לעניות דעתי את פועלת ממש נכון- גם מצד הרצון שלך שהוא יישן במיטה שלו בצורה מסודרת, וגם דרך ההשכבה- יושבת לידו וכו'. זה יכול לקחת זמן ויש ילדים ממש עקשניים, אבל חשוב להתמיד ולפעול כל ערב בצורה כזאת ותראי שמערב לערב הזמן ילך ויקטן. איומים וכו' זה לא מה שיעזור, לדעתי. אפשר (ואני בטוחה שאת עושה זאת ) לומר לו לפני כן- אין משחקים, סיימנו. עכשיו הולכים לישון במיטה. אמא פה איתך עד שתירדם...וכדו'.

שוב- מחזקת אותך. בזמן המתסכל הזה תשנני לעצמך שבטווח הארוך- זה לטובתו!!!

כמובן כשהוא עייף מאוד וצריך לישון, תגידי לילה טוב חמודי, ותצאי מהחדר?? האמיני אחרי יום יומיים הוא יתרווח במיטה באנחת רווחה ויילך לישון ללא שום ענינים. כמו מבוגר ששמח ללכת לישון אחרי יום מפרך.  בהצלחה

מוריה, אני מחזקת אותך גם. אני ממש לא חושבת שהפתרון הוא לתת לילד לצרוח שעות עד שיירדם.

לגשת מדי כמה דקות, להרגיע אותו במיטתו או סמוך לה ושוב להשכיב במילים בוטחות ורגועות, שעכשיו זמן לישון ושהוא באמת עייף.

יתכן בהחלט שיבכה שוב, אחרי כ10 דק' ניגש שוב ונרגיע, נבהיר לו שאנחנו כאן והוא לא לבד אבל הוא הולך לישון.

תהליך זה לוקח מס' ימים, זמן הבכי הולך ומתקצר עם הזמן והוא מאפשר לילד לפתח מנגנוני הרדמה אישיים שהוא פשוט לא פיתח , מה שעלול להקשות עליו להרדם גם בעתיד. הוא יפתח עם הזמן שיטות הרגעה והרדמה עצמית. בד"כ לא תהליך של יותר מכמה ימים.

אולי לא הבנת אותי - חיזקתי את מוריה והסתייגתי מהדרך של יהודית.

ששיטת ה 5\ 10 דק', גורמת לתינוק לפתח מנגנוני אטימות רגשיים- ללמוד להדחיק את הרגשות שלו, כי בל מקרה הם לא מקבלים התייחסות, אגב-יש לנו חברה סבתא- בת אחת שלה ניגשת תמיד לבכי של התינוקות ( יש לה כבר 8 ילדים) והשניה- נוקטת בשיטות כמו זאת- שיטת ה5 דק' ( לה יש כבר 10 ילדים)- הסבתא טוענת שאצל הניגשת ( 8 ילדים) מתחצפים הרה פחות בבית, מעניין איך אנחנו היינו מרגישים אם היינו במצוקה, והאנשים הקרובים לנו ביותר היו ממדרים את תשומת הלב אלינו...

בבית שעלולים להשפיע על חוצפה. מישהו הקשיב פעם לסגנון הדיבור של ההורים או לגבולות האחרים שהם מציבים לילדיהם?

למה שלא תרדימי אותו תוך שניה (כמו שכתבת) על הידיים ותשכיבי אחרי זה במיטה?

לא נראה לי שאם תתני לו לבכות במיטה זה יגרום לו לאהוב אותה ולהרגיש בה יותר בטוח.

אם את רוצה שיתרגל למיטה תני לו לשחק בה במהלך היום כשלשניכם יש כח לשחק.

למה שלא תרדימי אותו תוך שניה (כמו שכתבת) על הידיים ותשכיבי אחרי זה במיטה?

לא נראה לי שאם תתני לו לבכות במיטה זה יגרום לו לאהוב אותה ולהרגיש בה יותר בטוח.

אם את רוצה שיתרגל למיטה תני לו לשחק בה במהלך היום כשלשניכם יש כח לשחק.

למה שלא תרדימי אותו תוך שניה (כמו שכתבת) על הידיים ותשכיבי אחרי זה במיטה?

לא נראה לי שאם תתני לו לבכות במיטה זה יגרום לו לאהוב אותה ולהרגיש בה יותר בטוח.

אם את רוצה שיתרגל למיטה תני לו לשחק בה במהלך היום כשלשניכם יש כח לשחק.

אני יודע שקשה יותר מדי ליישם אבל.............

אם רוצים להצליח זה כמה שיותר להיות עקביים ולעשות את כל ההחלטות שלך בלי שינויים

אם החלטת שהוא צריך להיות במיטה הוא יהיה במיטה

אם אמרת לו אני יוצאת מהחדר , צאי מהחדר, אל תשברי ..........מצוקות , נטישה, כבר מהגיל הזה?- לא נראה לי שבני בן ה-5 זוכר מה קרה לפני חצי שנה............

ובכל מקרה תהיה חזקה ועקבית שלנו היתה בעיה בהשכבה שמנו אותו במיטה ודברנו איתו כמו ילד גדול אמרנו לו :

אתה ישן כאן אמא ואבא ישנים בחדר שלהם וזהו ותאמיני שאצלי הבעיה היתה הרבה יותר קשה .........מגיל 10 חודשים הוא כבר קפץ מהלול...............ומה שעשינו ...........החזרנו אותו בעקשנות ללול ...............פעם ........ועוד פעם........בסוף הוא קלט ונשאר שם

בהצלחה..........ולא לשכוח הרבה תפילות

אגב לגבי השניים........קצת קשה לשפוט אותם אבל זה תקופה מאוד קשה........מה שכן אפשר לעזור יש ג'לים בכל סופר פארם של כאבי שניים -אצלנו זה עזר פלאים.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....