אם לקנות לפני או אחרי - זה תלוי במנהגים. אנחנו לא קנינו כלום לפני הלידה. בגדים היו לי מיד שניה, סלקל לקחתי בהשאלה ומיד אחרי הלידה קנינו.

מה שתרצי לקנות מיד אחרי הלידה, צריך ללכת לפני כן לחנויות ולהחליט מה את רוצה, כדי שלא תתחילי להתרוצץ אח"כ.

עריסה לוקחים מגמ"ח, או משכיבים אותו איתך במיטה או במגירה מרופדת. אחרי כמה חודשים אפשר לקנות או להשיג מיטת תינוק.

שידה - לדעתי מיותר. ממילא לא השתמשתי במגבונים אלא שטפתי בכיור, כך שתמיד סידרתי לי בחדר האמבטיה איזו פינת החתלה מעל מכונת הכביסה וכד'. מה שכן עשינו עם הולדת התינוק הראשון זה להשיג ארון (כמובן, לא מיד ראשונה...) ולהציב אותו בחדר הנוסף שהיה לנו.

בקשר לעגלה - נראה לי שהכי טוב למצוא משהו ב"אגורה" או מחברה (בטוח יש לך חברה\שכנה\גיסה שהילד שלה כבר בטיולון ועגלת השכיבה בבוידעם), ואחרי שאת מתאוששת ועושה כמה טיולים, לבחור. כי יש כל מיני דברים שרק אחרי הלידה מבינים כמה הם חשובים.

אמבטיה (אפשר לקלח גם בגיגית גדולה), מעמד לאמבטיה (אם קשה לך לשבת על הרצפה), חיתולי בד, בגדים להתחלה, טיטולים, וכו' וכו' - את כל זה בעלך יוכל לקנות בזמן שתהיי בבית הרפואה, או שתשלחו איזה אבא או אח.

בגלל ששאלת מה חובה ולא המלצה, כתבתי בהנחה שיש לכם תקציב מוגבל של זוג צעיר. 

בגד לצאת איתו מבית החולים. הוא לא צריך להיות יפהפה, אלא פשוט משהו לשים עליו,

ושיהיה לך נוח להלביש לו אותו ולא מסורבל.

טיטולים, מגבונים, חיתולי בד, משחה נגד תפרחת טיטולים

ולהשיג כיסא תינוק לרכב בו תוציאו אותו מבית החולים. יש בתי חולים שלא משחררים בלי לראות שיש כיסא בטיחות.

עריסות לשלושה חודשים הראשונים הכי מומלץ לקחת מיד שרה, תבררו איפה הסניף הקרוב אליכם.

כל השאר - לא לחוץ.

לעניות דעתי אין שום צורך בשמפו וסבון לתינוק, עד השלב שהוא מתחיל להתלכלך. זה סתם חומר כימי מיותר. גם שמן אמבט לא ברור לי בשביל מה.

במקום אלכוהול לטבור השתמשתי בשמן לוונדר.

ושכחתי לציין שגם עם מנשא, עוד יותר מעגלה, חשוב להתנסות לפני שקונים.

תודה לאור שהשלימה את הרשימה...

מלבד כל אלה, צריך גם דברים בשבילך, אמא לעתיד:

פדים להנקה, פדים לדימום (מהענקיים והעבים, ואחרי לידה מאוד חשוב שיהיו נעימים, לא כמו הדקים של אולווייז), כדאי זרעי פשתן - לטחון ולאכול עם יוגורט, סגולה נגד עצירות, ובכלל שיהיו בבית דברים שאת אוהבת לאכול ולא מצריכים הכנה.

ואם רוצים , אחרי חיטוי באלכוהול- לבנדר

לשימוש כשהילד פולט,כדי להתכסות כשמניקים וכו..

את הבד אני אוהבת לשים מעל הסדין שלהם ככה לא צריך להחליף כל יום סדין כשהם פולטים והכל מתלכלך רק מחליפה את החיתולי בד וזהו!

כדאי לקנות חבילה של כל אחד אאל''ט באים 6 חיתולים בכל אריזה כי זה מתלכלך הרבהוהם כל הזמן בכביסה שלא יהיה מצב שתתעקי בלי..

אני קניתי הרבה דברים לפני אבל לא הבתי לבית טוב חשבתי שאני אלך את התואמים בשבוע 31 הייתי בלחץ איך אני אסתדר עם הכל.. אז קניתי עגלה ומיטה ושידה גדולה מאד שמשמת אותי כי אין להם ארון ואצלנו ב''ה הכל כפול

אבל בהחלט אפשר להסתדר בהתחלה עם עריסה של יד שרה/גמ''ח

כדאי להצטייד ב4 חליפות לימים הראשונים מהרגע שיוצאים מהבי''ח, חיתולי בד סדין לעריסה טיטולים מגבונים משחה אלכוהול לטבור ניראה לי שזה הכי בסיסי אם אזכר בעוד משהו אוסיף בהמשך

העיקר שיהיה בשעה טובה ומוצלחת ובמזל טוב!!

אין לי מה להוסיף על קודמותי לגבי ההתארגנות לשלב של אחרי הלידה בעז"ה.

האם חשבת על התיק ללידה?

יואו, אני מרגישה מפגרת שאני שואלת. אבל ברצינות:

חיתולי טטרה ופלנל, מה ההבדל בניהם? ולמה משמש כל אחד?

ומה זה תיק ללידה ומה יש בו?

בקיצור, פלנל הוא יותר לחורף וטטרה יותר לקיץ, אבל זה לא באמת משנה.

הוא יותר נעים למגע ולכן אני פורסת אותו במיטה של התינוק וגם על המזרון של העגלה, כך אני לא צריכה לכבס את המצעים או המזרון כל יום- שבוע.. אני רק מחליפה את חיתול הפלנל. (= בדיוק כמו שכתבה Avrechit...!)

חיתול טטרה- הם הידועים, הפשוטים, שמשתמשים בהם לניגוב הפליטות/ כיסוי התינוק (במקום שמיכה בקיץ)/ להצל על התינוק משמש וכדו'...

מקווה שההבדל קצת יותר מובן עכשיו.

כדאי שבשבועות שקרובים לתאריך המשוער יהיה לך תיק מאורגן שתקחי איתך לבית החולים ללידה ולשהות במחלקה אחרי הלידה. בטח נשים כאן יתנו לך עצות ורעיונות טובים משלי, אבל בכ"ז- (לא לפי סדר עדיפויות...סתם מה שעולה לי בראש)-

מסמכים שקשורים להריון, תעודת זהות שלך, מעט כסף, מצלמה, תהילים, סידור.

אוכל יבש (קרקרים וכדו') לבעל ו/או בשבילך לשלב הצירים שיכול להיות ארוך... (מאחלת לך שלא) בקבוק מים קטן. 

טישיו, מגבונים (יש בתי חולים שלא כ"כ נדיבים לגבי מגבונים לתינוקות)

חזיית הנקה, רפידות, תחתונים נוחים, תחבושות גדולות (אומנם מקבלים בבית החולים, אבל אני אהבתי לקחת איתי).

שמפו, סבון נוזלי (יש גם סבונים מיוחדים לאחרי לידה. מאוד כייפיים). אני לא לקחתי מגבת והשתמשתי בזו של בית החולים, דאודורנט.

כיסוי ראש נוח ונחמד, איפור אם את רגילה

לי יש חלוק עם כפתורים שאני שומרת ללידות ומאוד נוח לי להסתובב איתו ולא עם החלוקים של בית החולים (ככה אני מרגישה קצת יותר טוב עם עצמי), אבל ממש לגיטימי להסתובב עם החלוקים של בית החולים... - מה שנראה לך...

קרוקס וכדו'.

אם נוסעים לבית חולים לפני שבת- כדאי להוסיף דברים שצריך לשבת ...

לקראת שבת כדאי להוציא את המוקצה כדי שאם צריך לנסוע בשבת לא תטלטלו מוקצה בטעות...

מקווה שלא הלחצתי. זאת לא היתה הכוונה, אלא רק לעזור.הרעיון הוא שלא תצטרכי לחשוב על התיק כאשר את עסוקה כבר בצירים וכו'.

בסה"כ גם אם לא מאורגנים ב- 100% - מסתדרים בעז"ה!!

תודה רבה לכולן.

ובשורות טובות לכולנו

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

על נגמרו לי השמות , יעל זקש

לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...

מתייגת:

@נגמרו לי השמות

את פסיכולוגית?

דרך עמית?

תודה

זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

היא ילדה יומיים לפני

נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם

הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב

בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.

אבל עוד חזון למועד