אלא הקב"ה אומר תתחיל תראה לי שאתה רוצה לחזור בתשובה ואני כבר יעזור לך משם

מבלי להתייחס בשלב זה לסתירה במקורות-המציאות היא, שלא שייך שאדם ישוב מ'הכרח' אלוקי.
תשובה לא נוצרת מבלי ליזום אותה.
מצד שני-הרצון לשוב-מבחינה מסוימת הוא עצמו תשובה.

נשמע מסובך?
קודם כל-'פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם'.
הצעד הראשון מספיק.
גם הרצון-הוא צעד ראשון.

התשובה היא, בעצם, גילוי הרצון הפנימי שלנו.
הטבע הטבוע באדם-הוא להיות ישר, להדבק בד', בטוב.
כשזה לא כך-זו בעצם התרחקות מהטבע.

ממילא, ברגע שאדם מנסה לחזור לזה-יהיה לו מאוד קל, זה טבעי לו, זה הרצון העמוק שלו. (העקרון הזה מסביר את התופעה שקיימת היום 'לחפש רוחניות'-הנשמה בטבעה משתוקקת לזה. ואכמ"ל).
הקב"ה בעצם עשה את השאר. בעצם הבריאה, במה שטבע בנו-יצר לנו את התשובה.
ברגע שרק רוצים לשוב-שבים.
נכון שע"מ לתקן את המעשים הרעים יש צורך במאמץ נוסף-אבל עצם החרטה והרצון לתקן-הם התשובה.
(כתבתי לפי מה שהבנתי במרן הרב זצ"ל-מקווה שהבנתי נכון, בע"ה).

עצם זה שאדם מוכן להיות "משכני אחריך נרוצה" כלומר, הוא מוכן לרוץ (בהתלהבות, בשמחה) אחרי ה'. אז זה כבר "שובו אלי" זה כבר מקום של תשובה.

ואז הקב"ה "ואשובה אליכם" - הוא כבר עוזר לנו ומושך אותנו.

 

הקב"ה רוצה לעשות לנו הכי טוב בעולם. הוא רוצה לתת לנו שפע. אבל מה, אם אנחנו רוצים לנתב את השפע הזה למקום לא טוב- אז הוא שומר אותו בצד לאח"כ.

 

זה כמו שיש אבא שאוהב ממש את הבן שלו, למרות שהבן בסמים וכאלו, ויום אחד הבן בא לאבא ומבקש ממנו כסף, מה מבקש? מתחנן, בוכה. אבל האבא יודע שהבן יקנה בזה סמים- שיזיקו לו. אז הוא לא ייתן לו כסף. אבל מה כן- הוא שםת'כסף בקופת חיסכון, בצד, שמור ליום שהבן ייגמל ויחזור בתשובה וירצה ת'כסף כדי לעשות דברים טובים.

ולכן יש את הענין שאנחנו צריכים להתחיל, אם אין לי רצון לחזור בתשובה- אז כל דבר שריבוש"ע יעשה- לא יועיל לי.