זה היה הדבר הראשון שהוא עשה

אשריך! לקחת על עצמך דרך חיים שצורכת הרבה סבלנות והתמדה.. אל תוותרי! למרות שנראה קשה הלימוד של בעלך צריך רק לחזק אותך! נסי להתמקד בעיקר ולגבור על המכשולים הקטנים! ה' עימך!

ב"ה אני גם נשואה שנה וחצי ועם תינוק.כשקראתי את מה שכתבת ממש הזדהתי והתגובות עודדו אותי מאוד. מהזמן הזה בעלי יחזור מאוחר יותר, הוא חוזר לסדר ערב ותאמיני לי שקשה לי אבל ני מתגברת ומעודדת אותו ואומרת לו תודה שהוא לומד תורה. רציתי לשתף אותך בדבר קטן. בשבת הלכתי להתפלל בישיבה והרגשתי ממש את הקדושה וזה גרם ליכל כך לשמוח שבעלי לומד שם ולרגע רציתי שהוא ילמד שם הכי הרבה שאפשר. אני מרגישה שנקודות האור הגדולים האלה יכולים לתת לנו הרבה כוח. 

גם בעלי ב"ה מיושבי בית המדרשה.

נכון, זה לא פשוט לשלוח את הבעל עד שעות כ"כ מאוחרות אבל תחשבי איזו זכות זו שבעלך יושב ולומד... לא כולן זוכות לזה.

אשריך לגמרי!!!

כשמתחזקים בחשיבות של זה, לענ"ד זה ממש עוזר....

חוץ מזה כמו שהציעו לך פה... לנסות להעסיק את עצמך בדברים אחרים..

בהצלחה!!!

אני לא באה לזלזל אבל תגידי תודה שאת בכלל רואה אותו!

יכולה לדבר איתו!

יכולה להיות איתו!!

חבר שלי בצבא, בקרבי, בשטח ואני לא מדברת איתו שבוע,ש-ב-ו-ע

והוא לא איתי

אז בא נגיד תודה למה שכן יש

מה שנקרא

חצי הכוס המלאה(:

תודה!

מצטער על הבוטות, אבל לפני שאת מדברת עם אחרים על לראות את חצי הכוס המלאה, קודם תתחתני, חבר זה עדיין לא בעל.

מעבר לכך שלא רצוי להיות בקשר יותר מדי כל עוד אתם לא מתכוננים להתחתן בקרוב.

ועכשיו אני אהיה קצת יותר בוטה על מנת להכניס אותך קצת לפרופורציות. אני רואה את אשתי פעם בשבוע וגם אז היא לא עונה לי כשאני מדבר איתה. תודי לה' על חצי הכוס המלאה - את וחבר שלך חיים, בריאים, נושמים באופן עצמאי ואפילו יכולים לדבר אחד עם השני פעם בשבוע.

רק  רציתי להודות- שהארת את עיני

כמה ברוך השם יש לי כוס שלמה מלאה!!

==

ושלכל בנאדם יש את הקושי שלו וא"א להשוות בין קשיים.

שכל אחד פה עושה לשני להכנס לפרופורציות- יש בזה משו לא הכי... בעיני... (שוב- בעיני!)

יש משו בחברים שיותר קשה מבני זוג- אין אפקט פת בסל, אין שייכות אמיתית, ואין גם את האפשרות להתחתן- כי הוא בצבא וזה סרט וכו'...

כשירדתי לסוף תגובתך...

רפואה שלמה במהרה, וה' יחזק אתכם..

בבשורות טובות, וישועות בקרוב!!

מהאחרים!

וקודם כל, קודם כל, רפואה שלמה לאישתך עקיבא!

אבל אם אלה התגובות לקושי שנצחיה העלתה, אז זה לא ממש נותן לגיטמציה לשתף כאן בקשיים...

כי תמיד נוכל לאמר שיש דברים קשים מאלה..

עבורה, זה הנסיון שה' נתן לה כעת. ולה הוא קשה, ללא השוואה לנסיונות של אחרים.

ומאישה לאישה, עם קצת הומור....חכי שהוא יחזור לכולל ואת תשארי עם חמישה ילדים בשיאו של החופש הגדול שלהם...

לפחות משעמם כבר לא יהיה לך!

מאחלת לך שתמצאי את התעסוקה לימים הארוכים האלה... אולי כל מיני דברים שרצית לעשות כבר הרבה זמן ושתעבירי אותם כמה שיותר בנעימים!

אומנם רק עם ארבעה... אבל גם לי לא משעמם.

למי יותר קשה בחיים הזוגיים שלו, ובחיים בכלל.

אני לא נכנסת לפרטים, אבל שתהיה לכולנו הצלחה בנסיונות הקטנים והגדולים. 

ולא לחינם אני משתדל לא להרבות בתגובות המתייחסות באופן ישיר למצב שלנו.

תגובה זו הייתה מיועדת לתהילה ואפילו התלבטתי אם עדיף שאכתוב לה אותה במסר אישי. פשוט הילדה חיה בסרטים ורציתי קצת להרגיע אותה. ת-ה-י-ל-ה ניסתה כביכול להכניס את כותבת השרשור לפרופורציות אז סה"כ הראיתי לה שכשנכנסים להשוואות כאלו תמיד יימצא מישהו עם צרות גדולות יותר.

אין לי ספק שישנם גם אנשים עם צרות גדולות משלי ולכן אני באמת לא בא להתחרות עם אף אחד ו/או להציג את עצמי כמסכן. ב"ה אני מודה לה' בכל יום על מה שיש לי וגם על העובדה שמהתאונה יצאו 5 אנשים חיים ולא חלילה אחרת...

ותודה לכולם על התגובות המזדהות

על התחרות ממש לא היתה מכוונת כלפיך באופן אישי. אני מתנצלת אם זה היה נראה כך. התגובה היתה כללית - לפעמים נדמה (לאו דווקא בשרשור הזה) שבמקום לענות תשובות ענייניות ולהוות תמיכה מסויימת נתפסים מיד להתקפות. נראה לי שדווקא התשובה שלך על פרופורציות היא עקרונית ועניינית. שוב סליחה!!!

אנחנו נושאים שנה פעם אחרונה שראיתי את בעלי זה היה לפני 15 יום כשהוא יעמוד בפתח הבית ביום שישי אני אסתכל לו בעיניים והוא יסתכל לי בעיניים ונדע שאנחנו אחרי שבועיים וחצי של עשייה משותפת למען הדבר בו אנו מאמינים למען התורה העם והארץ תקופה בה אני נלחמתי בבית על הטיפול בפשוש בן השלושה חודשים ושמרתי על חוסנו של הבית באמונה בצדקת דרכנו ובהעצמת השמחה עדינה שהיא פרי של עמלנו המתמיד. 

אז 3 טיפים: א.אמונה אמונה אמונה אמונה בדרך שבחרתם בה

                ב. מתוך כך את תחיי בעוצמה שתשרה שלווה על לימודו של בעלך

                ג. להלחם בבטלה ולראותו אויב מספר 1 שנצחונו הוא געגועיך אל בעלך שלומד

(תחפרי בור תזילי דמעותייך ותכסי)

אל תדאגי ב"ה יהיה בסדר

גם אשתי הרגישה כך אבל היום ברוך ה' אחרי שהגיע הילד השלישי העניינים מסתדרים

שני הגדולים (לא גדולים מדי בסיבבות ה-5 ) משחקים ביחד ומסתדרים פחות או יותר....(אם את מוכנה להתפשר על הבלאגן בבית) ואשתי מטפלת בקטן וכשהיא צריכה הגדולים עוזרים לה........

כך שלמען האמת בחופש האחרון די הרגשתי מיותר

בכל מקרה תהיה חזקה כי הזמן בכוחו לרפא כל כאב

ואני מצטרף לניחומים של " לפום צערא אגרא" ו-"צרת רבים נחמה"- אף אחד לא מסיים לעבוד מוקדם בימינו

רק בקשה אחת ממך אל תבכי בנושא הזה לפניו כגבר .........זה יכול לשבור אותו לגרום לו לעזוב את הכל ולצערו ולצערך ומנסיון לא בטוח שתמצאו משהו יותר טוב

אז בהצלחה

בואו נספור:

1. פי 3 יותר ימי חופש בשנה. (לאדם עובד יש בערך "בין הזמנים" אחד בשנה. לרוב מפוצל. חול המועד לא חופש וכו"...)

2. אין מצב כמעט שאדם עובד יוכל לחזור בצהריים הביתה. ממש דבר שכמעט ולא קיים.

3 לחזור בשבע בערב הביתה... איש הייטק יכול לחזור יותר מאוחר. כנ"ל עו"ד ורו"ח. ועוד מקצועות רבים.

אז תתעודדי גברת! תהני מזה. גם בעלך הרבה בבית, וגם את יכולה להרגיש צדיקה שאת מקריבה בשביל התורה!

(אישית אני חושב שהמצב המתוקן היה דווקא שאברכים נעדרים יותר מהבית מאנשים עובדים, כי התורה יותר חשובה מכסף. אבל זה לא המצב...לא מעט בגלל הגמישות של "עבודת" האברכות שנותנת לביתם תחושה של זמינות תמידית, ולכן הבית מייחס להם חוסר השקעה כי הם הרי יכולים להיות בבית אבל לא עושים זאת...)

איש הייטק אכן חוזר יותר מאוחר מבן תורה, אבל גם מביא פרנסה שמאפשרת לאישתו לצאת לסדנאות, לימודי העשרה, קורסים וכו'...כך שהיא לא יושבת ומתייבשת שעות בבית בלעדיו.

הוא גם יכול לספק כלכלית שמרטפית, מטפלת, עוזרת בית.

אברך לא.

ולכן מן הראוי שיעזור לאשתו בבית יותר מאיש הייטק...

אי אפשר לברוח גם מהקללה של אדם- בזיעת אפיך תאכל לחם וגם לא לשאת בעול הקללה של האישה ביחד איתה.

כלומר, אפשר, אבל בהחלט לא ראוי.

כך שנראה לי שוב, שממהרים כאן לעשות כל מיני סוגי השוואות לא רלוונטיות.

כמובן, אפשר לבחור ללמוד תורה\לפרנס\לגדל ילדים בשמחה,

ולא להרגיש את הקללה...

אבל אם נצחיה במקום של קושי כרגע לא שייך להשוות את בעלה לאיש הייטק כנ"ל.

כמו שכתבתי למורצ'י, אני ממש מתביישת שהתבכיינתי כאן כשלאחרים/ות יש קשיים כ"כ יותר רציניים משלי. ואני באמת צריכה להודות לה' על כל שאר הדברים הנפלאים שיש לנו. האמת, שלשמוע קשיים של אחרים זה לא מפחית מהקושי כי הוא עדיין קיים, אבל זה מכניס אותי לפורפורציה על החיים.. חוצמיזה, למי שהזדהתה עם הקושי וגם בעלה נמצא עכשיו בישיבה/ צבא- מישי פעם אמרה לי שלפחות אפשר לשמוח שמתגעגעים.. זה סימן טוב..

עקיבא, רפואה שלמה! תודה על העידודים!

בס"ד

כל אחד מתמודד עם הקושי שלו,וזה שיש אנשים שיותר קשהלהם זה לא אמור לעודד או משו כי זה עדיין קשה לה.

תכל'ס אם כך כל החיים אסור לנו להתלונן כי תמיד יש את זה שקשה לו יותר.

לא כך?

קודם כל, זה נכון שיש אנשים שקשה להם יותר, אבל כל אחד והבעיות שלו, ואולי לך זה לא משנה שיש אנשים שלא נפגשים שבועיים- לך קשה שהוא לא נמצא יום שלם, וזה בסדר! זאת את, והדברים האלו משתנים מאדם לאדם.

וחוץ מזה- אני חושבת שאם כ"כ קשה לך את צריכה לדבר עם בעלך. זאת לא בושה לבקש שהוא יבוא לאכול איתך צהריים, וזה יכול מאוד לעזור לזוגיות. כרגע לך יש צורך ואת מתוסכלת- זה הורס קצת...

גם אם תדברו על זה ותחליטו שהוא לא מגיע באמצע היום, אני חושבת שתרגישי יותר טוב- זו כבר תהיה החלטה משותפת, ולא משהו שהוא "הפיל" עלייך.

ואני לא חושבת שאסור להתלונן- אבל אם מתלוננים צריך לעשות גם משהו מעבר כדי לעזור לעצמך. דברי איתו, זה בסדר שקשה לך... ובהצלחה!

שלום. אני מאוד מבינה אותך . גם אני הייתי בתחושה כזאת. אבל מה שמחזק אותי בעיקר זו ההבנה שעם ישראל צריך תורה ובצורה רצינית. ואם ב"ה זכית לבעל שלומד תורה והוא אוהב את התורה אז האושר שלך יעזור לו וכמובן לעם ישראל לקירוב הגאולה.

טיפים: כשאני מעסיקה את עצמי אני לא כל כך מרגישה את הקושי וכו'.

כשששאלתי את הרבנית בלייכר תוודה לחיים, היא ענתה : צריך ללמוד מנשות קבע, שהן נשארות לבד אפילו יותר מאיתנו.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.