זה הגיל!

עכשיו אתה אמור לבנות את עצמך! לכן זה כל כך לוחץ לך דווקא עכשיו! עכשיו תפעל כדי לשנות את עצמך.. מה שאתה רוצה להיות זה הזמן ליצור את זה! וגם הבדידות והכל

 אל תילחץ מזה.. זה יעבור 100% 

זה קורה בגיל שלנו...

אנחנו מחפשים את עצמינו..את מי שאנחנו ..

אז בדרך אנחנו מנסים להיות אנשים אחרים...

מנסים המון סיגנונות..

עד שאנחנו מוצאים את מה שהכי מתאים לנו...

את עצמינו.

גם לי זה עדיין לא עבר.

אבל אל תדאג.זה עוד יעבור...

הבעסה הזה זה עינין זמני אחרי התקופה  הזאת התה תצא בן אדם שונה לחלוטין (לפחות מה שקרה לי ) היה לי בערך פחות מחודש בבעסה ובדיקי התקופה הזאת עברה ופוף אני כבר לא אני אני בן אדם אחר אצלי ב"ה זה היה שינוי חיובי בהצלחה רבה ! (תתחשבו בזה שהיתחרפנתי היום עם חניכות אז ... חוסר שפיות )

אחרי זה השמחה תגיע..

בדוק.

בהצלחה .

חברים שלך בונים אותך כי אתה כנראה לא מבין שאתה יכול או לתת להם לבנות אותך כמו שהחברה רוצה, או לתת להם לבנות אותך אבל לדחות בראש, במחשבה את כל מה שהם מציעים...

כן, מותר להרגיש לבד.זה לא אסון. וכנראה שגם בגלל זה שמת לב למה שקורה איתך.

ולחפש את הדברים הרעים....האמת היא שנכון, הם מחפשים אותך אבל גם אתה אותם, ההבדל הוא הנקודת הסתכלות שלך..איך אתה עכשיו לוקח את כל מה שקורה הופך אותו להכל או לטובה או לרעה....

בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שהרבה ממה שקורה לךתלוי בנקודת השקפה שלך על העולם...אז יאללה קח את עצמך בידיים ותסתכל על העולם קצת אחרת...חיוך יכול לעזור כי יש אנשים שמאוד מאמינים במשפט -"אחרי המעשים נמשכים הלבבות".

ואגב כל זה כך גם כנקודת מבט על האמונה שלך שכתבת בשרשור אחר שאתה פחות מאמין מבעבר....

*כל מי שמכיר אותי - כן אני אומרת את זה גם לעצמי....או לפחות מנסה....

כן, אתה בן-אדם מדהים, למה

גם כשאתה סוטה מ"דרך האבנים הזהובות" שתכננת ללכת בו, וע"י זה להגשים את השאיפות שלך, אתה שם לב לזה ומיד מתאפס. [רק מי שמכיר בטעות שלו יוכל לתקנה- מי שלא, יתקע איתה לכל החיים.]

תותח. זו הדרך!

בן אדם שמציב לעצמו סטנדרטים שעליו לעמוד בהם הוא בן אדם שיצליח. בכל המובנים!

אתה מציב לעצמך רף שעליך לעבור, במידות שלך- שמת לב לזה?כן. יש לך רצון להשתנות? כמובן!

זה מספיק בשביל חברים, זה מספיק בשביל הקב"ה.

כך עבודת מידות מתחילה- באבחון שלך.

הרגשת שהשתנת לרעה? אתה תמיד יכול לחזור- אתה תמיד נשאר אותו אחד! תקח עוד צעד, ועוד צעד ובסופו של דבר בוודאי תחזור.

ראית בעצמך מידה שאינה תואמת לשאיפות שלך? מעולה!

תלמד עליה, תקפיד ותדקדק, תעמוד לקיים אותה ואת ההשלכות שלה- ואני בטוח שתצליח.

כולם אומרים שגיל ההתבגרות זה הגיל שבו אדם בונה את האופי. יש מצב שהם צודקים- אבל את עבודת המידות אפשר לעשות תמיד- בכל גיל!

תהיה עצמך- עצמך, ממש! תחייה מהלב, עם החברה, עם כולם. להסיר מסכה זה תהליך של שנייה- תיפתח, תחליט מעכשיו אני אמיתי- קודם עם עצמי, ומתוך זה עם כולם.

תזכור לחייך, אל עצמך ואל העולם. ותדע, תמיד תקבל חיוך בחזרה.

בהצלחה אחי היקר, אני בטוח שתצליח.

מצטרפת לכל מילה.

ובאמת אתה מדהים.!

פעם ראשונה שקראתי- התלהבתי, אז קראתי גם פעם שניה כדי שישב לי טוב בשכל.

אבל, גיליתי בעיה 1- איך אני אמורה לדעת מה בדוק המסכה? אני מפחדת להוריד בטעות את עצמי ולהשאיר את המסכה! אני ממש מבולבלת ולא מכירה את עצמי....

להכיר בבעיה- זה כבר חצי פיתרון.

אין מה לעשות, גיל ההתבגרות.. (כמו שכבר אמרו פה..) וכן. זה עובר בסופו של דבר. מתי? אני לא יודעת, אבל אל תדאג, זה לא נשאר לתמיד..

מה כן? אתה מתחיל נכון- לחשוב, לבדוק, לברר. מה  מפריע לי? תנסה להיות כמה שיותר מדויק וכמה שיותר אמיתי.

להתחיל ממה שאתה טוב, תעשה רשימה (כמה שיותר ארוכה) של כל הדברים הטובים שיש בך. כן,כן שב ותכתוב את כל המעלות שלך, את כל הכשרונות שלך, את כל הדברים הטובים (ואני מאמינה שההורים וחברים שלך ישמחו לעזור לך בזה) ומשם תמשיך לבדוק- מה עוד צריך לשפר? לא לחפש הכל, תמצא את ה2-3 דברים שהכי מפריעים לך- ותעבוד עליהם.

יש לך מודעות עצמית ממש טובה! הלוואי על כולנו.. תמשיך ככה, ותזכור את המקום הנוכחי שלך רק בשביל שתוכל עוד שנה להסתכל אחורה ולראות כמה התקדמת  

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....