נשואה + 3 ואוהבת לקרוא...

אנא ק-ל, איך יכולת לקרוא רק ת'התחלה? להרגשתי זה כמו מחלה בלי תרופה או שאלה בלי תשובה.

אבל, כנראה שכל אחד אוהב משהו אחר.

אהבתי את מקימי מאד.

ולדעתי הוא אחלה ספר.

דילגתי על מלא קטעים שהיא מסבירה את התהליך של החזרה בתשובה ועל השיעורים שהיא שומעת כי זה היה ממש משעמם..=]]

קראתי דברים של רבנים שאמרו שלדתיים - לא טוב לקרוא את הספר הזה.ועכשיו אני גם רואה למה..רובכם אמרתם שהחלק על החזרה בתשובה משעמם וחלק גם דילגו עליו..מה שאומר שהם קראו רק על הזבל שיש בעולם החילוני [ש..מה לעשות..זה מעניין..]..כנראה לכן הרבנים אמרו לא לקרוא את זה - כי ממילא זה לא יועיל לדתיים וסתם יחשוף אותם לכל הזבל ששם..לעומתם חילוניים שיקראו - מעולה! - כי זה עוזר.מה שלדתיים 'חופר' - להם מלמד! והזבל לא ממש נורא להם..כי הם ממילא שם.מקווה שהובנתי..

ולא שעמם בכללל...

לא ראתי שם שום דבר חוץ מתיאור נטו מה עבר עליה. בלי כוונות נסתרות להחזיר בתשובה כל מי שקורא את זה.

שאתה מסתכל על השינוי שהיא עוברת אתה אומר- ואלה, אם ככה נראים חוזרים בתשובה, למה לי?

בחלק הראשון היא מלאת רגש, מצחיקה, קלילה, וכו'- אמנם עצובה וזה, וחסר לה משהו, אבל לכולנו חסר.

ואז בחלק השני היא פתאום נהיית כבדה שמתבטלת ומשתפכת עמודים שלמים על ר' נחמן.

זה גורם לך להרגיש 'אופס'.

תלוי איפה הוא נמצא.

אני דווקא בחלק הראשון סבלתי מאד, אפילו שהוא היותר קליל. ואת החלק של החזרה בתשובה אהבתי.

אולי הפוך. זה תלוי בהמון דברים.

עכשיו הבנתי למה לא אהבתי את החלק הראשון, לא החילוניות לכשעצמה כל כך הפריעה לי, אלא בעיקר חיי החברה שלהם. לחלוק דירה אחת עם המון אנשים, בנים ובנות, הסיוט.

יש לה סגנון כתיבה מיוחד במיוחד!!

והוא נתן לי המון רוחנית..

קצת..

בכללי נהינתי ממנו אבל קצת היה לי קשה להתחבר לספר..

אני חושבת עכשיו כשאני מנסה להזכר בספר שגם לי היה קצת כבד הקטע של החזרה בתשובה..

בא מנק' מבט כפולה- הצד החילוני על כל קשייו וכיעורו העמוק (בעיקר צד התקשורת ועולם האמנות שבו, כמובן), ואח"כ צד החזרה בתשובה- שכתוב בעוצמה גדולה ולכן הוא כ"כ חזק.. אבל- אנשים תמימים יותר, שלא נחשפו לדברים כאלו, וכמובן- בנים- אין להם מה לחפש בו.. בשום פנים ואופן!

|אולפניסטית. ולא, לא קראתי.|

נושא על כתיפיו את רוב העול המעשי של המדינה הזו בעוד הצד החרדי ה"יפה" מתמקד בכפייה דתית וקיבוץ נדבות.

למה בכל מקום אתה חייב להכניס את זה?

ארג.

שמע,גולני,הבנו מה אתה חושב על החילונים והחרדים.

אתה צריך לדעת שזה לא הכל.

גם בעולם החילוני יש כיעור ויופי וגם בעולם החרדי יש כיעור ויופי [כן,וגם אצלנו.] - ושים ת'דגש על המילה שבא לך - זה עדיין לא סותר שיש ת'מילה השניה.

מובן? אני מקווה.

נפשי ישובב כתבה ככה: "הצד החילוני על כל קשייו וכיעורו העמוק (בעיקר צד התקשורת ועולם האמנות שבו, כמובן)" - כי במציאות העולם הזאת חיה נועה ירון בהתחלה והי-א זאת שהרגישה שהעולם החילוני הוא כזה ולכן הי-א כתבה ככה את הספר שלה - ובהמשך רואים שלא סתם - מנק' המבט ש-לה,ומהמציאות שהי-א חיה בה והי-א הרגישה שהיא מכוערת.

ובאמת,נפשי ישובב כתבה בהמשך המשפט: "ואח"כ צד החזרה בתשובה- שכתוב בעוצמה גדולה ולכן הוא כ"כ חזק.." - נועה ירון כתבה דווקא על הצד המכוער כי הוא זה שהעסיק אותה.את הניגוד הזה היא רצתה להראות.לא עניין אותה - בחיים ובספר בעקבות זאת - להראות את הצד היפה,כי זה לא רלוונטי.לא העסיק אותה בתהליך החזרה בתשובה אם החילונים משרתים 3 שנים וחרדים לא או הפוך,ולכן היא גם לא כתבה על זה בספר.

נפשי ישובב בסה"כ כתבה את מה שעולה מהספר,דאצ אול.

מקווה שהובנתי ושלא הייתי חריפה מדי.

וזה באמת ספר חזק!

ולא הרגשתי מסיונריות אלא תיאור של התהליך שלה .

ואני גם סבלתי מהחלק הראשון- היא היתה קלילה אבל לא מצאה את עצמה, והיתה עם הרבה קליפות ומתחת להן- צעקה וכאב גדול.

ואחר כך גם- לא מושלם ולא קל אבל הרגשתי שהתחיל להכנס לתמונה גם אור, מקום בטוח בעולם המבולגן והמפחיד, בקיצור- הקדוש ברוך הוא.

אמממ... לא יודעת איך היא קפצה לכאן..

פשוט יש שלושה שהגיבו לה אז התגובה שלך היא האחרונה ביניהם.

בחלק הראשון דילגתי על המון קטעים-זה לא התאים לי..ואת החלק השני אהבתי..

ואם אני לא טועה היא אמרה שהחלק הראשון נועד יותר לכאלה שהם לא דתיים....

אני מסכימה שיש קטעים לא כ"כ ... אבל אפשר לסבול.

בכ"מ לדעתי זה יותר מידי מתאר את הרגש והחוויה ופחות את החיים עצמם.

ספר יפה

ממש מוזר לי לראות את כל התגובות...

אני חושבת שדווקא ספר כזה יכול ממש להשפיע על אנשים ודווקא דתיים....

וחוצמזה, ממש הזדהיתי עם חלק מהטעים שהיא מתארת בהם את הבור בנשמה....

והחתונה פשוט שימחה אותי...

ואני מסכימה פה שכל אחד באמת קורא את הספר מנק' מבט מאוד שונה.

בעיני זה יכול להיות ספר נורא משמעותי בשביל אנשים מסויימים (אני קראתי אותו טיפה באדישות אב הרגשתי שיש שם איזה משו....)

לקחתי ת'ספר מהספריה,מישהו יכול לתת לי בבקשה תקציר שלו+המלצה?

תודה..

פשוט תתחילי לקרא- וכנראה גם לא תפסיקי.

מן הסתם כבר סיימת- אההה?

המון תובנות כתובות במתיקות, שדר של אור ובחירה נכונה. התמודדות ואומץ.

אהבתי כל פרק.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.