אני לא אוהבת שהכל בסוף קיטשי

חוץ מקיץ כתום, שלא! אל תקראו אותו!!
הוא עיצבן אותי ממש.

הוא מוציא את המתנחלים לפחות בתקופת אברהם אבינו...

לא קראתי עוד..את אורי הפסקתי באמצע כי הוא לא צנוע..[לפחות בעיני ילדה בכיתה ו'~ שעוד לא נחשפה לתרבות הזה..]..וקיץ כתום הפסקתי באמצע מרוב עצבים..זה כ"כ לא נכון ומגעיל.ואיך לא-גם שם יש קטשיות..

בייחוד אהבתי את אליפים..=]]

לוזוכרת את כל השמות,אבל אליפים יפה, אורי-חוץ מהעמוד האחרון ממש ממש ממש יפה [והעמוד האחרון פשוט הורס הכל! ] קיץ כתום לא קראתי..

אבל בעבר לא הייתי מסוגלת לקרוא אותם. (מפאת חוסר הצניעות שבהם - לילדה בת 10)

אני אהבתי מאוד את הספרים שלה, את אורי לא ממש אהבתי ואת קיץ כתום לא קראתי. אבל ספרים כמו שבעת המנעולים, מן המצר, בן הערובה, תפילת הנזיר ובני דניאל, אלה ספרים ממש יפים!!

קראתי שבעת המנעולים, ובכלל לא אהבתי את הספר

ודווקא אז נהניתי מהם יותר.

וקיץ כתום הוא באמת נפילה יחסית לספרים אחרים שלה, באופן כללי הישנים יותר טובים מהחדשים.

אבל בגלל שהיא בסוף סתם הקריבה את החיים שלה.

ספרים יפים, סופרת טובה (חוץ מקיץ כתום)..

אורי ואליפים ממש אהבתי, אבל מבחינת הצניעות שבהם הייתי מעדיפה לא לקרוא שוב..

חוץ מאיזה ספר שחברה שלי קראה ואמרה שהוא ממש לא צנוע-אם תרצו אני אגיד את שם הספר-אז לא קראתי אותו..

ואהבתי את כל הספרים שלה-יש לה כתיבה ממש יפה (חוץ מאת קיץ כתום-שקראתי את כולו והצטערתי על זה... אמא שלי קנתה לי אותו ויש לי אותו בבית ואני לא קוראת אותו עוד פעם בלנ"ד...ואני קוראת כל ספר שיש לי לפחות פעמיים)

הספרים שלה: אורי,שחר,אליפים,נערי המחתרת,הבריחה, שבעת המנעולים וכו'..

(הספרים האלו לא כ"כ צנועים אבל בגלל שיש לי אותם בבית-וקראתי אותם מאז שהייתי קטנה אני לא מצליחה להתנתק מהם..:-/)

תפילת הנזיר,והתחלתי את קיץ כתום ולא כ"כ התחברתי..בסה"כ הם מאוד יפים! ויש שם קטעים לא צנועים?! טוב לא שמתי לב...

בס"ד

קראתי את כל הספרים שלה חוץ מאורי עד אדי (או משהו כזה)וממש אהבתי בעיקר את מן המצר...

ואפילו אהבתי..

היום לא בא לי..(היום, ז"א בשנים האחרונות,ומאז שנהייתי אמא)

מעניין...

לא כ"כ אהבתי, האמת, את סגנון הכתיבה שלה.

אפילו, ממש לא אהבתי..

קיץ כתום באמת מעפן, כי היא ניסתה לכתוב על משהו שהיא בכלל לא מכירה.. אשכרה הוציאה ת'דוסים כמו אנשים מתקופת אברהם אבינו....

את אורי אני זוכרת כספר טוב,

תפילת הנזיר מקסים,

ואהבתי מאוד את הספר שלה על ילד מה"הגנה", לוזוכרת ת'שם של הספר...

אגב מיכל,

זה ממש מבלבל שאין לך קו בין החתימה לשאר ההודעה... לתשומת ליבך

אבל צריך לקרוא אותו ולדעת שהוא קיטשי.!

אבל אהבתי.

ואורי הפסקתי באמצע- השתעממתי ממש.!

תכל'ס אני לא כ"כ אוהבת ת'ספרים שלה [שחר יוצא דופן..]

יש לה סיגנון מסויים וברור.!

אהבתי את הספרים: אורי, שחר, בני דניאל, מכתבים לצופיה, רועי, ולוזוכרת איזה עוד...

לא אהבתי: ספר לא צנוע בכלל! (לוזוכרת איך קוראים לו.. משו עם אור נראלי..), עוד איזה משו עם אילת.

טוב לראות שאת השמות של הספרים שלא אהבתי אני לא זוכרת...חחח....

הרמות שונות, לא אהבתי את קיץ כתום....

אני בעיקר אוהבת את הכתיבה  שלה....

ספרים מדהימים!

אורי ושחר הכי!

קראתי , חוץ מקיץ כתום( אמרו שזה לא יפה)

וגולת הכותרת שלה זה המעשה הפיזי, בסופו של דבר, בכל ספר.. כביכול משתמשת ברגשות מאד חזקים ועוצמת רגש- בלי להבחון באמת לעומק ערכים אמיתיים, ובמיוחד בקשרים הבינ- אישיים שהיא בונה בספרה.. מעלה את כל העולם החילוני לעומקו- של רגש, והתאהבות, וקשרים, וזה יותר מסוכן ומשפיע על הנפש כי באמת היא מדברת אל הלב, אבל איפה הקדושה, איפה??? ככה ההינו רוצים לראות את הקשרים האמיתיים והאלוהיים שלנו בין איש לאישה? האם הקב"ה שמח בזה שאנו קוראים את הספרים הללו ומקימים לנו עולם דימיוני שכזה, וממנו ניזונות שאיפותינו הכמוסות? האם משם אני מתעלים לקב"ה ולקרבת ה' האמיתית והטהורה?

תענו לעצמכם, בכנות...

ולא, ממש לא נסחפתי..

ולוואי שדברי שנכתבו מעומק הלב, יכנסו לשם, בחזרה..

אבל זה לא אומר שצריך לא לקרוא את הספרים.

המודל החילוני לאהבה כשל,קרס, נכשל, איך שלא תקראו לזה זה לא יהיה מוגזם.

אני מאמין שמי שההשקפה שלו מחוזקת יוכל כמעט רק להיבנות מקריאת ספרות.

והספרים של שטרייט וורצל מאוד הורסים מנסיון.

ודוקא בגלל שהם מלאים רגש נראה שהרגש נמצא בעולם החילוני.

בייחוד רועי...קראתי מלא שלה

אליפים,בני דניאל,אורי,חברות,מכתבים לצופיה,שחר,קיץ כתום, רוני מלך מהמסטולים (נראה לי שלה)...קיצר כל מה שמצאתי...

אבל קיץ כתום פשוט מזעזע!!! היא עשתה מהבנות האלה משהו זוועת עולם כאילו הן מימי הביניים מכירה ת'בנות שזה נכתב עליהן..(פחות או יותר) הן ממש לא כאלה

בס"ד.

למה הורסים??

זה שהיא יודעת להעביר רגשות בצורה מטורפת לא אומר שהספרים שלה הורסים... זה פשוט תלוי בך וכמה מעניינים אותך בנות\ בנים... (לפי מה שאת\ה)

אבל יש לה ספרים מדהימים!

אחת הסופרות(:

בעיקר שחר(יש לו גם שם יפה) הכל ספר שלה יש את הקטעים הלא צנועים אבל גם אפשר לדלג עליהם וגם זה לא מפריע לסיפור..

בקיץ כתום הייא באמת עשתה ממנו אברהם אבינו אבל הספר לא נכתב לציבור שלנו..

לדעתי הספרים שלה מעולים, קראתי את כולם מגיל 10, ואני נהינת מידי פעם לחזור לקרוא אותם.

אבל כמו כל ספרות או תרבות חיצונית, צריך לדעת איך לצרוך, לא לקחת כל דבר כקודש, אלא לקרוא באופן ביקורתי ולדלג על מה שלא ראוי.

אסתר שטרייט ורצל כותבת מתוך עולם מלא תוכן, מלא רגש, ומתארת באופן נפלא את הדמויות ואת העלילה, מה שלצערי לא נמצא בספרים מרקע דתי יותר.

לגבי קיץ כתום- מסכימה עם כולם שהייתה אכזבה. פגשתי את הסופרת בזמן שכתבה את הספר והיא סיפרה לי על תהליך כתיבתו, וגם שראיינה את הבנות הללו מספר פעמים, ועוד "אנשים משלנו" על מנת ליצור תמונה קרובה כמה שיותר למציאות. אבל כנראה שלא הצליחה לדייק...

כמו לכל סופר, גם לה יש ספרים שהקוראים אוהבים יותר או פחות (אורי, שחר, אליפים- קלאסיקות, לעומת- אדי מלך המסטולים, נערי המחתרת).

אז לא פחות חשוב, שנדע אנחנו איך לקרוא ולבקר...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!