דימוי עצמי
כשחיכיתי לפגישה הראשונה שלי בחדר הקבלה של רופא השיניים, שמתי לב שעל הקיר תלויה הדיפלומה שלו ושמו המלא בתוכה. פתאום נזכרתי בבחור גבוה, אתלטי, יפה תואר בעל אותו שם שלמד איתנו בגימנסיה לפני 30 שנה.
כשראיתי את הרופא מייד סילקתי את המחשבה, כי הגבר הקרח, עם הכרס הגדולה, עם הפנים האפורים והמקומטים, היה זקן מידי כדי להיות בן כיתתי. אחרי שהוא בדק את שיניי, שאלתי אותו אם הלך לגימנסיה הרצליה. "כן" הוא ענה לי.
"ומתי סיימת את הלימודים?" שאלתי.
"בשנת התשכ"א" הוא ענה.
"וואו, היית בכיתה שלי!" אמרתי לו בפליאה.
הוא הסתכל בי היטב ואז שאל: "מה לימדת?"...
כשראיתי את הרופא מייד סילקתי את המחשבה, כי הגבר הקרח, עם הכרס הגדולה, עם הפנים האפורים והמקומטים, היה זקן מידי כדי להיות בן כיתתי. אחרי שהוא בדק את שיניי, שאלתי אותו אם הלך לגימנסיה הרצליה. "כן" הוא ענה לי.
"ומתי סיימת את הלימודים?" שאלתי.
"בשנת התשכ"א" הוא ענה.
"וואו, היית בכיתה שלי!" אמרתי לו בפליאה.
הוא הסתכל בי היטב ואז שאל: "מה לימדת?"...
