז) ממש נהנות ללמוד עם הבעל שלהם גמרא..

זה ממש החיבור שלהם איתו וגם שלו איתם...

כך הם מרגישים שהם מדברים באותו מישור..

וזה ממש לא פוגע להם בדברים אחרים..

אני יכולה להגיד שלי נגיד ממש יהיה חשוב שהבעל שלי יקבל את הרצון שלי ללמוד ולא ידחה אותו.

כמובן שאני מבינה שיש לי בית לנהל..

ואני יעשה את הכל ..

אבל אני ממש לא רואה לזה סתירה..

נכון מבחינת זמן זה יכול להיות בעייתי..

אבל אין דבר העומד בפני הרצון..

וכמו שיש אישה שהולכת להסתפר/פדיקור מניקור וכיוצא בזה על חשבון הזמן של הילדים שלה כך אני ימצא את הזמן ללמוד..מה גם שאני לא חושבת שזה יהיה על חשבון הילדים.. תמיד יש את השעה 5 בבוקר בשביל זה..

רוני דווקא בעד שנשים ילמדו גמרא..

אני מתנגדת לרוב.. 

(ולא בגלל שהשכל שלנו לא מפותח, ממש לא!! לא דיברתי בכיוון הזה אפילו...

 ההיפך אני חושבת שנשים הם כ"כ הרבה יותר טובות מגברים בכל תחום אז כדאי שישאירו קצת מקום לגברים בעולם

<האמירה הזו היא בין צחוק לרצינות..>)

אם למדת שו"ע ופניני הלכה ואת מקיימת (קלה כבחמורה), כבר אמרתי למעלה שאין שום פסול לדעתי אם זה מה שעושה לך טוב ומקדם אותך בעבודת ה'!

בהצלחה ולימוד פורה!

אל תדאגי תמיד ישאר להם מקום..

אז לא הבנתי למה את מתנגדת?

וכן אני ממש מנסה לקיים את הכל..קלה כבחמורה..

אני מרגישה שתכלס מה שמעניין אותי זה ההלכות.. בקיומה של התורה הקדושה.

תמיד חשבתי שזה מעניין את כולם אבל השנה במדרשה נוכחתי לדעת שכנראה שבאמת אני "יחידת סגולה"

ושאת רוב הבנות מענינים דברים אחרים בכלל.

אבל תכלס אני לא מצליחה להבין איך זה יכול להיות..

מה לא מעניין אותך למה לא לחתוך נייר בשבת?

או עוד מליון הלכות שיש..

שבטח את אפילו לא יודעת אותם כי את לא לומדת..

סליחה??? על מה את מדברת??

ההלכה מעניינת כמעט את כל הבנות!! היא דרך החיים שלנו! זה שאני מחליטה לא ללמוד גמרא זה לא אומר שאני לא לומדת את ההלכות עצמן, ומקיימת אותן כמו שצריך בלי להתפלפל בכל הסוגייה ההלכתית.

לפחות בנק' הזו- המדרשה הטעתה אותך!

כי רוב הבנות עושות מה שאומרים להם..

כתוב שאסור לבת לשיר אז פה זה נגמר מבחינת רוב הבנות..

אני לא יכולה לתת לזה לעבור לידי..

אני יהייה חיייבת לברר למה..

מאיפה זה בא..

לפתוח בסוגיה להתבחבש בה..

זה מעולה! תתבחבשי בסוגיה תהפכי בה ותעמיקי. תהני!!

אבל גם מחוץ לסוגריים כתבת בזלזול כזה "שבטח את אפילו לא יודעת אותם כי את לא לומדת.." ולדעתי זו התייחסות לא נכונה, כי התורה לא מצפה ממני ללמוד גמרא ואת דרך פסיקת ההלכה(בניגוד להלכות שאותן אני חייבת לדעת, כדי לקיים) ולכן אם מישהי בוחרת להרחיב אופקים בנושאים אחרים שמעניינים אותה, אין כאן שום בעיה.

ויש..

אז אני פונה לבירור העניין..בד"כ בירור עם אבא, עם רב או מספר שמסביר את עומק העניין! אין לי בעיה גם עם מקור מהגמרא...

אבל אני לא יושבת מלכתחילה עם תלמוד בבלי/ירושלמי, ולומדת גמרא כמו ביניש!

אני רואה בזה בלבול היוצרות..

ואין לי כוח לחפור כאן את דעתי בנושא "מה נשים צכות לעסוק בו ומה לא"..

כי יש לי יותר מדי מה להגיד עליו.. [כמו כל דבר ביקום..]

נ.ב.

[נשים היום לוקחות את המקום של הגברים, ואח"כ מתפלאות שהם מרגישים כלומניקים ושיש אלימות במשפחה...ואל תסבני שתמיד יישאר להם מקום..כי בטח שיישאר! מקום מאוד מזערי וטיפשי..]

בכל אופן..

הנה תרגום:

אני אמרתי בהתחלה שכדאי שנשים ישאירו קצת מקום לגברים בעולם..

ואת כתבת לי לא לדאוג לגברים כי יישאר להם מקום,

אז הסברתי בדיוק איזה מקום יישאר לגברים בקצב שבו נשים חושבות היום שהם "מסוגלות לכל", ומשאירות את הגברים חסרי חשיבות,אפילו לא כדי לעזור להם ללדת, רק לתרום לבנק הזרע...

והן פשוט נשים מנוולות!

אני רוצה שהגבר שלי ירגיש בעל עוצמה וחשיבות עבורי ועבור העולם! ויהיה כזה!

שלא ירגיש סתם איזה קישוט שאני צריכה ממנו יחס לפעמים ומסתדרת בלעדיו מצויין!

לכן יש תחומים שאני לא פולשת אליהם, מעבר לזה שהם לא תפקידיי וייעודי בעולם!

ממש תסלחי לי על הבוטות.. הנושא הזה קשה לי ברמות מטורפות!!

אולי אני באמת צריכה להפסיק להגיב כשאני מתרתחת ככה...

דמייני לך שהגבר שלך בבית יתחיל לעשות את כל הדברים שהנשים בד"כ עושות בבית, כולל שיחות נפש עם הילדים, ולך ישאר רק ללדת ילדים וללכת לעבודה במקרה הטוב.

בנוסף לכך שבעלך יותש די מהר ולא ירגיש שהוא באמת עושה את המותר עליו, את גם תרגישי קצת לא שייכת לבית, כי את לא עושה בו כמעט כלום.

נשים היום מנסות משום מה להוכיח שהן מסוגלות לעשות דברים שגברים אמורים לעשות, שזאת טעות רצינית מאוד. לכל מין יש את תפקידו בבריאה ובבנית הבית, ולא כדאי שאחד יכנס לדבריו של השני.(כמובן שיש גם דברים חופפים).

בגלל הדבר הזה חלק מהבנות לפעמים מרגישות מדוכאות, כי הן לא עושות את מה שטוב להן, ומנסות להיות גברים.

אם הוא רוצה לשטוף כלים, לבשל, להדיח.. בכיף..

למה לא??

היום העולם שלנו השתנה...

מה לעשות אישה לא נמצאת בבית..

ונשים הם לא בורות..

למה שאני לא ילך להיות רמית במדרשה..

לקבל כסף להרוייח אם זה מה שטוב לי..

למה ללמוד פיזיקה אפשר כיום וגמרא לא?

אבל בעקרון, המקום של האשה זה הרגש והמקום של האיש זה השכל.

זה לא אומר שנשים הן טיפשות וגברים הם מנובלים חסרי כל הבנה בין אישית.

אבל זה אומר שכן, יש דברים שצריך להשאיר לגבר בבית ויש דברים שצריך להשאיר לאשה בבית.

אין לי כח לתת פירוטים, כי זה ממש ממש ארוך ומורכב. אז אני סומך על ההבנה הבריאה של האנשים שיבינו.

אני יכולה להביא לך את עצמי בתור דוגמא שמה לעשות השכל הוא הצד החזק שלי..

ואני מכירה כמה בנים שהרגש הוא הצד היותר חזק..

אז נכון אולי לא באופן גורף..

אבל בעיקר היום עם כל השינויים שאי אפשר להתחמק מהם..

ויודעים מה זה אפילו לא קשור לשינוים של היום..

יש מצב שזה הפוך..

אז מה אני אסבול כל החיים שלי כי ב"ה ה' ברא אותי עם שכל..

והבן הזה שאני מכירה יסבול כי ה' נתן לו רגש..

זה קצת מוקצן.. ואי אפשר באמת לעשות את ההשואה כך.. כי ב"ה לשנינו יש גם שכל וגם רגש..

אבל בכל אופן זה מאוד בולט מה החזק..

אלירז- אני ממש לא חושבת שהבעל יהיה סמרטוט מבחינתי..

ההפך הוא הנכון..

אני יעריך אותו..

וילמד איתו..

וכן אפילו יכין לו אוכל כדי שהוא יוכל ללמוד..

אבל אני לא חושבת שזה סותר..

שהוא גם יוכל להכין אוכל מדי פעם..

יש דבר כזה שנקרא הדדיות ואיתו הכל אפשרי..

הבנתי אותך, למרות שאני לא מסכים עם זה. אבל שיהיה לך בהצלחה. בכל הכנות.

ברור שיכול להיות שאצלך השכל(לא חכמה, שכל) יותר חזק מבנות אחרות, ושיש בנים עם הרבה רגש.

אבל בסופו של דבר אני בטוח שאצל רובן המכריע של הבנות בעולם, הרגש יותר חזק מהרגש של רוב הבנים בעולם. וכנ"ל מצב השכל לעומת הבנות. ושוב אני מדגיש, אני לא מדבר על חכמה, אלא על איך אתה מתיחס לעולם.

רות, לא אמרנו שאסור לך ללמוד דברים ועלייך להישאר חשוכה שאינה יודעת קרוא וכתוב..

וכל היום יושבת במטבח ומנקה פלפלים לדגים (שאגב זו גם אומנות!)

פשוט חשוב להבין שלכל אחד מאיתנו יש ייעוד ותפקיד אחרים, לכן גם לגברים ולנשים יש תכונות שונות,

ומכאן נובעת ההכללה בעניין הרגש והשכל:

האישה נבראה עם תכונות מסויימות על מנת למלא את ייעודה-

האימהות, גידול הילדים, התמיכה בבעל, מה שנקרא לו "שרת הפנים של הבית" וזה דורש בד"כ רגישות, אינטואיציה, חשיבה על הפרטים, יכולת הכלה גדולה וכו'... תכונות יותר הומניות..

הגבר לרוב נברא עם תכונות כמו אסרטיביות, יכולת ניהול, חיספוס רגשי מסויים, ריאליזציה-

 ע"מ שיוכל למלא את ייעודו- שר החוץ בבית!

תמיד יש יוצאים מן הכלל ויהיו בנות שיהיו יותר אסרטיביות / גברים שיהיו יותר רגישים!

אפשר לעזור אחד לשני במילוי התפקידים, גם רצוי.

אבל כולם כולם צריכים לזכור ולדעת מה תפקידם המקורי!

היום נשים, מאולצות, (בגלל רמת החיים הגבוהה וכל מיני כאלה) לצאת ולפרנס בנוסף לבעל.. [והאמת שאם רוצים,אפשר להסתדר טוב גם בלעדיה..]

ויש מי שלא מאולצת, אך מרגישה צורך לצאת החוצה-(איך זה נקרא היום? בטיפשות, אם יותר לי לציין.. "לממש את עצמה")

אז אין שום בעיה שאישה פונה ללימודי פיזיקה, גמרא או כל דבר אחר,

אם התנאים הבאים עומדים בעינם:

1. היא לא עושה זאת כדי להוכיח למישהו שהיא טובה בדיוק כמו גבר, אלא עושה את זה כי היא מרגישה שזה מקדם אותה!

2. היא עושה זאת לשם שמיים! ומתוך יראת שמיים!

3. היא לא שוכחת מה הייעוד המקורי שלה! והלימוד / הקריירה לא פוגעים בייעוד הזה!

ותמיד תמיד, לתת תחושה לגבר שלך, שהוא הכי מושלם שיש!!

כן. אישה צריכה לממש את עצמה.

אני לא מאמינה שהקב"ה הביא אותי לעולם הזה רק כדי שאני אתחתן ואביא ילדים.

יש לי עוד מטרות אחרות בעולמנו הקט.

אז נכון לגמרי שזו מטרה חשובה וראויה וצריך להשקיע בה המון ולשים אותה גובהה בסדר העדיפויותף אבל יש עוד מטרות, וגם אותן צריך להכניס לחיים.

וזה לא קשור לאם אני יותר\פחות מגבר (אני לא חושבת שיש מקום להשוואה, זה כמו שתגידי מה יותר, ירוק או ארוך?)

ובכללי- לתת תחושה לאנשים שסביבך שאת מקבלת אותם כמו שהם. (גם לילדים וגם להורים וגם לחברות וגם לאנשים שאת עובדת איתם והכי הכי חשוב- לעצמך)

כי זה טיפשי לקרוא לזה מימוש עצמי!

כשמימוש הייעוד הנשי הוא לא קריירה, אפשר להגיד שזה מקום נוסף להוציא בו כוחות, אבל המימוש העצמי נמצא בבית!

למצוא מה ה' רוצה ממך, למה הוא ברא אותך, ולעשות את זה.

זה משהו שאת עושה כל החיים. כל הזמן. והוא דינאמי, כל תקופה יש לך דברים אחרים שה' רוצה שתעשי.

שנזכה באמת לחפש ולמצוא את התפקיד שלנו! ולעשות אותו..

 ואת צודקת שמימוש עצמי הוא גם מימוש הכוחות שה' נתן לנו לאו דווקא בצורה של עקרת בית..

אז טעות שלי במינוח....

מסכימה עם כל מילה שלך..

[לגבי הנושא הזה, כן?. שלא יעלה לך לראש..]

נשמתי, חמדתי, עיניים שלי, מתי כבר תביני,

אני תמיד צודקת.

(אז תפסיקי להתווכח איתי) 

זה היה שם כל הזמן

(אין, ענוה זה אחת המידות שאני חזקה בהן )

בתור אחת שהיא גם שיכלית מאד אני יכולה ממש להבין אותך.

א-ב-ל אני ממש לא מסכימה.

גם אני פעם הייתי כזאת- מה הבעיה שהגברים יעזרו יותר בבית והנשים יהיו יותר גבריות? למה לא? הדדיות!

עד שלמדתי והבנתי שזה לא עובד ככה. אם אני רוצה זוגיות בריאה- אני חייבת חלוקת תפקידים כמו שריבש"ע ברא! ולקח לי המון זמן להפנים את זה ולהשתנות. 

העולם שלנו כולו מחולק לזכר ונקבה. ואם יש בילבול- אז הכל מתבלבל. תלמדי קצת פסיכולוגיה- אחת הבעיות היותר גדולות של ימינו זה הבלבול בין ההורים, משפחות חד הוריות וכו' ביטחון עצמי, דיכאונות, נטיות הפוכות, אלימות, חוסר יציבות זוגית, ועוד יכולים לנבוע מילד שגדל במשפחה לא בריאה.

(יכולים- כי הם יכולים לנבוע גם מדברים אחרים)

אז אני נגד מה שהיה פעם- מה שנקרא "שוביניזם" אבל אני בעד חלוקת תפקידים נכונה שבה האמא היא אמא והאבא הוא אבא. (אני מכירה זוג שהאמא לומדת תורה והאבא נשאר לשמור על הילדים)

אבל אם עכשיו אני יכולה ללמוד אז למה לא?

זה נראה לי כל כך בורות לא ללמוד..

ולא לדעת לפתוח דף גמרא..

זה נראה לי כאילו לפספס משהו מהתווך שאישה צריכה לבנות לעצמה..

אם הבן שלי יצטרך יום אחד עזרה בשיעורי הבית שלו שאני יוכל לעזור לו..

ולא להגיד לו תחכה שאבא יבוא..

ואני ממש לא אמרתי שאני לא הולכת להיות בבית עם הילדים..

זה שאני יהיה מורה לגמרא (אני לא יהיה) באולפנה זה יפגע בילדים שלי?

זה שאני יהיה רמית במדרשה?

נראה לי יותר פוגע אמא רופאה..

אני טוענת שזה לא בסדר שנשים היום לומדות פיזיקה אטומית ונויורוביוכימיה מולקולרית ולא יודעות איך נראה דף גמרא.

זה טוב שאשה תלמד. זה הכי טוב שאשה לא תהיה רק תלויה בבעלה\אבא שלה כדי לדעת הלכות.

א-ב-ל צריך לזכור שצריך לשמור על הנשיות בתמונה. וצריך לשמור על איזון. ולשמור על חלוקת תפקידים ברורה בבית. כי הכי קל ליפול בקטעים האלו וליצור בית "שיוויוני" וזה כ"כ לא בריא..  

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.