תסלחי לי- אבל אם את מצטטת מקור0 את חייבת!! לצטט את כולו ואת כל ההקשר שלו

א"א לעשות דברי תורה צו-לצו קו-לקו קטעים-קטעים חסרי פשר...

אחרי זה אני מסכימה לדיון

צריך להבין שהטבע של בני האדם השתנה ..........לצורך העניין סבתא שלי התחתנה בגיל 13

אבל בלי שום קשר אם יש משהו שאבא שלו מליונר הוא יכול להתחתן גם בלי מקצוע גם בגיל 18 גם בלי מקצוע

חלק מהבגרות היא לקחת בחשבון את הדברים הרבים הכוללים חיי נישואין. 

וחלק אינטגרלי מהדברים כולל גם את הצד הכלכלי. כמובן שאני לא דורש גאונות פיננסית, אבל צריך לקחת בחשבון שצריך כסף. 

תהילה - אני חושב שאת עומדת מבחוץ, ובעזרת הלוגיקה את בוחנת את המציאות, ולא מוצאת תשובה, ולכן מסיקה שזה לא אפשרי. 

אני חושב שיש לך שאלה מצויינת, ואני חושב שהתשובה הראשונה שאת צריכה לבחון, זה מבחן המציאות. לכי לישיבות ותראי איך זה הגיוני שיש שם כל כך הרבה אברכים (אני מדבר על דתיים כמובן). אח"כ תבדקי מאיפה מגיע הכסף, והאם הם באמת מצליחים לחיות בצורה נורמאלית. 

יתר על כן - למה את לא שואלת את השאלה הזו- לרבנים שמעודדים את הנישואין בגיל צעיר? וכי את חושבת שהם לא מודעים לאספקט הזה בחיי הנישואין? (וכמובן שלא נשכח את שאר הקושיות על נישואין בגיל צעיר). 

נישואים בגיל צעיר זו תופעה, והיא קיימת ויחסית רחבה - לכי לגלות מה עומד מאחרי זה- במקום שזה קורה, ואל תנסי להסיק מסקנות ממקום שלא רואים בו את המושא.

הרי אם הרב יהושע שפירא "דוחף" את תלמידיו לטרגדיה כזו זה נוראי- אז אולי זה קצת שונה, אולי זה בדיוק צבוע באותם הצבעים, ואולי יש עוד פרמטרים שצריכים לקחת בחשבון. 

הבוטות שלך הצחיקה אותי

18לחופה..וואו עברו הרבה דברים מאז המששפט הזה..הגל לחופה הוא די סובייקטיבי- יש מי שמסוגל להתחתן בגיל 18 ולקבל על עצמו את כל מה שזה אומר, אני אישית בגיל 18 הייתי במקום אחר לגמרי, הייתי צריכה להתפתח,חשבתי שגיל 21 זה האידאל, אבל למצוא את הבחור לוקח זמן..ולא הכל הולך לפי התכנונים מה לעשות(=

כל אוםן אל תנסי להבין את הכלל 18 לחופה, תחשבי על עצמך, אם את כזאתי-סבבה מעלה, ואם לך- אז תתחילי לצאת רק כשאת מוכנה, אחרי הכל אם את יודעת שאת כזאתי שחייבת להיות מסודרת, מבוססת, אז אם תתחתני בגיל 18 יהיה לך שיא הקשה.. כי זה לא הולך ככה, אלא  אם כן ההורים מאוד תומכים

ב"הצלחה

הבעיה היא שהמערכת של התרבות המערבית לא מעודדת אנשים ללמוד ולקבל כישורי חיים נדרשים כדי להתחתן בגיל צעיר, ומעודדת בעיקר משיכה של תקופת ההתבגרות אל עבר שנות העשרים.

בציבור הדתי העניין מורכב עוד יותר, בגלל הדחיפה הטבעית של חלק לא מבוטל לכיוון הזה, תוך התעלמות או אי הכרה אמיתית של השלכותיה הכלכליות ואחרות של חתונה.

במקום להגיד שהם קטנים מדי, צריך פשוט להכין וללמד ולעודד את הפיכת הילדונים לאנשים שיכולים לקבל החלטות ולעמוד מאחוריהן.

הבאת חצי משפט מהמשנה- לפחות התיי מספיק רצינית כדי לצטט את כולו!!

אז הנה זה- (ותודה לגוגל וויקיטקסט...)

הוא היה אומר, בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד,

בן שמונה עשרה לחפה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה,

  בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בן חמש שנים למקרא - מערלה ילפינן, דכתיב  (ויקרא יט) שלש שנים יהיה לכם ערלים וגו' ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים, שאביו מלמדו צורת האותיות והיכר הנקודות. ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו, מכאן ואילך ספי ליה כתורא:

בן עשר למשנה - שלומד מקרא חמש שנים, וחמש שנים משנה, וחמש שנים גמרא. דאמר מר [חולין כ"י ע"א] כל תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה, דכתיב  (במדבר ח) זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבוא צבא, שבא ולומד הלכות עבודה חמש שנים, ובן שלשים עובד:

בן שלש עשרה למצות - דכתיב (שם ה) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, וגבי שכם כתיב  (בראשית לד) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו. ולוי באותו פרק בן שלשה עשר שנה היה ^סח, וקרי ליה איש:

בן שמונה עשרה לחופה - י"ט אדם כתובים בפרשת בראשית מן ויאמר אלהים נעשה אדם עד ויבן ה' אלהים את הצלע, חד לגופיה, פשו ליה שמונה עשר לדרשא ^סט:

בן עשרים לרדוף - אחר מזונותיו. לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, צריך הוא לחזור ולבקש אחר מזונות. פירוש אחר, בן עשרים לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו, שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים ^ע:

בן שלשים לכח - שהלוים היו מקימים את המשכן ומפרקין וטוענין את העגלות ונושאין בכתף מבן שלשים שנה ומעלה:

בן ארבעים לבינה - שלאחו. ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר אמר להם משה  (דברים כט) ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה ^עא:

בן חמשים לעצה - שנאמר בלוים  (במדבר ח) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו וגו"ומהו השירות, שיתן להם עצה: 

נראה שלפי המשנה- בנאדם מתחתן ואז אברך שנתיים לפני שהוא יוצא לעבוד

הרמב"ם מדבר על הסדר הנכון לדברים- שירכוש מקצוע, יבנה בית-דירה ואז ישא אישה- ולא כמו אותם טיפשים שעושים ההפך (מחילה- אין לי פה ציטוט מדוייק, וחם לי מידי לחפש...)

יש דבר אחד שלא המשנה ולא הרמבם ולא כל הפוסקים -לא הזכירו

קוראים לזה צבא ישראל.

סוג של תופעה מוזרה ששיכת לעידן תור עקבתא דמשיחא\ ראשית צמיחת גאולתנו\ אין-שנהוג-לקרוא-לזה-אצלכם

דבר שדורש זמן של רווקים, כוח של צעירים, שכל של מבוגרים, וקדושה של בני תורה.

ואם חיים בצימצו

ם אפשר

גם לחיות כמה זמן על "עבודות סטודנטים" עד שגומרים להתמקצע...

אבל בשביל מה?

הרבנים שמדריכים אותנו מדברים על כל האספקטים- ואפשר לראות מה הם אומרים. 

מעבר לזה, מי שיבדוק את הדברים לעומק, יקבל קצת מציאות. 

ולאחר שכל המידע יהיה בידיים, יהיה מותר להביע דעה או לסלף.

ואם הבן בצבא בקרבי הוא יכול להבין את זה טוב מאוד על בשרו

בהצלחה שיהיה

אני באמת! מזמינה ותך לדיון אמיתי מבוסס ונוקב, כמו סוגיה נורמאלית, עם כל המקורות, כל המפרשים, כל הראשונים, וכל ההדרכות של "הרבנים" (מי הם בדיוק? -אגב...)

לעומק, עם מידע מהמציאות

ואח"כ נביע דעה

"תורת השם תמימה- משיבת נפש"

רק כשהיא תמימה- אזי היא משיבת נפש...

בברכת "ברוך תהיה" (תענה לי בפסקאות לא בסעיפים!!)

לפני שהם מתחתנים ובעיקר האם הם רוצים ללמוד, מה ללמוד, היכן, איפה לעבוד, איפה לגור, ממה לחיות וכו'.

חבל שאנשים דנים את עצמם לחיי מחסור ותלות בזולת, כדאי בהחלט לחשוב היטב על כל הצדדים המעשיים שבחיים.

אין שום סיבה להצטמצם ו"להסתפק במועט", כדאי ללמוד, לעבוד, להשתכר משכורת טובה או להרויח טוב מעסק פרטי ולחיות חיים נוחים ונעימים.

זה תמיד עדיף שיש בית יפה, מכונית חדשה, בגדים משובחים, חשבון נאה בבנק וכיוצא בזה.

כן, בואו נחכה, נתבסס, קודם צריך "לבנות את עצמך" בשנתיים שירות לאומי/ 5 שנים בצבא ובישיבה,

אח"כ ללכת ללמוד מקצוע, ואז צריך גם קצת זמן להיות עם החברה' ויום אחד כשיהיה לי נוח נתחיל לחפש את הזיווג המושלם שלי שרק מחכה שאני אפתח את הדלת.

אולי לפי זה גם צריך לפני שמביאים ילד לעולם לבדוק שהמשכורת שלך מספיקה בשבילו...?!

להקים בית בישראל זה מצווה חשובה כ"כ שאולי אפשר לוותר בשבילה על כל מיני פינוקים של דירה יפה, מכונית יקרה, בגדים וכו'...אח"כ לא מבינים למה יש כ"כ הרבה רווקים בציבור שלנו. תראו למה מחנכים אותנו!  חברה'- אנחנו זקוקים לחצי השני שלנו בשביל לחיות חיים שלמים ולעשות את רצון ה' באמונה! כל מה שנראה כמו מניעות לזה זה שקר מהשטן. תסמכו על ה' שיעזור לכם בבניית הבית- הרבה אמונה ותפילה. האושר של חיי הנישואין לא תלוי בכמה כסף יש לכם!!!

זו עניות דעתי...

ו25? יש להם עבודה מסודרת כבר? סיימו ללמוד מקצוע?

לא נראה לי שבנות רוצות להשאר רווקות עד גיל מאוחר רק כי אין להן מקצוע..

ובנים גם ככה בצבא שלוש שנים... ואם לא שלוש שנים אז בישיבה...

אז מה זה משנה אם 18 או 22 לעניין כסף?

אין שום קשר!

כתבתי שאדם חייב לברר לעצמו כמה וכמה דברים לפני שהוא מתחתן, ובעיקר את נושא הלימודים, הפרנסה, המגורים וכו' וזאת משום שאלו הם דברים חשובים מאד.

לא אמרתי שהכל צריך להיות גמור ומוכן לפני הנשואין אבל הדרך להגיע לשם צריכה להיות ברורה ולא להנתן ביד המקרה.

אדם חייב לבנות לעצמו דרך שתוביל אותו לרווחה ולעצמאות.

אני לא יודעת למה זה יצא על התגובה שלך...

ואני מסכימה איתך.. צריך שיהיה כיוון, מסלול- לא תמיד מסיימים אותו לפני שמתחתנים.

מסכימה מאוד עם "אחת משומקום"..

אז מזכירה לכולם קודם כל:

פרנסה משמיים!!!

ואם לא זוכים משמיים אז פרנסה זה קשה גם לאנשים מבוגרים!

ראיתי זוג היא בת 17 הוא בן 18, שהתחתנו בשמחה וששון ומפרנסים את עצמם בכבוד וברווח!

לא רק זה, הם אפילו מכלכלים את אם הכלה...

אז נכון צריך לעשות השתדלות! (כי כבר כמה זוגות בגיל כזה מתפרנסים ברווח...?!)

וחבל שאנשים חיים היום במצב שחושבים על פרנסה וחתונה רק כשמגיעים לגיל 18.. אולי אם החינוך לחתונה היה מגיל יותר מוקדם.. או אולי בעצם מגיל אפס, היו מבהירים לנו שהייעוד שלנו זה למצוא את החצי השני כדי להגיע לעבודת מידות מושלמת..

גם היינו מתכוננים לזה יותר ברצינות, והיינו לומדים זוגיות מגיל אפס, וגם היינו מתכוננים לכל מה שיבוא מבחינת כלכלית וכו'...

גילוי נאות- הכותבת בת 18 לעת עתה.. וחוסכת לחתונה מגיל 12, זה אומר שיש סכום לא מבוטל עכשיו בבנק..

כלומר - מאיפה את מרוויחה כסף כדי לחסוך?

עבודות מזדמנות, כל מה שמכניס בחיים..

נו באמת איזה מן שאלה זו?!

איך מרוויחים כסף?!

בשו"ע נפסק להתחתן מוקדם אז קודם כל בלי לחשוב הרבה מקימיים את ההלכה......

עכשיו אני חושב שזה הגיל הכי מתאים בגלל שבגיל יותר גדול יותר קשה להתפשר ולזרום ולכן מתעכבים,

לעומת זאת בגיל הזה כבר יודעים מה רוצים לעשות בחיים,מה מחפשים שיהיה בבן זוג השני....

עכשיו לגבי כסף-דעתי שבאמת צריך להתכונן ולתכנן את החיים כדי שנוכל להתחתן מוקדם אם זה שהאשה תתחיל לעשות פסיכומטרי לחשוב על לימודים אקדמאים,והגבר יחליט בדיוק כמה שנים בישיבה,מתי להתגיס,לחסוך לחתונה וכדו'

בהצלחה

זה לא הכול בחיים

חוצמזה שאפשר להחליף מקצוע

ואפשר גם לטפטף לאנשים צעירים (ז"א 15-16)

שצריך לחסוך כי צריך את זה לחתונה

אם אתה מראש יודע שאתה תתחתן בגיל צעיר/ה למה לא להתכונן לזה מראש

חוצמזה שמקצוע ועבודה וכסף זה לא המתכון המושלם לחיי נישואים

יש הרבה מעבר לזה

ויש אנשים שאין להמם מושג מה הם רוצים ללמוד עד גיל 23 הם מתברברים אז עד אז יחכו להתחתן?

ומצד שני הם יודעים בדיוק איזה חיים הם שואפים לחיות למה לחכות שיהיה מקצוע?

 ההורים שלי התחתנו אחרי שהיה לשניהם מקצוע וזה לא עזר להם הרבה...

אח שלי מסתדר עם זה מצוין

א. זה הרבה יותר קשה מאשר להתחתן עם משהו שעבר את זה.....

ב. מי יודע אם הוא בכלל מתכוון ללכת ללמוד,או בכלל יש לו את היכולות ללכת ללמוד- ולפעמים זה קרטיון

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.